ערעור על פסק דין בנושא שכירות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק דין בנושא שכירות:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר.ש. צמח) מיום 24.8.97 בת.א. 91 / 10060, בו חוייבה המערערת לשלם למשיב מס' 1 (להלן - המשיב) סך של 10,244.- ש"ח עבור דמי שכירות, וכן סכומים נוספים לכיסוי נזקים שונים בדירה שהושכרה למערערת ולשותפה דאז לחיים, המשיב מס' 2, על ידי המשיב.

2. המערערת והמשיב מס' 2 התקשרו עם המשיב בהסכם שכירות, בו הוגדרו שניהם כשוכרים, "ביחד ולחוד". לטענת המשיב, היו הפרות שונות של החוזה השכירות על ידי המערערת והמשיב מס' 2, ובקשר לכך, הוא הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות וכן הגיש תביעה שהסתמכה על שטר הבטחון שניתן לו על ידי השוכרים.

התביעה שנסמכה על שטר הבטחון התבררה בפני כב' ס. הנשיא השופט רנד, ונדחתה. גם ערעור על כך נדחה.

בתביעה הקטנה שהגיש המשיב הושג ביום 13.1.90 הסדר שלפיו התחייבו המערערת והמשיב מס' 2 לשלם למשיב סכומים שונים, כמו כן התחייבו שניהם לפנות את המושכר ביום 30.6.90, ובקשר לחלק מן החוב לו טען המשיב, כך סוכם:נ "יבררו זאת שני הצדדים בינם לבין עצמם, שהרי לטענת הנתבעים, יש בידם קבלות".

בתקופה שבה התבררה התביעה הקטנה, היתה המערערת מועסקת על ידי מר אהוד וינשטיין, אשר הוזמן להעיד מטעמה, והתייצב בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 8.3.90. בפרוטוקול נרשם מפיו:ב "אני מנסה להביא את הצדדים להסכם דרוש לי זמן", והמשיב הודיע כי הוא "מעוניין לשבת עם מר וינשטיין במטרה להגיע להסדר מוסכם".

סופו של דבר, שהתביעה הקטנה הועברה לבית משפט השלום, ולא הגיעה, מסיבות שונות, לידי סיום. מר וינשטיין ראה את עצמו כבורר והוא גם דאג לשלם ישירות סכומים מסויימים למשיב, תוך ביצוע ניכוי מתאים משכרה של המערערת שהועסקה על ידו. מר וינשטיין הגיע למסקנות בנוגע לכספים ששולמו בעבור הדירה לגבי החובות שנותרו, כמפורט במכתבו מיום 1.4.90 שהוא שלח לבית המשפט לתביעות קטנות. במכתב הוא ציין עוד כי "מאז 88 / 7 זהבה זיינר לא גרה בדירה וזאת בידיעת מר קאשי... אורן במידה ורוצה להמשיך להתגורר בדירה כל ההוצאות יחולו עליו... בין מר קאשי לבינו בלבד".

כאמור לעיל, המערערת והמשיב מס' 2 התחייבו לפנות את הדירה עד ליום 30.6.90, ולטענת המערערת היא עזבה למעשה את הדירה עוד קודם לכן. הדירה לא פונתה במועד האמור, והחזקה בה הוחזרה למשיב רק ביום 11.4.91. לאור איחור זה בפינוי והנזקים שנגרמו לדירה במצבה כפי שהוחזרה, הוגשה התביעה לבית המשפט קמא. התביעה הוגשה נגד המערערת ונגד המשיב מס' 2. המשיב מס' 2 הגיע להסדר שניתן לו תוקף של פסק-דין לפיו הוא התחייב לשלם למשיב סך של 22,280.- ש"ח ליום 3.1.96. המערערת לא הצטרפה להסדר הזה, והמשפט נגדה התברר. בעקבות זה, ניתן פסק-הדין נשוא הערעור, שהטיל עליה את החיובים הכספיים הנזכרים לעיל, תוך שהשופט קמא קבע כי "חיובי הנתבעת יהיו הדדיים ובמאוחד ובנפרד עם חיובי הנתבע עד לסך של 22,280.- ש"ח נכון ליום 3.1.96...".

3. המערערת טענה בבית המשפט קמא שמר אהוד וינשטיין היה בורר, וכי לפי קביעתו היא פטורה מאחריות בקשר להמשך החזקת הדירה והשימוש בה, לאחר שעזבה אותה. השופט קמא קבע כי מר וינשטיין "לא מונה כבורר על ידי בית המשפט... לא הוצג הסכם בוררות, לא נקבעו בכתב תחומי הבוררות...", וכי מר וינשטיין רק "נטל על עצמו תפקיד של מעין עד מומחה לצורך עריכת חשבונות... הדברים שכתב מר וינשטיין במכתבו, אינם לא "פסק בוררות" ולא תורה מסיני. הוא עצמו העיד כי נתבקש לעשות חשבונות לגבי יתרת דמי השכירות בלבד. ברור כי לא היתה לו סמכות לשנות את תנאי החוזה שנעשה בין הצדדים, לא היתה סמכות לבטל חיובים מכח החוזה הנ"ל ולא היה לו מנדט להפקיע את זכויותיו של התובע כלפי הנתבעת כל עוד הנכס לא פונה והחזקה בו לא הוחזרה לתובע על פי החוזה... אשר על כן, כל החיובים, כל ההוצאות וכל הנזקים שנגרמו לתובע עד יום פינוי הדירה (11.4.91) חלים על "השוכר" ביחד ולחוד משמע - על הנתבעים יחד ולחוד".

באשר לטענת המערערת כי היא פטורה מן החיובים בקשר לדירה לאחר שעזבה אותה, קבע השופט קמא כי "עזיבת הדירה באופן חד צדדי, על ידי הנתבעת, אינה ממלאה אחר תנאי החוזה כי בתום תקופת השכירות יחזיר ה"שוכר" את המושכר למשכיר כשהוא נקי מכל אדם וחפץ ובמצב טוב ותקין". השופט קמא שלל את טענת המערערת שהמשיב ויתר על זכויותיו כלפיה או מחל לה.

המערערת הסתמכה בבית המשפט קמא על פסק דינו של כב' ס. הנשיא רנד בתובענה שהתבררה בפניו והסתמכה על שטר הבטחון שהוגש להוצל"פ ביום 11.11.90. שם נקבע כי מר וינשטיין "אמנם שימש בורר על פי בקשת השופט בבית משפט לתביעות קטנות, שדן בזמנו בנושא מוגבל של יתרת דמי השכירות בלבד", וכן נקבע כי "התובע קיבל את מלוא המגיע לו בגין דמי שכירות, ארנונה ומים בקשר לדירה...". טענות אלה נדחו על ידי השופט קמא והוא קבע כי התביעה שבפניו אינה חסומה על ידי פלוגתא פסוקה לגבי התקופה שלאחר 31.1.90.

4. בפנינו טוענת המערערת כי היה על השופט קמא לדחות את התביעה, וזאת עקב החלטות ה"בורר" מר וינשטיין ופסיקתו של כב' השופט רנד. היא טוענת כי לאחר שעזבה את הדירה אין זה מוצדק להטיל עליה אחריות בגין הפרות החוזה שנעשו על ידי בעלה דאז כשהמשיך על דעת עצמו להחזיק בדירה ולא החזיר אותה למשיב בתום תקופת השכירות.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור שיש לדחות את עיקרו של הערעור. מן הראיות עולה שמר וינשטיין עמד לשירותם של הצדדים כמגשר ומפשר על מנת לברר את החשבונות, ולנסות להביא להסכמה בין הניצים. לא נחתם הסכם בוררות, לא קויימו ישיבות בוררות ואין לקבל שמר וינשטיין היה מוסמך לשחרר את המערערת מהתחייבויותיה כלפי המשיב.

המערערת שכרה את הדירה יחד עם בן זוגה לחיים, ושניהם היו שוכרים "יחד ולחוד". לפיכך רשאי המשיב לתבוע את קיום החיובים שלפי החוזה ואת הנזקים הנובעים מהפרות החוזה מאת שניהם או מאת כל אחד מהם לחוד באופן שהוא יכול לגבות את מלוא החוב מאת כל אחד מהם ובלבד שלא יגבה יותר מאשר החוב בשלמותו (סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-). מי ששוכר דירה ביחד ולחוד עם שוכר נוסף, במיוחד כך כאשר מדובר בבן זוגו או בשותף לחיים תוך ניהול משק בית משותף, ערב בכך גם להפרות החוזה מצד בן הזוג ואין הוא יכול לפרוש מן החוזה לבדו, באופן חד צדדי תוך התמודדות של המשכיר עם השוכר האחר לבדו, שכן בעת השכרת הדירה הסתמך המשכיר על שני השוכרים כחבים כלפיו ביחד ולחוד למילוי ההתחייבויות על פי חוזה השכירות.

6. נראה לי כי מוצדק לתקן תיקון מסויים בפסק דינו של השופט קמא. הוא חייב את המערערת לשלם חוב של דמי שכירות בעבור הדירה לתקופה שמיום 1.2.90 ועד ליום 11.4.91. שטר הבטחון הוגש להוצל"פ ביום 11.11.90. לגבי הדרישה שמכח השטר קבע כב' השופט רנד שלא מגיע למשיב מאומה, וכי הוא קיבל את כל המגיע לו בעבור הדירה או בקשר אליה. לפיכך, נראה מוצדק לחייב את המערערת לשלם למשיב חוב של דמי שכירות רק לתקופה שמיום 11.11.90 ועד ליום 11.4.91. היינו, למשך 5 חודשים ולא 14 חודשים. מדובר בסכום של 300 דולר לחודש, לפי שער של 2.3770 ש"ח ליום הגשת התביעה לבית המשפט קמא, ובסה"כ 3,565.50 ש"ח במקום הסכום של 10,244.- ש"ח, שקבע השופט קמא.

7. לאור האמור, אני מציע כי נקבל את הערעור בחלקו כך שבמקום החיוב בסך של 10,244.- ש"ח שבסעיף א' בעמ' 16 של פסק הדין נשוא הערעור, יבוא חיוב בסך 3,565.50 ש"ח, כשסכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית כאמור בפסק הדין של הערכאה הראשונה.

לא יהא שינוי בשאר החיובים שהטיל בית המשפט קמא על הצדדים, ולגבי הערעור דנן, ישא כל צד בהוצאותיו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה שכירות ?

  2. הגדרת מושכר

  3. נטישת המושכר

  4. חוב ועד בית שוכר

  5. משרד בשכירות מוגנת

  6. העברת זכויות במושכר

  7. מזגן - חיבור של קבע

  8. התיישנות חוב שכירות

  9. עשיית דין עצמי משכיר

  10. הקמת מבנה מחוץ למושכר

  11. ביצוע שינויים במושכר

  12. החזרת דמי פיקדון בטעות

  13. בלאי הנובע משימוש סביר

  14. סמכות בית הדין לשכירות

  15. תיקון נזק בתקופת השכירות

  16. פיצוי לפי סעיף 197 לשוכר

  17. תאונת דרכים עם רכב מושכר

  18. סכסוך שכירות אולם אירועים

  19. פיצוי על סירוב שוכר להתפנות

  20. עזיבת דירה בשכירות לפני הזמן

  21. בניה לא חוקית ע''י שוכר דירה

  22. תיקון דלתות במושכר - בלאי סביר

  23. ערעור על פסק דין בנושא שכירות

  24. בלאי סביר כתוצאה משימוש זהיר רגיל

  25. מימוש אופציה שכירות משרד עורך דין

  26. שימוש לא סביר במושכר או בלאי טבעי ?

  27. בלאי טבעי הנובע משימוש רגיל במושכר

  28. תביעה נגד שוכר לקבלת כספי שכירות משנה

  29. הסתרת העובדה כי הנכס בשכירות לפני מכירה

  30. כניסת משכיר לדירה כדי להראות אותה לקונים

  31. הרחקת דיירים פוטנציאלי בשכירות באופן שיטתי

  32. סכסוך על רקע יחסי שכירות שהתקיימו בין חברות

  33. טענת עזיבת המושכר באישון לילה תוך השארת חובות

  34. בנספח להסכם הרכישה קוצרה תקופת אופציית השכירות

  35. מזגן בדירה בשכירות שהפסיק לעבוד - הודעה למשכיר

  36. טענת קבלת דירה בשכירות במצב גרוע עם ליקויים שונים

  37. מציאת פגמים בדירה לאחר מסירתה שנגרמו בתקופת השכירות

  38. האם עזיבת המושכר בתום שלוש שנות השכירות הראשונות על פי ההסכם מהווה הפרת הסכם ?

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון