הארכת המועד להגשת ערעור בתביעת ביטוח לאומי

הארכת המועד להגשת ערעור בתביעת ביטוח לאומי
1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007, מיום 14/4/10 ("הוועדה").

2. להלן הרקע העובדתי הדרוש לצורך ההכרעה:

(א) עניינה של המערערת הוחזר לוועדה מכוח פסק דין קודם, ובהחלטתה מיום 14/4/10 קבעה הוועדה כי יש להותיר את שיעור הנכות כפי שהוא ("ההחלטה").
(ב) המערערת הגישה לבית דין זה ערעור על החלטת הוועדה (ב"ל 11- 02- 43686). הערעור נמחק ביום 10/7/11, בשל אי התייצבות המערערת לדיון בעניינה. לבקשת המערערת ובהסכמת המשיב, בוטל פסק הדין (החלטה מיום 8/8/11), ונקבע דיון ליום 25/9/11.
(ג) לדיון ביום 25/9/11 התייצבה עורכת דין ממשרד באי כוח המערערת. בתום הדיון ולבקשת המערערת, נמחק הערעור ("הערעור הראשון"). יודגש, כי לא הוגשה בקשה לביטולו של פסק הדין ואף לא הוגשה בקשת רשות ערעור.
(ד) ביום 11/12/11 הוגש מטעם המערערת ערעור זה כנגד החלטת הוועדה נשוא הערעור הראשון.
(ה) בדיון ביום 24/5/12 טענה ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות הן מחמת התיישנות והן מחמת מעשה בית דין.
(ו) לאחר שנשמעו עמדות הצדדים, ביקש ב"כ המערערת לשקול עמדתו, ובהודעה מיום 7/6/12 הודיע כי המערערת "עומדת על המשך דיון לגופו בערעור".

3. לפיכך, ובטרם יידון הערעור לגופו, נדרש בית הדין להכריע בשאלה האם ניתן, בנסיבות המקרה דנן, להאריך את המועד להגשת הערעור, שעה שהחלטת הוועדה ניתנה ביום 14/4/10, והערעור הוגש ביום 11/12/11.

הסמכות להכריע בשאלת הארכת המועד להגשת ערעור מצויה בסמכות רשם בית הדין לעבודה. על כן, תחילה תוכרע טענת ההתיישנות, ולאחר מכן הטענה כי מדובר ב"מעשה בית דין".

[א] התיישנות בהגשת הערעור לבית הדין

4. בהליכים כנגד החלטות של ועדות לעררים למיניהן, על פי חוק הביטוח הלאומי וחוקים אחרים, הפנייה לבית דין אזורי לעבודה נעשית בדרך של הגשת "ערעור". בהתאם לכך נקבעו המועדים להגשת ערעורים לבית הדין האזורי בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 ("התקנות"). תקנה 2 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים (יובהר כי נוסח התקנה דהיום נכון גם למועד החלטת הוועדה דנן).

5. בעב"ל 31/98 אליהו סולן - המוסד לביטוח לאומי,  פד"ע לד 488, עמד בית הדין הארצי על מטרת קביעת תקופת ההתיישנות המקוצרת בתביעות של מבוטחים המוגשות כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי. דברים אלה יפים גם לעניין בו עסקינן, היינו הגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. וכך נפסק שם:

"ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה – כולל הפעלת שיקול הדעת. והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית... איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה".

6. אשר לענייננו: החלטת הוועדה מושא הערעור ניתנה, כאמור, ביום 14/4/10. הערעור הראשון הוגש לבית הדין האזורי רק ביום 22/2/11. הוכח, אפוא, כי הערעור הראשון הוגש לאחר חלוף המועד, אולם המשיב ויתר על העלאת הטענה במסגרת ההליך הקודם, היינו בערעור הראשון.

הערעור דנן הוגש 20 חודשים לאחר החלטת הוועדה, וכחודשיים וחצי ממועד מחיקת הערעור הראשון. כאשר הוגש הערעור דנן, לא ביקשה המערערת הארכת מועד ולא פירטה כל טעמים או סיבות המצדיקות הארכת מועד. בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כבר נפסק, כי צריך שהסיבה שגרמה לעיכוב ולכך שנמנע מהמבוטח לפעול להגשת ערעור במועד, תהא אובייקטיבית ואינה יכולה להיות קשורה באי ידיעת החוק או באיזו סיבה אחרת שבשליטת המבוטח. לא מצאתי בטיעוני המערערת כל בקשה להארכת מועד וכל נימוק המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור השני.

7. בהקשר זה מבקש ב"כ המערערת להחיל את הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. לגישת המערערת, אין לספור במניין תקופת ההתיישנות את התקופה שמיום מחיקת הערעור הקודם ועד להגשת הערעור הנוכחי.

אמנם, המועדים שננקבו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים, כפופים להוראות חוק ההתיישנות, הקובעות עילות להארכת ההתיישנות או להפסקת מרוצה, או אשר שמות מחסום נגד עצם טענת ההתיישנות (דב"ע לו/ 0- 11 חיים בר-אילן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 340; בג"ץ 156/70 שלמה אלקיים- בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד(2) 87). אולם, אין לקבל את טענת המערערת באשר לתחולתו של סעיף 16 לחוק ההתיישנות על עניינה. שכן, גם אם יש לטענה זו על מה שתסמוך, אין בכך כדי לעזור למערערת לעמוד בתקופת ההתיישנות. אבהיר:

8. סעיף 16 לחוק ההתיישנות קובע בעניין תקופת התיישנות לאחר עיכוב, כך:

"נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 - לא תסתיים לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב".

בהקשר זה נפסק בעב"ל 681/08 אבו רמוז סמיר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 25/6/09), כי על אף שהוראות חוק ההתיישנות הקובעות עילות להארכת תקופת ההתיישנות חלות גם על המועדים להגשת תביעות וערעורים שנקבעו בתקנות, אין תחולה להוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות. זאת, לנוכח העובדה שהחלת סעיף 16 לחוק ההתיישנות תסכל את תכלית התקנות, עידוד המבוטחים לשקוד על זכויותיהם ומתן אפשרות למוסד לביטוח לאומי להתגונן בצורה יעילה בפני תביעות המוגשות נגדו, שכן היא תקנה למבוטח תקופת התיישנות כפולה מזו שניתנה לו בתקנות להגשת תביעתו. מכל מקום, גם אם יש להחיל את סעיף 16 לחוק ההתיישנות על תביעות מכוח חוקים בהם נקבעה תקופת התיישנות מקוצרת, יש להחילו בצמצום ורק באותם מקרים בהם ההתדיינות הראשונה לא מוצתה שלא עקב מעשיו ו/או מחדליו של התובע.

9. בענייננו: ההתדיינות הקודמת (במסגרת הערעור הראשון) מוצתה שעה שהערעור נמחק לבקשת המערערת, כפי שטענה ב"כ המערערת בפרוטוקול הדיון מיום 25/9/11:

"לאור המלצת בית הדין, אבקש למחוק את הערעור ללא צו להוצאות, על מנת לאפשר למערערת להגיש תביעה להחמרת מצב לביטוח הלאומי".
 
בחישוב הזמן שחלף בין מועד החלטת הוועדה לבין הגשת הערעור הראשון בגינה, ממילא חלפו למעלה מ- 60 ימים. משמע שאין לספור את הזמן שחלף בין מועד מחיקת הערעור הראשון לבין הגשת הערעור דנן, ואין בהוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות כדי להועיל בנסיבות העניין.

משכך, דין הערעור להידחות מחמת התיישנות.

[ב] מעשה בית דין

10. המערערת מוסיפה וטוענת, כי מחיקת הערעור הראשון, בפסק הדין מיום 25/9/11, אינה מהווה מעשה בית הדין, ומכאן שהמערערת רשאית הייתה להגיש ערעור זה.

11. אמנם, כטענת המערערת, אין מדובר ב"מעשה בית דין", שכן הערעור הראשון נמחק ולא נדחה. יחד עם זאת, מדובר בערעור נוסף המוגש לבית הדין באותו עניין, לאחר שהערעור הראשון נמחק, לבקשת המערערת. כידוע, ערעור חדש המוגש לבית הדין לאחר ביטול ערעור קודם, צריך שיעשה בתוך התקופה של 60 הימים, כאמור בתקנה 2 לתקנות (ראו לעניין זה דב"ע נב/244-0 בוקאעי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 278; עב"ל 3/62 מיכאל מלקנדוף – המוסד לביטוח לאומי, פב"ע ז 117). מאחר שמועד זה חלף זה מכבר, דין הערעור להידחות.

12. לא מצאתי ממש ביתר טענות המערערת. כך, למשל, בדיון טען ב"כ המערער, כי פרוטוקול החלטת הוועדה נמסר לעוה"ד שטרן, שהופיעה מטעם משרד ב"כ המערערת בערעור הראשון, רק במעמד הדיון, "כך שההזדמנות הראשונה לבחון בצורה עניינית את החלטת הוועדה נשוא הערעור ניתנה רק לאחר הדיון". נחה דעתי, כי אילו סברה עוה"ד שטרן שדרושה לה שהות נוספת על מנת לעיין בדו"ח הוועדה ולשקול עמדתה, הייתה מבקשת מבית הדין לדחות את מועד הדיון, כפי שנעשה במקרים מעין אלה.

עוד נטען כי עורכת הדין שהופיעה לדיון בערעור הראשון לא הוסמכה לבקש מחיקת הערעור. באשר לטענה זו אקבע, כי ככל שאכן כך הוא הדבר, פתוחה הייתה הדרך בפני המערערת להגיש בקשה לביטול פסק הדין, בסמוך לאחר שניתן. זאת לא עשתה המערערת.

13. סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.



14. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.


ניתן היום, כ"ז סיון תשע"ב, 17 יוני 2012, בהעדר הצדדים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמלה חוסמת תקנה 11

  2. מענק לימודים לגרושה

  3. זכות הזקיפה - סעיף 329

  4. תסמונת PDD ביטוח לאומי

  5. תגמול נצרך ביטוח לאומי

  6. תסמונת rsd ביטוח לאומי

  7. בדיקת oae – ביטוח לאומי

  8. שינוי סיווג ביטוח לאומי

  9. פיברומיאלגיה ביטוח לאומי

  10. הסבה מקצועית ביטוח לאומי

  11. דמי שיקום מקצועי לסטודנט

  12. תביעה לקבלת שיקום מקצועי

  13. מענק לימודים לאם חד הורית

  14. התיישנות חוב לביטוח לאומי

  15. אי ספיקת כליות ביטוח לאומי

  16. גב תפוס בעבודה ביטוח לאומי

  17. סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי

  18. סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי

  19. אישור תעודת מחלה ביטוח לאומי

  20. תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי

  21. הגשת תביעת ביטוח לאומי באיחור

  22. אי שיתוף פעולה עם ביטוח לאומי

  23. רישום כעובד עצמאי בביטוח לאומי

  24. תקנה 27(ב) לתקנות הביטוח הלאומי

  25. זכויות מביטוח לאומי למשפחת מחבל

  26. סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי

  27. דחיית תביעה לדמי תאונה מביטוח לאומי

  28. פיצול הדיון על 2 נכויות בביטוח לאומי

  29. תשלום ביטוח לאומי בזמן לימודים בחו''ל

  30. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי

  31. הרוג מלכות - חוק התגמולים לאסירי ציון

  32. דחיית בקשת הענקה מטעמי צדק בביטוח לאומי

  33. שיעור ניכוי ביטוח לאומי בתביעה נגד המזיק

  34. הארכת המועד להגשת ערעור בתביעת ביטוח לאומי

  35. תשלום דמי תאונה לפי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי

  36. תביעה כנגד החלטת וועדת הרשות להכיר כ"נכה נזקק"

  37. תביעה כנגד החלטת הועדה לביטול חובות לביטוח לאומי

  38. בקשת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי

  39. תביעה לתשלום שני מענקי נכות בגובה של 70 קצבאות חודשיות

  40. נפגע ונחבל בגב תחתון, ופגיעתו הוכרה על ידי ביטוח לאומי כפגיעה בעבודה

  41. ערעור על החלטת הוועדה לא לצרף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי

  42. ביטוח לאומי טען כי בפסק הדין המוסכם לא הוכרה הפגיעה בעבודה על דרך הגרימה

  43. מכתב דחיה כי לא התקיימה בו הגדרת "תאונה" כמשמעותה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי

  44. לטענת ביטוח לאומי התביעה הוגשה בחלוף כמעט 3 שנים ממכתב הדחיה, ולא בתוך 12 חודשים כאמור בתקנות

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון