שחרור על תנאי ממאסר

ועדת שחרורים היא גוף מנהלי מעין שיפוטי, הגם שבראשה יושב שופט. הועדה אינה גוף קבוע, ראשה וחבריה מתחלפים בהתאם לנסיבות, לתורנות ולתוכנית עבודה הנקבעת מראש.

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור על תנאי ממאסר:

השופט נסים ממן:
העותר הוא תושב מזרח ירושלים, יליד 1975 נשוי ואב לילדה פעוטה. הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן 24 חודש שהוטל עליו בבית משפט השלום בירושלים בגין הרשעתו בעבירות של מעשה הונאה בכרטיס חיוב והחזקת ציוד לזיוף כרטיסי חיוב. גזר הדין ניתן ביום 13.2.02, ותחילת ריצוי העונש היא מיום מעצרו של העותר 27.6.01.

ביום 26.8.02 הובא העותר בפני ועדת השחרורים, בראשות השופט דורון פורת ובהשתתפות החברים אמין חאג' יחיא, חנן זנגר ואוסנת חיות. עמדת ב"כ היועץ המשפטי היתה שאין להיעתר לבקשת השחרור על תנאי, בין השאר על סמך עמדת המשטרה שאין לשחרר את העותר שחרור מוקדם עקב מסוכנותו. על פי מידעים שהוגשו לעיון הועדה מעורב העותר בעבירות הפוגעות בבטחון המדינה. הועדה עיינה במידעים לפי סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 [להלן – החוק].
 
ב"כ העותר טען בפני הועדה כי הרשעותיו הקודמות של העותר הן ישנות ביותר, כי העונש שהוטל עליו אינו חמור, לאור הסדר הטיעון, וכי הוא מתפקד כהלכה כאסיר. הוא מסווג בקטגוריה ב1 ואף יוצא לחופשות מעת לעת. אילו אכן הוא מעורב בעבירות בטחוניות בוודאי היה הדבר מגיע לכלל כתב אישום או מעצר מנהלי. ב"כ האסיר ביקש כי העניין יופנה לרשות לשיקום האסיר על מנת להכין תוכנית שיקום, אם וכאשר ישוחרר על תנאי.נ
 
הועדה קיבלה את ההחלטה הבאה:
 
"... במהלך הדיון העלה הסניגור את האפשרות כי יציג בפני הועדה גורם שיפקח על האסיר במידה וישוחרר בתנאים. הגורם שיבצע את הפיקוח יכול שיהיה הרשות לשיקום האסיר או השירות הסוציאלי במקום מגוריו. על מנת לאפשר לסניגור להציג תוכנית שכזו אנו דוחים את המשך הדיון למועד שיקבע לאחר שהסניגור יגיש בקשה מתאימה. הועדה מודיעה לאסיר שאין בהחלטה משום הבטחה כלשהי. כאשר התוכנית תובא בפני הועדה הועדה תשקול את כל הנושאים כפי שיראו בפניה. נוכח שאלתו של ב"כ האסיר לגבי המידע המודיעיני אנו ממליצים לב"כ המדינה לשקול האם יש צורך בהבאת פירוט נוסף לגבי המידע המודיעיני".ב
[ההדגשות הוספו].

הפעם הבאה שהעותר התייצב בפני הועדה היתה ביום 31.10.02. הפעם ישב ראש השופט בן חמו ולידו חברי הועדה מנשה כהן, חנן זנגר ואסתי עידן. ב"כ היועץ המשפטי חזרה על טיעונה מהישיבה הקודמת והביעה שוב את התנגדות לשחרור על תנאי. כמו כן הדגישה את עברו הפלילי החמור של העותר.
 
ב"כ העותר טען בפני הועדה כי אין מקום לדון בשאלת המסוכנות נוכח ההחלטה הקודמת של הועדה על פיה יש לשקול תוכנית שיקום שתוכן על ידי רש"א. העובדה שהועדה הקודמת לא דחתה את בקשת השחרור לאלתר אלא אפשרה לעותר להגיש תוכנית שיקום מצביעה על כך שהיא לא סברה שיש מקום למנוע את השחרור בשל מסוכנות או התנהגות בלתי ראויה.ו
 
 
לאחר שמיעת טענות הצדדים קיבלה הועדה את ההחלטה הבאה שאלה עיקריה:
 
א. חומרת העבירה לכשעצמה אינה השיקול המכריע, במיוחד במקרה זה;
 
ב. יש חשיבות לכך שהועדה תתרשם האם האסיר מתנער מדפוסי עבריינות כלליים;
 
ג. התנהגותו של האסיר היתה ללא בעיות משמעת ובאופן כללי חיובית;
 
ד. אכן ב"כ האסיר נמצא במצב נחות כאשר הוא נדרש להתמודד עם מידע מודיעיני שנמסר לו רק בתמצית וללא בדיקה של ממש אולם, יש מקרים שבהם אין מנוס מעשיית שימוש במידע כזה;
 
ה. בפני הועדה הוגש דו"ח חסוי שכזה ולמרבה הצער הוא מצביע על סכנה של ממש לבטחון הציבור אם ישוחרר האסיר שחרור על תנאי;
 
ו. העמדה המובעת בדו"ח החסוי מתחזקת נוכח האמור בדו"ח שב"ס המתייחס לשלב קליטתו וסיווגו של האסיר בכלא ניצן והתבטאויותיו עובר לאותה תקופה.נ
 
החלטתה האופרטיבית של הועדה היתה כדלקמן:
 
"במצב דברים זה נראה לנו שטובת הציבור ושמירת הציבור גוברת על האינטרס האישי של האסיר, למרות שהוגשה לנו תוכנית רש"א ולמרות התנהגותו של האסיר בכלא. אשר על כן אנו דוחים את הבקשה".
 
על החלטה זו הוגשה בפנינו עתירה אשר נדונה כעתירה מנהלית לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000.
 
טענותיו של עו"ד זילברברג, שהושמעו בהרחבה גם בכתב וגם בעל פה נוגעות, למעשה, לנקודות הבאות:
 
א. הועדה ביססה את ההחלטה לדחות את הבקשה לשחרור על תנאי רק על סמך המידע המודיעיני שהוגש לה ואשר הצביע, כנראה, על הסיכון הנובע מהשחרור;
 
ב. מידע כזה הוא רלוונטי אך אינו בלעדי;
 
ג. המידע המודיעיני אינו מתיישב עם הנסיבות האובייקטיביות של ריצוי המאסר ובהן האגף בו שוהה העותר, החופשות שהוא יוצא אליהן באופן סדיר, הקטגוריה שסווג בה והעובדה שלא נפתח נגדו תיק פלילי במהלך המאסר. כשישנה סתירה כזו יש להעדיף את העובדות על פני המידעים;
 
ד. החלטת הועדה הראשונה מיום 26.8.02 יצרה אצל העותר מצג על פיו למרות המידע המודיעיני, באם תתקבל תוכנית שיקום בעניינו, הועדה תורה על שחרורו;

ה. מאז ההחלטה הקודמת ועד החלטת הועדה האחרונה לא חל כל שינוי בנסיבות;
 
ו. אין זה ראוי כי הרכב אחר ושונה של ועדה יסטה מרוח ההחלטה של ההרכב הקודם של הועדה.ב
 
אנו סבורים כי עמדתו של ב"כ העותר אינה מוצדקת, הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית. הועדה בישיבתה הראשונה קבעה במפורש, ולמען הסר כל ספק, כי אין בעצם ההפניה להכין תוכנית שיקום משום הבטחה כלשהי לעותר. הועדה הדגישה כי טרם דנה לגוף הטענות האחרות וכי תשקול את כל הנושאים אם וכאשר תובא בפניה תוכנית שיקום. לא היה דבר בהחלטתה הראשונה של הועדה שיכול היה ליצור אצל העותר מצג כאילו השאלה היחידה העומדת על הפרק היא שאלת השיקום. אילו סרבה הועדה להזמין תוכנית שיקום בהסתמך על המידעים בלבד היה העותר טוען, ובצדק, כי יש בכך משום קיפוח והנה, משנעתרה הועדה לבקשתו ובדקה גם את אופצית השיקום, הוא מעלה טענה של הבטחה שאין לסגת ממנה.
 
 
 
מן הבחינה המשפטית אין מדובר בביטול החלטה של הועדה הקודמת, ונוסיף כי אפילו ביטלה הועדה השניה את החלטתה של הועדה הקודמת גם אז לא היינו רואים בכך החלטה פסולה. כמו כל גוף מנהלי רשאית וחייבת גם הועדה, בכפוף להוראות החוק לבחון את החלטותיה מעת לעת והיא רשאית לשנותן אם האינטרס הציבור מצדיק זאת. ראו לעניין זה זמיר "הסמכות המנהלית" הוצאת נבו תשנ"ו כרך ב' עמ' 982 וכן עע"א [ב"ש] 2148/02 יוסי שלו נגד ועדת השחרורים, תק-מח 2002[2] 5507.ו
 
ועדת שחרורים היא גוף מנהלי מעין שיפוטי, הגם שבראשה יושב שופט. הועדה אינה גוף קבוע, ראשה וחבריה מתחלפים בהתאם לנסיבות, לתורנות ולתוכנית עבודה הנקבעת מראש. אין לעותר זכות קנויה שועדה בהרכב פלוני דווקא תשב בעניינו. חילופי גבריי בועדה, כמו חילופי חבריה, הינם דבר יום ביומו ואין בהם כל רבותא.
 
גם לגופה של החלטה מצאנו שהיא מאוזנת וסבירה ואינה טעונה התערבות.
 
סעיף 9[7] לחוק מתיר לועדה להתחשב גם בחוות דעת של גורמי הבטחון השונים. גם אנו עיינו במידעים שמדובר בהם ואף אנו התרשמנו כי עמדת המשטרה ושרות הבטחון הכללי בדבר מסוכנותו של העותר לכשישוחרר מבוססת. אין מדובר בראיות קבילות בבית משפט אולם הועדה כגוף מנהלי רשאית לקבל ראיות מנהליות. חוות דעת המשטרה ושב"כ המצביעות על מסוכנות נראו לועדה נתון הגובר במשקלו על התנהגותו של העותר במהלך רצוי המאסר. איננו רואים כל סתירה בין השתיים ואפשר שדווקא הן עולות בקנה אחד. לשם סתירת המסוכנות והמעורבות הפלילית של העותר שהוא מודע להן הוא עשוי ליצור מראית עין של התנהגות טובה. התנהגות טובה היא אך אחד הקריטריונים שהועדה רשאית להתחשב בהם, אך לא היחיד. תנאי היציאה לחופש של העותר אינם מעידים ששב"ס נותן בו אמון רב. נוסיף כי בעברו של העותר שלוש הרשעות קודמות, בהן עבירה בטחונית משנת 1993, עבירת נשק ואיומים בשנת 1998 והשלישית משנת 1999 בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הועדה בדקה כל זאת בישיבתה השניה מאחר שבישיבה הקודמת טרם נכנסה לגוף העניין. בכל אלה לא מצאנו כל פגם.נ
 
עיינו גם בתוכנית השיקום של רש"א ולא מצאנו כי יש בה מענה ראוי למסוכנות הנשקפת משחרורו של העותר.ב
 
מכל האמור לעיל העתירה נדחית.ו







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון