פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב:

עניינה של התביעה שבפניי בתובע, יליד 1981, אשר היה מעורב בתאונת דרכים ביום 1.12.07. התובע ירד מרכבה של רעייתו דהיום (חברתו אז, היא הנתבעת 5) בנתיבי איילון בכדי לסייע לכלב משוטט. בחזרתו לרכב ממנו ירד (להלן: "רכב א'"), נפגע ע"י רכב חולף הנהוג ע"י הנתבעת 1 (להלן: "רכב ב'"). נטען כי הרכב הפוגע, נפגע אף הוא, עובר לפגיעה בתובע, ע"י רכב הנהוג בידי הנתבע 3 (להלן: "רכב ג'").
התביעה הוגשה כנגד שלושת הנהגים- נתבעים 1, 3, 5 והמבטחות שלהן- 2, 4, 6 (בהתאמה).

רכב א' ממנו ירד התובע - היה נהוג על ידי נתבעת 5 ומבוטח על ידי נתבעת 6.
רכב ב' אשר פגע בתובע - היה רכב הונדה הנהוג על ידי נתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2.
רכב ג' אשר לפי הטענה פגע ברכב ההונדה - היה רכב סיטרואן ברלינגו, הנהוג על ידי נתבע 3. המבטחת - נתבעת 4, מכחישה קיום כיסוי ביטוחי וגם בסוגיה זו יש לדון.

טענות הצדדים:



בכתב התביעה נטען כי התובע ביקש מרעייתו לעצור בשוליים הימנים בנתיבי איילון, לאחר שראה כלב משוטט, ובקש להצילו מדריסה ע"י רכב חולף. לאחר שיצא התובע מהרכב נדרס הכלב. בעת שהיה התובע בדרכו חזרה לכיוון רכב א', הוא נפגע ע"י רכב ב', שנפגע כאמור אף הוא מרכב ג'. ממקום התאונה הובהל התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים איכילוב.

התובע אובחן כסובל, בין היתר, משבר בחוליה 1L, ונותר באשפוז עוד יום - עד ליום 2.12.07. בשחרורו, הונחה לשכיבה מוחלטת במיטה ולכן נזקק לטענתו למיטה מתכווננת ולמחוך. במצב זה שהה התובע במשך חודשיים ומטבע הדברים היה תלוי בעזרת הזולת. בעת התאונה היה התובע סטודנט בשנה השלישית ללימודי הנדסת חשמל ועבד במקביל למחייתו. נטען כי בשל התאונה ומגבלותיו, הוא נאלץ לצמצם את היקף שעות הלימוד, באופן שנגרם לו הפסד חלקי של שנת-לימוד ונדחה מועד יציאתו לשוק העבודה במקצועו.



בהגנתן, טענו הנתבעות 2-1, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת העדר עילה ויריבות. לחילופין נטען לקיומה של תאונה מעורבת. הנתבעת 4 כפרה בחבותה בכל הנוגע לתביעה וטענה כי יש לסלק התביעה כנגדה על הסף, כאשר נימוקיה היו שבעת התאונה לא היה לנתבע 3 רישיון נהיגה בר תוקף; כי התובע היה בגדר "משתמש" ברכב המבוטח אצל הנתבעת 6 (רכב א'); כי התובע כלל לא נפגע ע"י הרכב אותו ביטחה וזה לא היה מעורב בתאונה. נטען עוד כי מדובר בתאונת עבודה. בהגנת הנתבעים 6-5 הוכחשו סעיפי התביעה באופן גורף. גם הנתבעים הנ"ל טענו כי מדובר בתאונת עבודה על המשמעות הכרוכה בכך וכי אין להטיל עליהם כל חבות.

הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה מטעמו, חרף ארכות חוזרות ונשנות שניתנו לשם כך. וביום 24.6.09 הוצהר כי התובע זכאי כנגדו לפס"ד בהעדר הגנה.

מומחה מטעם ביהמ"ש:



ד"ר ויסברוד, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, בדק התובע ביום 27.10.09. בחוות-הדעת נאמר כי התובע, עובד היי-טק, פונה ממקום התאונה לחדר המיון של המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (איכילוב). לאחר בירור רנטגני - הודגם שבר דחיסה בחוליה 1L, המערב שתי עמודות גוף החוליה, עם התבלטות הפרגמנט האחורי בתעלה. הוחלט על טיפול שמרני והתובע טופל במחוך גבס למשך שלושה חודשים. לאחר מכן הופנה לטיפול בפיזיותרפיה.

בעת הבדיקה, שנתיים לאחר התאונה, ממשיך התובע להתלונן על כאבי גב תחתון, לאחר ישיבה ממושכת ונסיעה ארוכה. הכאבים מתגברים בקור. קשיים לקום משינה בבקרים, צורך לקום מהכיסא מספר פעמים בעבודה עקב הכאבים. עוד טען כי הוא נמנע מהרמת חפצים כבדים. בבדיקתו נמצא קיפוזיס קל באזור המעבר טורקו-לומבלי, אך - "לא נותרה מגבלה בעמ"ש מותני". הממצאים הרנטגניים מדגימים מצב לאחר שבר פיצוץ בחוליה 1L, עם הנמכת גובה גוף החוליה בכ-30% עם התבלטות מינימאלית בתוך התעלה והיצרות מרווח בין חוליות 12D – 1L. נוצר קיפוזיס סגמנטלי בזוית של °19. לאור הנתונים הקלינים והרנטגניים, העמיד המומחה את נכותו הצמיתה של התובע על 10% לפי תקנה 37 (8) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956. הנכות נקבעה בגין שבר פיצוץ בחוליה L1 בלי הגבלת התנועות בע"ש מותני. עוד הכיר המומחה באי כושר מלא, למשך תקופה של שלושה חודשים ובאי כושר בשיעור 50% למשך שלושה חודשים נוספים.

תמצית ראיות הצדדים:

ראיות התובעים:



מטעם התביעה הוגשו תצהירים של התובע, של אימו (כב' השופטת זהבה אגי) ושל רעייתו דהיום וחברתו בעת התאונה (לירן גבאי - הנתבעת 5).




התובע הרחיב בתצהירו על תקופת השיקום הסמוכה לפגיעה. באותה עת גר עם חברתו בבית אימו באלפי מנשה והשתיים סייעו בידו. האם ביטלה לשם כך אף נסיעה מתוכננת לחו"ל. נטען כי שהה עם מחוך במשך כחודש - חודשיים. רק בסוף פברואר 2008, זה הוסר לחלוטין. התובע נדרש לעזרה רבה במיוחד בשבועיים הראשונים. באותה עת היה סטודנט להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת באר שבע ועובר לתאונה עבד גם כמדריך הכנה לבחינה הפסיכומטרית ברחובות. ביום 1.8.07 החל לעבוד במשרת סטודנט, בחברת היי טק "מארוול ישראל", אשר בפתח תקווה. בעת התאונה הייתה שביתה של מרצים באוניברסיטה והוא מצידו תכנן להגדיל אז את היקף העבודה, אשר עמד עובר לכך על 20 ש"ש. רק החל מיום 28.1.08 חזר בהדרגה לעבודה ובהיקף מופחת. עת חזר ללימודים בסיום השביתה לא יכול היה לשבת ממושכות. לטענתו הקטין עקב כך את היקף הלימודים ובמקום להשלימם בחודש יולי 2009, סיימם רק במרץ 2010. בשל כך המשיך לעבוד במשרת סטודנט עוד תקופה מסוימת ולטענתו גם לאחר מכן - הרוויח שכר נמוך משכר חבריו. החל מספטמבר 2010 החל לעבוד כמהנדס תוכנה בחברת PMC "סיירה" אשר בהרצליה. נטען כי עד היום הוא סובל מכאבים המתגברים בעת ישיבה ממושכת ונסיעות וכן בחילופי עונות. הנ"ל פוגעים ביכולת הריכוז שלו. עוד טען להחזר הוצאותיו ובכלל זה נדרש תצהירו - לעלות רכישת מיטה מותאמת בסמוך לפגיעתו ומחוך. התצהיר נתמך, בין השאר, במסמכים באשר לשכרו במועדים השונים. כן הוצגו נתונים באשר לשכר של חברו. לכל הנדרש אתייחס אגב מתן ההכרעה.




הגב' לירן גבאי, הנתבעת 5 - הצהירה כי היא נשואה לתובע מאז 2010. לדבריה התאונה התרחשה בשעה 1:00 בלילה. עם בני הזוג נסעה ברכב חברה בשם מורן כהן. ממקום העצירה, היה על התובע ללכת כברת דרך עד לכלב, שכן ביקש ממנה לעצור בפתאומיות והיא נהגה במהירות של 90 קמ"ש. העדה הסתכלה על התובע ממראת הרכב וראתה כיצד רכב ב' פוגע בו ומעיף אותו לעבר קיר הבטון שהיה בצד הדרך. בהמשך פגע רכב זה גם ברכב העדה, הוא רכב א'. העדה יצאה מרכבה לכיוון התובע והבחינה ברכב ג' עוצר בשוליים, במרחק מה. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס והעדה עם החברה שהייתה ברכב, נסעו לבית החולים.

בני הזוג התגוררו באותה העת יחד, בבית - אם התובע. בשבוע הראשון שלאחר השחרור מאשפוז, סעדה העדה את התובע ונעדרה לשם כך מעבודתה. בהמשך חזרה לעבוד אך בהיקף קטן יותר, במשך כחודשיים בערך. באותה תקופה הייתה העדה סטודנטית במכללת "צעד ראשון" ועבדה במקביל כמזכירה, בחברה לייבוא מכונות חקלאיות בכפר מלל (מושקט סוכנויות). העדה עבדה במשרה מלאה ושכרה שולם לה על בסיס שעות, לפי ערך של 30 ₪ לשעה. את ההפסדים שנגרמו לה בשל העזרה לתובע היא מעריכה בהיקף של 50-40 שעות ובשכר של כ-1,500 ₪. לפי תלושים שהוצגו היא השתכרה בחודש דצמבר 2007 סך של 4,633 ₪ וזה חודש העבודה היחיד שלה בשנה זו. בחודש ינואר 2008 השתכרה העדה סך של 5,970 ₪. לבני הזוג בת, בגיל שנה והם מתגוררים בצור יגאל. התובע עובד כמהנדס והעדה מגדלת את הבת. עד היום מתלונן התובע על כאבים בגבו והוא מתקשה לשחק עם הבת.



אם התובע, כב' השופטת זהבה אגי, הוסיפה בתצהירה כי בזמן בו היה התובע מרותק למיטתו, היה עליו גם לעשות את צרכיו, במגבלה זו. עוד הצהירה כי נדרשה לרכוש עבור בנה מחוך לגב, המותאם לפי מידה, בעלות של 2,500 ₪ ומיטה בעלות של 7,900 ₪, בתוספת 260 ₪ עבור הובלה והרכבה. העדה הצהירה כי בשבוע הראשון של התובע בבית, שהו היא וחברת התובע, יחד עימו. לאחר שבוע חזרה לירן לעבודה והעדה נותרה לטפל בתובע במשך שבוע נוסף. לאחר שבועיים בבית, חזרה העדה לעבודתה בביהמ"ש, אך לפי האמור בתצהיר, מיד עם תום הדיונים, הייתה חוזרת לביתה. נטען כי התאונה התרחשה יום אחד, לפני המועד הצפוי לחופשה השנתית של העדה, שתוכננה מבעוד מועד. העדה צפויה הייתה לטוס לתאילנד - ביום 3.12.07, למשך שבועיים. הואיל והורי התובע גרושים והקשר עם האב נותק, ובהתחשב בכך שהעדה לא ראתה כי ניתן להפיל את כל נטל הטיפול בתובע על חברתו, נאלצה לבטל חופשתה. ביטול החופשה, בהתראה כה קצרה, גרם לעדה הפסדים המוערכים על ידה בסך של 7,000 ₪. הטיול בוטל וניסיונה של העדה להמיר את ימי החופשה בימי מחלה לא צלח. העתק ההתכתבות לגבי אפשרות ההמרה ותלוש שכר לחודש דצמבר 2007 צורפו וכן קבלות באשר להוצאות דלעיל.




העדים הנ"ל נחקרו ביום 17.10.02; באשר לעדות התובע ר' עמ' 19-10, עדות אשתו עמ' 10-1 והוסכם לוותר על חקירת אם התובע, בכפוף לכך שלא תועלנה טענות באשר להעדר חקירה כאמור. איני רואה צורך להידרש לפרטי החקירות למעט ההערות הבאות; היה ניכר כי אשת התובע אינה זוכרת פרטים רבים (כהגדרת מרחקים וזמן), עם זאת היא ציינה כי בעת הפגיעה היה התובע בדרכו חזרה לרכב, מספר מטרים ממנו. היא אישרה כי גם רכב א', נפגע ע"י רכב ב'. במהלך חקירתה הוגשה הודעתה במשטרה (מוצג א'). בהתאם לגרסה שמסרה שם - רכב ב' פגע בתובע, לאחר מכן הוטח בקיר ואז חזר ופגע ברכב א'. העדה הסכימה כי אם כך אמרה בסמוך לתאונה, כנראה שכך אירעו הדברים. מעדותה עלה כי לא ניתנה הנחיה רפואית לרכישת המיטה המיוחדת - "אנחנו סברנו כך והלכנו לקנות" (עמ' 6 ש' 21). עלה מעדותה כי עיקר העזרה ניתנה בשבועיים הראשונים וכי לאחר כשלושה חודשים, חזר התובע ללימודים, לרבות נסיעה עם רכבו לבאר שבע. מעדותה עלה הרושם כי כיום מתפקד התובע כאב רגיל ללא מוגבלות מיוחדת, הוא עובד שעות מקובלות ואף נדרש לנהיגה ממושכת, בדרך לעבודה ובחזרה.




גם התובע העיד כי היה במרחק מספר מטרים מרכבו עת נפגע. יציאתו המקורית מהרכב הייתה רק כדי לנסות לסייע לכלב שבכביש. לדבריו הוא לא ראה את רכב ג' בעת שנפגע, אלא לאחר מכן, עת שזה עמד צפונית לרכבו - הבין כי גם רכב זה, היה מעורב.

הוגשה גם הודעת התובע במשטרה, בסמוך לתאונה (ר' מוצג ב') ושם נאמר כי ראה שיש לרכב ג' נזק בחלק הקדמי ולרכב ב' - יש נזק, הן בחלק האחורי והן מקדימה. בהתאם לעדותו, הוא היה עם המחוך ובמיטה במשך כחודשיים. עת הופנה לכך שההנחיה בשחרור הייתה לעשות שימוש במחוך, רק כאשר הוא לא בשכיבה מוחלטת - הבהיר כי בע"פ נאמר לו שאם הוא רוצה להחלים בצורה טובה, הוא צריך לשכב, לא לזוז ולהיות עם המחוך. לדבריו, לאחר כחודשיים, חזר לשגרה בצורה מדורגת. עלה כי חזרתו לבאר שבע הייתה בסמוך לתום שביתת המרצים וכי הוא המשיך גם במקביל בעבודה בפתח תקווה. אף מעדותו עלה כי למעשה לאחר שבועיים, חזרו אימו וחברתו לשגרת חייהן. משתי העדויות עלה כי האם אף חזרה לעסוק בעניינה, במועד מוקדם יותר. לאחר שחזר ללימודים, הוא המשיך בעבודה בחברת מארוול, באותו היקף. לטענתו חש כאב בישיבה ממושכת והדבר הפריע לריכוז. לדבריו, עוד טען כי נדרש לרווח הלימודים, כדי להפחית מהעומס והנסיעות ולכן סיים במרץ 2010 ולא ביולי 2009. יוער כי במהלך עדות זו, התנגד ב"כ נתבעים 2-1, להצגת תלושי השכר של חבר התובע, ללא שזה הובא לעדות. בתום הלימודים - המשיך התובע לעבוד באותה חברה במשך חמישה חודשים נוספים, אם כי היקף המשרה גדל וזאת עד שמצא עבודה חלופית. הפסקת העבודה שם, לא הייתה מחמת פגיעתו, אלא מחמת העדר ממוצע ציונים מספק. התובע טען כי במקום עבודתו הנוכחי, קיבל לאחרונה העלאת שכר ל- 23,000 ₪ ברוטו. לדבריו הוא מתקשה בעבודה מול המחשב ונדרש להתמתח. כן קיים קושי בעת בנסיעה ממושכת ובמהלך ימים בהם נדרשת עבודה ממושכת, עקב פרויקטים מסוימים. בעוד אשתו אמרה כי עבד בגינה, גם לאחר התאונה, הוא טען כי שכירת הגנן הייתה עקב כאביו לאחר עבודה בגינה.

ראיות נתבעים 2-1:



מטעם נתבעות 2-1 הוגש תצהיר נתבעת 1 גב' שלי אלקבץ, אשר נהגה ברכב ב'. בהתאם לתצהירה היא נהגה ובעלה ישב לידה. במהלך הנסיעה הבחינה כי הרכבים שלפניה החלו להאט ולכן עשתה אף היא כך. תוך כדי האטה, שמה לב שרכב ג' שנסע מאחוריה נוסע במהירות. נהגו ניסה לבלום וכדי להימנע מהתנגשות, הסיט את רכבו הצידה. חרף האמור, פגע אותו נהג, ברכבה מאחור ומשמאל, בעוצמה. רכבה של הנתבעת 1 הועף לצד ימין ופגע בקיר שהיה בצידי הדרך. לאחר התאונה המתוארת, הגיע התובע אל הנתבעת 1 וטען כי פגעה בו. הנתבעת 1 לא שמה לב שפגעה בו וגם לא הבחינה מאין הגיע. נאמר בתצהיר כי ייתכן שרכב הנתבעת 1 פגע בתובע, אך היא אינה יודעת זאת בוודאות. הנ"ל הסכימה שהתובע נפגע במהלך התאונה האמורה.




ביום 3.12.12 נחקרה נתבעת 1 על תצהירה. בעדותה (ר' עמ' 25-20) חזרה על אותה גרסה, אך עלה כי למעשה אין היא זוכרת את האירוע בבהירות. כך היא לא זכרה האם פגעה ברכב לפניה (ר' עמ' 21 ש' 23) וכך גם לא זכרה כי פגעה בתובע. לדבריה, התובע עמד והוא שהצביע על רכבה, כרכב הפוגע בו. העדה ערכה תשריט של חניית הרכבים לאחר התאונה למיטב זכרונה והיא ציינה את רכבה כרכב הדרומי ביותר. לפניו עמדו עוד שני רכבים ורק לפניהם עמד רכב ג'. בצד אותם רכבים, עמד רכב התובע, אשר העדה זכרה כי היה אדום (ר' השרטוטים במסמכים שסומנו ג' ו- ד'). על אף שהיא דיברה על רכב ברלינגו (הוא רכב ג'), עלה במהלך חקירתה כי בזמן אמת לא ידעה מה סוגו, גודלו או צבעו והפרטים נמסרו לה, ככל הנראה, לאחר מכן במשטרה (ר' עמ' 22 ש' 31 - שם אמרה כי לא ראתה - "שום דבר. כשאתה במצב כזה איך אתה יכול לראות. אחרי שעצרו ראיתי שהוא לבן"). גם במהלך חקירת עדה זו הוצגה הודעה שמסרה במשטרה למחרת האירוע (ר' המסומן ה'), שם אמרה שפגעה ברכב שלפניה. בשים לב לחלוף הזמן, העריכה שבמשטרה אמרה דברים יותר מדויקים. בהתאם להודעה במשטרה, רכב שנסע לפניה, בלם בפתאומיות, מאחר ולפניו עמד רכב אחר ולכן גם היא בלמה, אך פגעה ברכב שלפניה עם החלק הקדמי של רכבה. לדבריה, בהודעה - "יכול להיות שכן נעצרתי, אחריי הרכב שבלם, מיד לאחר מכן, הרגשתי מכה בחלק האחורי של רכבי בצד שמאל" (שם, החל מש' 13). בהמשך, מתוארת סטיית הרכב שלה, לקיר מימין ופרטי הרכב בו פגעה מלפניה. עוד אמרה כי היא רוצה להוסיף שבשול הכביש, עמד עוד רכב אדום ומעוצמת המכה היא נגעה בו קלות - "לא יודעת באיזה חלק מהרכב ועם איזה חלק מרכבי". היא הרגישה מכה אחת מאחור ואחת מלפנים. התובע עמד לאחר התאונה והוא כאמור שהצביע על רכבה, כרכב הפוגע ולאחר מכן, מחמת כאביו, נשכב (ר' בשולי עמ' 23 לפרוטוקול). היא עצמה לא זכרה כלל שפגעה בו (ר' עמ' 24 ש' 30). מאחר ולא זכרה הפגיעה בתובע, ממילא לא יכלה להשיב האם פגעה בו, עובר לפגיעתה ברכבו, או לאחר מכן. עוד לא יכלה להשיב, באיזה שלב הייתה הפגיעה ברכב האדום, ביחס לפגיעה של רכבה בקיר (ר' עמ' 25 ש' 6). היא הסכימה, עם זאת, כי אם בהודעה הסמוכה במשטרה, אשרה הפגיעה ברכב התובע, הוא הרכב האדום, אזי - כנראה שפגעה בו. ניתן לציין באופן כללי - כי היה ברי שיש קושי להסתמך על עדות זו, למעט העובדה שהיא זכרה בבירור שאמרה לבעלה להחזיק טוב, מאחר והעריכה שהרכב מאחור יפגע בהם, כפי שאכן ארע, כאשר ניסה לסטות לצד שמאל. ממילא יש להעדיף דברים שאמרה במשטרה בסמיכות לאירועים.


תע"צ מטעם נתבעת 4 :



בסמוך לשמיעת הראיות, ביום 17.10.12, הגיש ב"כ נתבעת 4 תעודת עובד ציבור של הגב' רחל מזרחי רכזת בכירה במשרד הרישוי בירושלים. לפי האמור בתעודה - ביום 9.5.07, התקבלה בקשה מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים, להתלות את רישיון הנהיגה של נתבע 3, זה הופנה לבדיקות ביום 12.7.06, אך לא הופיע. הנ"ל הוזמן, באמצעות דואר רשום, ליום 15.1.07, אך לא הגיע. ביום 6.6.07 נשלחה לו הזמנה להתייצב במשרד הרישוי ביום 19.6.07 - אך הוא שוב לא הופיע. ההזמנה נשלחה בדואר רשום, שלא חזר (אעיר כי ככל הנראה מדובר בטעות סופר והמועד צ"ל 12.6.07 ולא 19.6.07). ביום 13.6.07 נשלח בנסיבות אלה, מכתב התליית רישיון, בדואר רשום שלא חזר. ביום 21.11.07 התקבל סיכום בדיקות שעבר, נתבע 3, במכון הרפואי לבטיחות בדרכים והומלץ שם, על המשך נהיגתו ברישיון לדרגה B פרטי, בהגבלת בדיקת ביקורת. לא הומלץ על המשך נהיגה בדרגה C1 משא, לנוכח אי התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה. ביום 13.12.07 נשלח מכתב הזמנה להופיע לטיעון ביום 1.1.08. נתבע 3, אכן התייצב והעלה טענותיו, אך הוחלט לפעול בהתאם להמלצה דלעיל. ההחלטה נשלחה ביום 1.1.08 עם אפשרות להגיש ערר. ביום 7.1.08 - נשלח מכתב פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לדרגה C1 משא.

אעיר כי מאחר ובענייננו די ברישיון בדרגה B פרטי, הרי שעוד עובר לתאונה, תיקן הנהג מחדלו עת התייצב לבדיקות ואף יצא מכתב מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים למשרד הרישוי הממליץ על המשך נהיגתו.



ביום 3.12.12 נחקרה נותנת התעודה וזאת לבקשת ב"כ נתבעות 2-1; מעדותה עלה כי אין בידיה אישור על דואר רשום שהתקבל, אלא ההנחה היא כי כל דבר שנשלח בדואר רשום ולא הוחזר, משמע כי התקבל. בעדותה הסבירה גב' מזרחי כי במקרה דנן, עקב פניית הנתבע 3 (בעל רכב הברלינגו הוא רכב ג'), למכון הרפואי לבטיחות בדרכים - כדי לקבל רישיון לרכב כבד, הוא זומן לבדיקה שם. מאחר ולא התייצב לבדיקה חרף זימונו, ביקש המכון, ממשרד הרישוי, להתלות רישיונו. אכן ביום 6.6.07 זומן נתבע 3 בדואר רשום למשרד הרישוי ליום 12.6.07. לאחר שלא התייצב גם אז, נשלח לו ביום 13.6.07, שוב בדואר רשום, מכתב כי רישיונו מותלה. התלייה כאמור יכולה להתבטל, לאחר שנהג מתייצב לבדיקה במכון ובעקבות זה המכון מבטל ההתליה. במקרה דנן, הנתבע 3 לא פנה למשרד הרישוי, אך התקבל סיכום של המכון (ככל הנראה מאחר ונתבע 3 התייצב שם) מיום 21.11.07 ובו המלצה לאפשר לנתבע 3 להמשיך לנהוג ברכב פרטי, אך לא במשאית. העדה הסכימה כי לפיכך החל מיום 21.11.07, לא הייתה למעשה מניעה מבחינתה, להשיב את הרישיון הפרטי לנתבע 3. היה צריך עם זאת לזמנו כדי לקחת ממנו את הרישיון שכולל גם מעבר לכך ולציידו ברישיון חלופי, רק לרכב פרטי. הנתבע 3, אכן זומן בפניה מיום 13.12.07 והוא התייצב ביום 1.1.08. הוא נפסל אז מלהחזיק ברישיון C1 משא, אך הושאר בידיו רישיון B לרכב פרטי. עלה אפוא כי למרות שמבחינה מהותית לא הייתה כל מניעה לרישיון B כבר מיום 21.11.07, בפועל היה עדיין פורמאלית רישיון הנתבע 3 מותלה אז, וכן במועד התאונה, זאת - מאחר והיה על נתבע 3 למסור הרישיון הישן ולקבל רישיון חדש (ר' החקירה בעמ' 27-25).


עדות נתבע 3 במשטרה:



הנתבע 3 לא התייצב לעדות והוסכם להסתפק בהגשת עדותו במשטרה. באותה הודעה אישר כי פגע עם רכבו (רכב ג') בצידו השמאלי של רכב הונדה (רכב ב'), שעמד לדבריו בלי אורות בנתיב שלישי מתוך ארבעה. כתוצאה מהפגיעה עף אותו רכב לקיר ופגע בבן אדם שעמד בצד.


הכרעה:



הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק; נתבעות 2-1 טוענות כי יש להטיל החבות בגין נזקי התאונה עליהן ביחד עם נתבעים 4-3 וכי יש לקבוע שקיים כיסוי ביטוחי לנהיגת נתבע 3. נתבעות 6-5 טענות כי אין מקום להשית עליהן כל חבות ונתבעת 4 טענה כי יש להשית חבות על נתבעות 6-5 שכן התובע היה משתמש ברכב חברתו. לחלופין נטען כי יש לקבוע שעסקינן בתאונה מעורבת של שני הרכבים האחרים, אך אין להטיל חבות על נתבעת 4 שכן לא קיים כיסוי ביטוחי. עוד העלו הצדדים טענות באשר לנזק ולכל הנדרש, אתייחס להלן.




ראשית יש לבחון כיצד ארעה התאונה מבחינה עובדתית ורק אז יהא מקום לבחון על מי יש מקום להשית חבות, מהבחינה המשפטית, בגין הנזקים שזו גרמה. לאחר שמיעת העדים התרשמותי היא כי לא ניתן לסמוך על זיכרון הנתבעת 1 וכי על בסיס עדות התובע, אשתו וכל ההודעות שנגבו במשטרה והוגשו - ניתן לקבוע כי כך התרחשו הדברים: התובע ירד מהרכב בו נסע, לאחר שזה עצר בשול הדרך. הוא הלך לאחור, כדי לנסות לחלץ את הכלב המשוטט, אך כאשר עלה כי זה כבר נדרס, החל לחזור לכיוון רכבו. כאשר היה התובע במרחק של כ 10-7 מ' מרכבו (ר' בראש עמ' 11), הוא נפגע מרכב ב' שהיה נהוג על ידי נתבעת 1. עובר לאותה פגיעה נפגע רכב ב' מרכב ג', אשר פגע בו בפינה השמאלית האחורית. רכב ג' פגע עם פינתו הקדמית הימנית, ברכב ב' ורכב ב', הוא זה שפגע בתובע, שהיה באותה עת, בגדר הולך רגל לכיוון הרכב ממנו ירד. לאחר אותה פגיעה, עף רכב ב' ופגע בקיר סמוך ולאחר מכן, המשיך ופגע ברכב א' (בעניין זה ר' דברי נתבעת 5 בהודעה במשטרה שסומנה א' ש' 28-29 ור' הודעת נתבע 3 במשטרה). אעיר כי נראה שהגרסה שהעלתה נתבעת 5 בהודעה במשטרה, היא האמינה ביותר וזאת לא רק מאחר והיא בעיקרה מתיישבת גם עם הודעת נתבע 3, אלא מאחר ועדה זו הייתה שקועה בלהביט במראה, אגב המתנה לתובע ולפיכך ראתה באופן הברור ביותר, כיצד התרחשה התאונה.




אין אני מקבלת את טענת נתבעת 2 כי הפגיעה בתובע וברכב א', היו "בו זמנית". לטעמי לא ניתן לסמוך על עדות נתבעת 1, כאילו התאונה ארעה באופן שונה. יש לזכור כי מעיון בתצהירה עולה כי היא אף אינה יכולה לאשר בוודאות שרכבה פגע בתובע (עובדה עליה העידו, עם זאת, יתר המעורבים) ובעדותה גם לא זכרה כלל שפגעה, ברכב שנסע לפניה (עמ' 21 ש' 23). ממילא ברי שאין היא העד המתאים, כדי לקבוע על בסיס עדותו - האם הפגיעה ברכב א', הייתה בו זמנית עם הפגיעה בתובע, או לאחר מכן (בין לפני הפגיעה בקיר ובין לאחר מכן). באשר לעדות נתבעת 5 - אומנם זו אמרה בעדותה כי הפגיעה בתובע וברכבה היו ביחד (ר' עמ' 9 ש' 9-8), ברם היא הסכימה שלנוכח הסמיכות לאירוע, יש מקום לסמוך יותר על הודעתה במשטרה (שם, ש' 29). באותה הודעה נכתב כי לאחר שרכב ב' פגע בתובע, הוא הוטח בקיר ואז פגע ברכבה. דבר פגיעת רכב ב' בקיר, מאושרת גם בהודעות נתבע 3 והתובע. יש ליתן את הדעת לכך שבהודעת התובע ובהודעת נתבע 3 - לא מצוינת כלל פגיעת רכב ב', ברכב א' וקשה להלום שאם הפגיעה בתובע ובאותו רכב, היו בו זמנית, הם לא היו נדרשים לכך (להבדיל ממצב שאותה פגיעה, הייתה בהמשך, רק לאחר הפגיעה בקיר - באופן שחלק זה כבר לא ראו, או לא ראו צורך להידרש אליו, עת מדובר בפגיעת רכוש, שולית יותר לאירוע). יצוין כי תיאור האירוע כאמור, עולה גם מתצהיר התובע (ר' סעיף 3) והדבר לא נסתר.




על בסיס תיאור זה של מהלך הדברים, יש לקבל את טענת נתבעות 6-5 כי אין להשית עליהן חבות; מקבלת אני טענתן כי בעת התאונה התובע לא היה בגדר משתמש ברכבו. עת נפגע התובע הוא היה כאמור מרחק של כ 10-7 מטר מרכבו (ר' עמ' 11-10) וזאת לאחר שחלפו כבר כעשר דקות עד רבע שעה, מהעת בה ירד מרכבו (ר' עמ' 4 ש' 21). ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 8.11.07 ו) - נקבע כי יש צורך שההימצאות מחוץ לרכב, תהא קשורה בטבורה לשימוש ברכב, שימוש מוכר מאלה המנויים בסעיף 1 לחוק. אף שבמקרה שנדון שם, היה התובע, בעת הפגיעה, כבר צמוד לרכבו ובירר מבעד לחלון את מצב בנו, בכל זאת נקבע שאין הוא בגדר משתמש ברכבו. ממילא ובבחינת קל וחומר, אין מקום לקבוע כי התובע בענייננו הוא בגדר משתמש ברכבו; התובע היה עדיין במרחק מרכבו, התובע לא החל בתהליך של עליה לרכבו ולא היה מגע פיזי שלו עם רכבו, לא עובר לפגיעה ולא במהלכה. כפי שנאמר באותה פסיקה ויפה בהתאמה לענייננו:

"... הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי-כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר".



התובע לא טען כי ירד מהרכב כדי להסיר את הסכנה שיוצר הכלב לתנועה, כפי שנטען בסיכומי נתבעת 4. התובע ירד ממטרה אחרת והיא מניעת פגיעה בכלב. ממילא, אין בסיס עובדתי לטענת נתבעת 4, כי התובע ירד לטפל בתקלה, באופן המאפשר לראותו כמשתמש ברכבו. אוסיף כי נראה שאין לקבל גם את הפסיקה אליה הפנתה נתבעת 4, בהקשר זה, שכן מדובר במקרים אחרים ושונים; כך בת"א (מחוזי, י-ם) 1307/96 טרמצי נעימה נ. לוי חביב (ניתן ביום 20.8.02 ו) - דובר בנפגע אשר ירד מרכבו, להזיז גליל ברזל שנפל מאותו רכב והיה עשוי להפריע לתנועה. לחלופין - הייתה מטרת ירידתו, להניח משולש אזהרה, לאור נפילת אותו גליל. ברי כי מקרה זה, אינו דומה לענייננו, עת לא היה כל מפגע מרכב נתבעות 6-5 ועת שמטרת העצירה והירידה מרכב התובע - הייתה למנוע פגיעה בכלב המשוטט. האמור יפה, אף מבלי שאדרש לכך שעסקינן בפסיקת המחוזי ומבלי שאדרש לכך שקיימת קביעה ברורה מאוחרת ושונה, בבית המשפט העליון, במסגרת רע"א 9112/06 דלעיל. כך גם בע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית נ. מוחמד סולימאל ואח', פ"ד נ"ו(6) 821 - אינו מלמד דבר, שכן הושמטה מסיכומי נתבעת 4, העובדה שהרכב עצר שם, עקב תקלה. רק בנסיבות אלה, שעצם העצירה הייתה מחמת תקלה ברכב הנפגע, נקבע כי הנהג היה בגדר משתמש ברכבו, חרף ריחוק זמן מסוים. עוד אין ללמוד את הנטען מע"א (מחוזי, י-ם) 5525/04 בכור מירזקנדוב נ. יוסף חמו ואח' (ניתן ביום 20.12.04 ו). נתבעת 4 שכחה לציין גם כאן, כי באותו מקרה הנפגע דחף קטנוע, אשר לא היה ניתן להתניע את מנועו מחמת תקלה ואז נפגע מרכב חולף. אין מקום לטענה כי על יסוד מקרים אלה, על נתבעת 6 לפצות התובע בהיותו בגדר משתמש ברכבו.




מקבלת אני טענת נתבעות 6-5, כי אין מקום לקבוע לגבי רכבן שהוא בגדר ברכב מעורב, כמשמעותו בסעיף 3(ב') לחוק הפיצויים. מעבר לאמור לעיל, באשר לאופן בו ארעה התאונה, אפנה גם לדברי נתבעת 5 בעדותה - כי לא היה מגע בין התובע לרכבו, בעת התאונה (ר' עמ' 5 ש' 14-10). בהתאם לע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 31.10.07 ו) - אין די במגע פיזי בין הרכבים ונדרש קיום קשר סיבתי. וכך נאמר שם:


"מעורבות מדוע? כיוון שרכב היונדאי פגע ברכב האאודי לאחר הפגיעה בסוהא. אליבא דאררט, המסתמכת על הסיפא לסעיף 3(ב), די במגע בין שני כלי הרכב על-מנת לראות באאודי כמעורבת בתאונה, וזאת אף-על-פי שלא מתקיים קשר סיבתי בין המגע בין שני כלי הרכב לבין פגיעתה של סוהא. גישה זו אין לקבל. אילו אימצנו אותה, הרי שגם אם רכב היונדאי היה ממשיך בנסיעתו, וכעבור קילומטר היה פוגע ברכב נוסף בכביש – זה האחרון היה נכנס לתמונת כלי הרכב המעורבים בפגיעתה של סוהא. אין זה הגיוני ואין זה מתיישב עם מבנה החוק. בענייננו, רכב האאודי לא היה מעורב בתאונה שבה נפגעה סוהא כהולכת רגל. די בניתוק הסיבתי בין הפגיעה בסוהא לבין המגע המאוחר יותר בין שני כלי הרכב (היונדאי והאאודי) כדי לשלול את האפשרות לראות באאודי רכב המעורב באירוע התאונה שבו נפגעה סוהא. אכן, הוראת סעיף 3 לחוק בוחנת את "המעורבות" בתאונה במשקפי "המגע". אלא, שבכך אין כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי. הוראת סעיף 3 לחוק יוצרת מנגנון של יריבות בתובענה והסדר פנימי לחלוקת החבות, אך בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בגרימת התאונה".

ברי כי במקרה דנן לא מתקיים קשר סיבתי כאמור; התובע נפגע על ידי רכב ב' והפגיעה הנוספת ברכב א', היא מאוחרת יותר, לאחר ההטחה בקיר ואין בינה ובין פגיעת התובע קשר סיבתי.
אפנה לכך שאף שנתבעות 6-5 התייחסו גם לאפשרות שיטען כי רכבן הוא רכב מעורב עם רכבים אחרים, למעשה בסופו של יום, לא הועלתה טענה זו מטעם המבטחות האחרות והאמור הינו ממילא בבחינת, מעבר לנדרש.



עוד אין מקום לטענה כי רכב התובע יצר סיכון תעבורתי בחנייתו, במובן רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ. יצחק אדרי ואח', פ"ד נ"ח (1) 817. ראשית - לא הובאו ראיות באשר לאופן בו חנה והיות הנ"ל בגדר סיכון תעבורתי. שנית - מאחר והמגע הפיזי בין ההונדה ובין רכב א' (הפיז'ו), היה רק לאחר הפגיעה בתובע, ממילא אף בהקשר זה, אין קשר סיבתי בין סיכון תעבורתי מהחניה (לו היה מוכח) ובין הפגיעה. בע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. עופר ארד ( ניתן ביום 7.10.08 ו) - נקבע כי רכב שחנה יצר סיכון תעבורתי, אך חרף זאת, הוא לא נקבע כמעורב בתאונה, מאחר ולא היה קשר סיבתי בין המגע שנוצר עם הרכב הפוגע ובין הפגיעה בתובע שם, שקדמה לכך והוא הדין בענייננו. אציין כי גם דברים אלה הם בבחינת מעבר לנדרש, שכן אף שב"כ נתבעות 6-5 נדרש לאפשרות שתועלה טענה זו, גם היא לא הועלתה לבסוף בסיכומי המבטחות האחרות.




מקום בו אני דוחה הטענה שהתובע היה משתמש ברכב ממנו ירד, עובר לתאונה - יש לקבוע כי עסקינן בתאונה בה היו מעורבים שני הרכבים האחרים (רכב ב' וג'); מאחר ועולה כי רכב ג', פגע ברכב ב', עובר לפגיעה בתובע וכי הפגיעה בתובע, הייתה במהלך הניסיון להתחמק מפגיעת אותו רכב - ברי כי רכב ג' הוא בכלל רכב מעורב, כהגדרתו בסעיף 3ב' לחוק. אכן, נראה כי למעשה, בסופו של יום, מסכימה לכך גם נתבעת 4. כך, כאפשרות חלופית להצעתה שיקבע שהתובע היה משתמש ברכב ממנו ירד, אף היא מבקשת לקבוע שקיימת תאונה בה מעורבים שני הרכבים האחרים (ר' החל מסעיף 21 לסיכומיה). ממילא באשר לסוגיית החבות נותר עוד לדון רק בשאלה אחת - האם קיים כיסוי ביטוחי לנתבע 3 אצל הנתבעת 4. ככל שיקבע שאין כיסוי כאמור, ממילא לא יהא מקום לקבל התביעה ביחס לנתבעת 4.




האם לנתבע 3 יש כיסוי ביטוחי אצל נתבעת 4;

טרם אדרש לטענות נתבעת 4 אציין כי יש ממש בטענתה שחל אי דיוק מסוים, בסיכומי נתבעות 2-1. נתבעות אלה הפנו לפסיקה ענפה באשר לשאלה האם נשלל רישיון נתבע 3 בעת התאונה, ברם עניינה של אותה פסיקה בפרשנות סעיף 7 (3) לחוק השולל מנפגע זכאות לפיצוי מקום בו - "נהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה". סעיף זה אינו חל ישירות בענייננו שכן במקרה דנן התובע, שהוא הנפגע, אינו מי שנהג ברכב ג'. בעניינו, כך טענה הנתבעת 4 סיכומיה, אין שאלה של פרשנות סעיף זה או אחר בחוק, אלא למעשה שאלה חוזית הנוגע לחוזה שנכרת בין נתבע 3 לבינה (הנתבעת 4), עת נרכש מהאחרונה ביטוח. אף שאכן אין מקום לפנות להוראת סעיף 7(3) לחוק, יצוין כי הפסיקה כבר קבעה שניתן להיעזר בפירוש אותו סעיף גם עת בא בית המשפט לפרש סעיף חוזי בפוליסה. בהקשר זה אפנה לע"א (מחוזי, י-ם) 2612/08 מאיה כהן נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 17.3.09 ו) שם, נאמר:
”כאמור בפוליסה נקבע, כי תנאי לכיסוי הביטוחי הוא שהנוהג יהיה "בעל רישיון בר תוקף ... או שהנוהג היה בעל רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון כזה ...". ללא קשר לאמור לעיל ביחס לשלילת הזכאות על יסוד הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, די בכך שעל פי הפוליסה לא יהיה כיסוי ביטוחי כדי שתישלל זכאות המערערת לפיצויים מהמשיבה.
בפסיקה נקבע, כי תנאי הפוליסה הם תנאים העומדים בפני עצמם, ויונקים את כוחם מהיחסים החוזיים בין מבטח לבין מבוטח. אין לומר שדי בכך שלא התקיימו תנאי סעיף 7 לחוק הפיצויים על מנת לזכות את הנהג בפיצוי (ע"א 91/82 גולדמן נ' "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לח(3) 505, 521) ואין לומר שתנאי בפוליסה השולל את הכיסוי הביטוחי, מעבר לאמור בסעיף 7 לחוק, בטל, או שיש לקרוא לתוכו את הסיפא לסעיף 7(3) לחוק הפיצויים (ע"פ 651/88 שדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 49).
השאיפה היא, שככל הניתן הפוליסה תפורש לאורו של סעיף 7 לחוק הפיצויים. יש לראות בסעיף 7 הסדר שנועד להנחות את המבטח, כך ש"החוק אינו צריך להיערך בהתאם לפוליסה אלא להפך" (ע"א 811/81 שעשוע נ' מועלם, פ"ד לח(4) 583, 588). המבטחת רשאית, כאמור, להגביל את חבותה מכוח הפוליסה, אלא שהשאיפה תהיה לפרש את ההגבלות בפוליסה ככאלו ששוללות אך את מה ששולל סעיף 7 לחוק הפיצויים, ולא מעבר לכך (דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל הנ"ל, בעמ' 661). תנאי ליישומה של פרשנות זו הוא, שלשון הפוליסה מאפשרת אותה. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 9121/00 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(5) 337, בעמ' 361:
"מקום בו מבקשת מבטחת להגביל את תוקפה של פוליסת הביטוח לרכב ... עליה לעשות כן בהוראה ברורה ומפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים (ראו והשוו: סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981). כלל הוא גם, כי כאשר נתונה לשונה של תניה בפוליסת הביטוח לשני פירושים סבירים, יש לבחור בפירוש המיטיב עם המבוטח, ולא עם המבטח שניסח את הפוליסה ..."

(ההדגשה אינה במקור).
מטבע הדברים - הסדר הראוי הוא אפוא לפתוח בהוראות החוזיות שפוליסה וככל שהדבר נדרש ואפשרי - אזי ניתן לפנות ולהסתייע בפרשנות הפסיקה לסעיף 7(3) לחוק (ככלי עזר נוסף לפירוש ההוראה החוזית, מקום בו הדבר מתאים). לפיכך הפסיקה אליה הפנו נתבעות 2-1, ככל שתהא רלוונטית, תדרש רק ככלי עזר לפרשנות הוראות הפוליסה.



לטעמי, אין צורך עם זאת להגיע לשאלת פרשנות הוראת הפוליסה וזאת לפחות משני טעמים;

אחד - מניעות מלעלות הטענה,
השני - מחדל דיוני, עת לא הוגשה הפוליסה כראיה בתיק ואפרט,
כבר לכתב התביעה צורפה תשובת הנתבעת 4 לבא כוח התובע. באותה תשובה לא הועלתה הטענה שאין ביטוח לנתבע 3, אלא כל שנטען הוא כי על פי האמור בטיוטת כתב התביעה: "הרכב שפגע במרשך הינו רכב המבוטח ב- AIG לפיכך עליך להפנות הדרישה לחברתם בלבד." צודק ב"כ נתבעות 2-1 כי בנסיבות ממין זה מנועה המבטחת מלעלות, בשלב מאוחר יותר, טענה נוספת להעדר חבותה. בעניין זה ר' הלכת רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. חביב אסולין (ניתן ביום 4.5.06 ו), אשר אף שעסקה בהודעת המבטחת למבוטח, יש מקום שתחול בהתאמה ביחס לצד ג' שנפגע על ידי המבוטח.
מכל מקום, נתבעת 4 גם לא טרחה להגיש כראיה במסגרת התיק את הפוליסה אשר היא טוענת כי לאור הוראותיה אין לה חבות חוזית (כאמור לעיל, הוגשה מטעם נתבעת 4 רק תעודת עובד ציבור). כאשר לא הוגשה הפוליסה כראיה- ממילא לא ניתן להעלות טענה כי הופרה הוראה זו או אחרת שנקבעה בה, באופן הפוטר את המבטחת מחבותה. אומנם בהחלטתי מיום 20.3.13 (במהלך הגשת הסיכומים) הוריתי לנתבעת 4 - להעביר העתק מלא של הפוליסה, אך האמור היה נעוץ בסברתי (המוטעית), כי זו מצויה בתיק וכי הנתבעת 4 מטעמיה ציטטה סעיף ממנה, באופן חלקי. עלה עם זאת - הן מהודעת הנתבעת 4 מיום 18.4.13 (שם טענה כי היא מגישה העתק פוליסה סטנדרטית) והן מסיכומים משלימים מטעם נתבעות 6-5 - כי הפוליסה מעולם לא הוגשה לתיק. בנסיבות אלה, בצדק, התנגדו נתבעות 6-5 לכך שזו תוגש במסגרת הסיכומים.



אבקש להטעים כי לא ניתן להתעלם ממחדל דיוני זה; הטענה כי נוסח זה או אחר, לו טוענת נתבעת 4, הוא נוסח סטנדרטי, לא הוכחה וממילא לא ניתן לסמוך עליה. כמו כן - מקום בו היה בכוונת נתבעת 4 להעלות טענה חוזית, על בסיס הוראה שבפוליסה, היה עליה להגיש את הפוליסה באמצעות מי מטעמה. במקרה שכזה, ממילא הייתה קמה לייתר הצדדים אפשרות לחקור את מגיש הפוליסה, באשר למשמעות אותה הוראה. בכלל האמור היה ניתן לבחון האם הדרישה שהנוהג יהיה: "בעל רישיון בר תוקף בישראל", חלה להבנת המבטחת, מקום בו עסקינן במקרה ממין זה הנדון (דהיינו מקום בו בעת התאונה כבר הייתה המלצה של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לאפשר לנתבע 3 להמשיך לנהוג ברכב פרטי, ורק עניינים טכניים, מנעו השלמת האמור מבחינה פיזית). צודק ב"כ נתבעות 2-1 בטענתו כי לו הוגשה הפוליסה באמצעות חתם מטעם המבטחת, היה ניתן לחקרו - באשר לעובדה שהפוליסה אינה מגדירה מיהו בעל רישיון נהיגה כאמור בה.




היה ניתן לסיים כאן הדיון בשאלת חבות הנתבעת 4 ולהטיל החבות לנזקים מהתאונה ביחד ולחוד על נתבעים 4-1, עם זאת אני מוצאת להוסיף מספר מילים נוספות; בסעיף 33 לסיכומי הנתבעת 4 נטען שהפוליסה התקנית לביטוח רכב, קובעת תחת הכותרת "רישיון נהיגה", בסעיף א' - כי: "מבטח פטור מחובתו לפי פוליסה זו, אם הנוהג ברכב לא היה בעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג כלי הרכב המבוטח...". בסופו של יום, עת הוצגה (כאמור, בהמשך להחלטתי), פוליסה אשר נטען כי היא, פוליסה "סטנדרטית", הפנתה נתבעת 4 לסעיף 7 בחלק א' - כאשר אין בנמצא שם כותרת הנושאת את המילים "רישיון נהיגה".

בנוסף, עולה כי אף אם מדובר באותו סעיף שנטען בתחילה (או דומה לו) - זה הובא בסיכומי נתבעת 4 באופן חלקי ומטעה. רק בהודעה האחרונה הובא ציטוט מלא ונטען כי לפי הפוליסה רשאי לנהוג מי ש- "הינו בעל רישיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב הנקוב בתעודה, או שהיה בעל רישיון כזה בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון כזה על פי הוראות שבחיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת" (ההדגשה שלי - ע.ז.).
כל חלקו השני והמודגש של הסעיף, הנוגע להיות הנוהג בעל רישיון בשנה שקדמה לנהיגה הרלוונטית, הושמט אפוא בתחילה מסיכומי הנתבעת 4. ראוי ליתן את הדעת לכך, שלו היה מקום לדון בטענות הנתבעת 4 (חרף שני מחדליה דלעיל), יש חשיבות גם לסיפא הסעיף, שכן נראה כי אין חולק שלנתבע 3 היה רישיון בר תוקף במהלך 12 החודשים שקדמו לנהיגה. השמטת סייפת הסעיף מהסיכומים, מנעה מייתר הצדדים אפשרות גם להידרש לעניין זה (יוער כי לו הובא עד מטעם נתבעת 4 להגשת הפוליסה, ניתן להניח כי הנ"ל היה נחקר גם באשר לסייפת הסעיף, שהושמטה בתחילה בסיכומי נתבעת 4. יש מקום לסברה שסיפא זו נקבעה בהתאמה לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, אשר אינן מאפשרות חידוש רישיון, ללא בדיקות ובחינות, מקום בו הרישיון שמבוקש חידושו, לא היה בתוקף מעל לשנה).



זאת ועוד; לנוכח חקירת נותנת תעודת עובד הציבור - ברי כי החל מיום 21.11.07 לא הייתה למעשה מניעה מהותית לנתבע 3 מלקבל הרישיון לרכב פרטי (B). פניית נתבע 3 הייתה כדי לקבל רישיון ברכב כבד יותר והעדר הרישיון היה רק מחמת אותה פניה, ולא מחמת כל קושי באשר לרישיון המקורי שהיה לנתבע 3, לרכב פרטי. יש מקום לסברה כי ככל שהיה מקום לדון בטענות הנתבעת 4 - היה מקום גם לקבוע שטענה להעדר כיסוי ביטוחי, בנסיבות אלה, עולה לכדי מימוש חוזה בחוסר תום לב. כאמור משהצדדים לא נדרשו לכך - לא אעשה כן, אף אני.




לסיום סוגיה זו אוסיף כי מסכימה אני עם נתבעות 2-1 שהפסיקה הנוגעת לסעיף 7(3) לחוק (אשר הובאה בסיכומיהן), תומכת בכך שבמקרה ממין זה שבפניי, לו היה נפגע הנתבע 3 בעצמו והיה עלי להידרש לסעיף האמור, סביר להניח כי הייתה נקבעת זכות נתבע 3 לפיצוי מהנתבעת 4. עוד מסכימה אני עם נתבעות אלה - כי מקל וחומר שראוי כי דין זה ינהג ביחס לצד ג' שנפגע ואשר לו אין אחריות לכך שנתבע 3, נהג בטרם פנה לקבל מחדש הרישיון. באשר לפסיקה הנוגעת לסעיף 7(3) ראוי ליתן בהקשר זה את הדעת בעיקר לדנ"א 10017/02 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נח(5) 639 וע"א 5308/09 הפניקס הישראלי-חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (ניתן ביום 19.12.10 ו). עוד ראוי להפנות לדברים שנאמרו בע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ. נאה, פ"ד נג(2) 193 כדלקמן:

"בענייננו, אין חולק, כי בעת התאונה, היה המשיב זכאי לחדש את רישיון הנהיגה שפקע, על-ידי תשלום הקנס ובלי שיחויב על-ידי רשות הרישוי לעבור מבחנים, בדיקות או כל הליך אחר לצורך כך. דהיינו, בעיני רשות הרישוי, המשיב היה כשיר לנהוג ברכב בעת שאירעה התאונה. במצב דברים זה, ולאור האמור עד כה, המסקנה המתבקשת היא, כי אין לשלול את זכאותו של המשיב לפיצויים בשל הוראת סעיף 7(3) לחוק.
משעברנו את המשוכה שהציבה הוראת סעיף 7(3) לחוק, נותר לבחון אם לא נשללה זכותו לפיצויים מהמערערת בהסתמך על ההוראה שבפוליסה.
פוליסת ביטוח החובה שרכש המשיב מאת המערערת, כוללת בתוכה, כמצוטט לעיל, את ההוראה שבפוליסה, הכוללת תנאי מפורש, כי הנוהג ברכב יהיה בעל רישיון בר-תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב או שהיה בעל רישיון כזה בתאריך כלשהו במהלך שנים-עשר החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל על-ידי רשות מוסמכת מלקבל רישיון כזה או להחזיק בו.

כאמור - בעניינו, אין מקום לבחון את הוראת הפוליסה אשר לא הוצגה ועת שדחיית פנייה למימוש הפוליסה לא נסובה על הפרת הוראותיה, אלא על טעם אחר. מכל מקום, לו היה צריך להידרש לאותן הוראות, ראוי היה לעשות כן בשים לב לפסיקה הקיימת באשר לסעיף 7(3) לחוק וזו תומכת בכיסוי ביטוחי, לנהג בנסיבות ממין זה ומקל וחומר שראוי היה לפרש הוראות הפוליסה באופן שלא ישלל כיסוי ביטוחי מצד ג' - תמים.



העולה מן המקובץ; אין מקום להטיל על נתבעות 6-5 לשאת בנזקי התובע ויש להטיל על נתבעים 4-1 את החובה לפצות התובע. עסקינן בתאונה מעורבת של רכבים ב' וג' - המבוטחים אצל המבטחות הרלוונטיות (נתבעות 2 ו- 4).


ומכאן לסוגיית הנזק;



הפסד שכר בעבר; נראה כי אין מחלוקת שהתובע הפסיד שכר של חודשיים, התובע טען לפיצוי על בסיס שכר של 5,000 ₪ לחודש באותה עת וזה אכן מתיישב עם ראיות שהוצגו. יש ליתן עוד את הדעת לכך שבאותה תקופה הייתה שביתת מרצים ולכן סבירה עוד טענת התובע, כי לולא התאונה היה עובד אף שעות נוספות מסוימות, באותם שני חודשים. בשים לב לאמור, להצמדת אותו שכר, הערכת תוספת שעות עבודה אפשריות ותוספת ריבית - אני פוסקת לתובע, בגין תקופה זו סך מעוגל של 16,000 ₪ בשוויו כיום. אף שראוי היה כי התובע יביא ראיות נוספות לתמוך בטענתו כי האיחור בסיום לימודיו היה נעוץ בפגיעתו, אני מוצאת שניתן לקבל הטענה וזאת אף בהסתמך על תצהירו ועדותו בלבד, שהיו לטעמי משכנעים, בנקודה זו. על בסיס זה - ברור כי נגרם נזק נוסף, שכן במקום לסיים הלימודים ביולי 2009, סיימם התובע, במרץ 2010. מאחר ובתום סיום הלימודים עמד שכרו, בהפחתת מס, על כ- 9,440 ₪ (ר' טופס 106 לשנת 2010 שסומן נספח ו' לתצהירו – על בסיס שמונה חודשי עבודה), בעוד במקביל ללימודים הגיע שכרו לסך של כ- 6,150 ₪ (ר' טופס 106 לשנת 2009) - הרי שיש מקום לפסוק ההפרש בסך של כ- 3,290 לאחר תוספת הצמדה וזאת למשך שמונה חודשים ובתוספת ריבית, מאמצע תקופת ההפסד. בגין האמור אני פוסקת לתובע סך מעוגל של 30,000 ₪, בשוויו כיום.

איני מוצאת לערוך השוואה עם שכר נטען של חבר ללימודים; ראשית - היה צורך להגיש תלוש השכר, באמצעות החבר ואף הובעה התנגדות להגשה שלא בדרך זו. שנית - אף מבלי שהחבר התייצב לחקירה ונחקר על כך, ברי כי לא בהכרח נתוני שכר של אחד, זהים לשל אחר, אף אם שניהם סיימו לימודים, באותו מקום ומסלול. התרשמותי הייתה כי ככל שהתובע לא הגיע לשכר חברו, היה הדבר נעוץ בבחירותיו או כישוריו ולא פועל יוצא של התאונה. הראיה לכך היא - שכאשר נאלץ לעזוב את מקום עבודתו במועד התאונה ופנה לחברה אחרת, הוא הצליח לקבל שכר העולה משמעותית על שכרו בתום לימודיו, באותו מקום. לא ברי מדוע לא חיפש התובע מקום עבודה חלופי, עם שכר גבוה יותר, עוד עובר לכך. בהמשך לאמור בסך הכול בגין הפסדי שכר בעבר - אני מוצאת לפסוק פיצוי בסך 46,000 ש"ח.
לא הוכחו לטעמי הפסדי שכר נוספים, בגין תקופת העבר.



פגיעה בכושר ההשתכרות; ב"כ נתבעות 2-1 טען בהרחבה מדוע אין בנכות הרפואית שהוכרה, ללמד על נכות תפקודית. אכן יש ליתן את הדעת לאמירה הברורה של המומחה מטעם בית משפט, כי אין הגבלת תנועות בעמ"ש מותני. כן יש ליתן את הדעת לתקנה בה בחר המומחה לעשות שימוש, תקנה שעניינה ב- "שבר של גוף חוליה שהתרפא, עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו". עצם ההגדרה שבסעיף, קובעת כי לא נותרה מגבלת תנועה. אך - על אף האמור ועל אף הפניית סיכומי נתבעים 2-1 לע"א (מחוזי י-ם) 3231/09 מוסך מרום נ. ראאד חמדאן (ניתן ביום 10.3.09 ולא פורסם, אך ניתן לעמוד על תוכנו מעיון באתר בתי המשפט בהחלטה ברע"א 9242/09 מיום 10.1.10)[] - איני סבורה שיש מקום לקביעה הנחרצת באותם סיכומים, כי נכות רפואית ממין זו שנקבעה, הינה לעולם מחוסרת כל משמעות תפקודית. בהקשר זה אפנה לדברי כב' השופט וינוגרד בת"א (שלום י-ם) 11150/06 סבו חנה נ. שר שלוום אברהם (ניתן ביום 11.2.10 ו) כי מהכרעת בית משפט עליון ברע"א 9242/09 ראאד חמדאן נ. מוסך מרום טל בע"מ (מיום 10.1.10) משתמעים דברים אחרים. כן אפנה לכך ששם נעשה שימוש בסעיף 37(8)(א) לתקנות בעוד במקרה שבפניי עסקינן בקביעת נכות, בהתאם לסעיף 37(8)(ב).




זאת ועוד; יש לזכור כי המומחה מטעם בית משפט, לא נחקר ואף לא נשלחו לו שאלות הבהרה, אשר לאורן יש מקום לקביעה נחרצת כי הכיר בנכות מחוסרת משמעות, מעבר לעצם קיום השבר בעבר, אשר התרפא. התובע העיד על קשייו, ואף אם ייתכן והקצין הדברים, עדיין יש מקום ליתן משקל לעיקרי תלונותיו, הן בפני המומחה והן בפני בית משפט. התובע התלונן בפני המומחה כאמור על כאב גב תחתון, לאחר ישיבה ממושכת ונסיעה ארוכה. כאבים המתגברים בקור, קשיים לקום משינה בבקרים, צורך לקום מהכיסא - מספר פעמים בעבודה, עקב הכאבים והימנעות מהרמת חפצים כבדים. עסקינן בבחור צעיר אשר אף כיום אין עדיין ביטוי לנכותו בדרך של פגיעה בשכר, עשוי הדבר לבוא לידי ביטוי עם עליית הגיל, שינויים בצרכי העבודה וקושי להתמיד במאמציו היום בעתיד.

לא התעלמתי מנגד לתלונות התובע גם מכך שעלה למעשה מעדות אשתו כי הוא מנהל באופן כללי, אורח חיים שגרתי. כך, חרף הכאבים הנטענים, הוא נוסע לעבודה, אף כאשר מדובר בנסיעה הנמשכת לעיתים גם 45 דקות, הוא מטפל בבתו, ככל אב, לרבות החלפת טיטולים ורחצה וכן מבצע תיקונים בבית. עוד יש ליתן את הדעת לבחירת התובע שלא להביא מי ממקום עבודתו, כדי לתמוך בטענותיו, בדבר קושי לעבוד שעות ממושכות ו/או יציאתו לפעמים מהעבודה לפני חבריו.



לאחר ששקללתי את כלל טענות הצדדים באשר לאמור, הסעיף בו בחר המומחה לעשות שימוש, העובדה שהתובע אינו עוסק בעבודה פיזית במהותה והסבירות שגם לא יעסוק בכזו בעתיד לנוכח השכלתו - ומנגד - טענותיו והעדר תמיכה ראייתית מספקת לחלקן - אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובאלי בראש זה, בשים לב לערך המתקבל בעת גזירת תחשיב אקטוארי מלא בכשליש. מקובל עלי בסיס שכר, בהתאם לתקרה המכסימאלית שמאפשר החוק וזאת לנוכח הנתונים שהוצגו.

על בסיס טענות התובע בסיכומיו לבסיס של 19,800₪ - לאחר הפחתת מס, 10% נכות רפואית, הערך המתקבל בנגזרת של שליש (לנוכח המשמעות התפקודית), ותוספת פיצוי בגין הפסדי פנסיה מסוימים - אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובאלי מעוגל בסך 185,000 ₪.



כאב וסבל; לפי 10%, שני ימי אשפוז, ועל בסיס האמור בסיכומי התובע - פיצוי מעוגל בסך 18,000 ₪.




עזרת הזולת; עלה מהעדויות כי עיקר העזרה על ידי האם והחברה דאז, סופקו בשבוע הראשון ובהפחתה מסוימת בשבוע השני. לאחר תקופה זו, לא נראה כי סופקה עזרה, החורגת מזו המצופה מקרובי משפחה, בגדר חובתם המוסרית. לטעמי אין מקום לפיצוי המבוקש בסיכומי התובע בראש זה (סה"כ 24,000 ₪). לא שוכנעתי כי היה צורך בעזרה של השתיים וכי לא היה ניתן להסתפק בעזרת החברה. כמו כן, יש לזכור כי על התובע, ככל ניזוק אחר, מוטלת החובה לפעול להקטנת נזקו והיעזרות באם ובחברה, כאשר נטען ששוויים עומד על 24,000 ₪ בגין שבועיים, אינו עולה בקנה אחד עם חובה זו. על אף הטענות כי התובע יידרש לעזרה בעתיד, לא עלה מהעדויות כי בפועל, עד היום, נשכרה עזרה, או נדרשה עזרה חריגה. ממילא לא שוכנעתי גם כי זו תידרש בעתיד. בשים לב לפרק הזמן בו נדרשה עזרה בסמוך לתאונה, ועלות עזרה סבירה, לפרק זמן זה - אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובאלי בסך של 4,000 ש"ח.




הוצאות רפואיות; מהעדויות עלה כי לא ניתנה הוראה רפואית לרכוש המיטה ובנוסף עלה כי המיטה משמשת את בני הזוג עד היום. לפיכך, איני מוצאת שקיימת הצדקה להשיב עלות זו. יש עם זאת מקום להשבת עלות המחוך (2,500 ₪ באותה עת), בתוספת החזר הוצאות אשר קבלות בגינן צורפו לתצהיר התובע (סומנו ט') ובתוספת הוצאות מוערכות, באשר לעלות הנסיעות לרופאים ורכישת משככי כאבים – בגין האמור אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובאלי בסך 5,000 ₪ בערכו כיום.


סיכום;



סך הכול נפסק אפוא לתובע פיצוי כדלקמן:

בגין הפסדי שכר בעבר - 46,000 ₪
בגין פגיעה בכושר ההשתכרות - 185,000 ₪
בגין כו"ס - 18,000 ₪
בגין עזרת הזולת - 4,000 ₪
בגין הוצאות - 5,000 ₪
ובסה"כ: 258,000 ₪.



הסכום האמור ישולם לתובע על ידי נתבעים 4-1 ביחד ולחוד בתוך 30 יום מהיום. כן יחזירו הנ"ל לתובע אגרת בית משפט בתוספת ריבית והצמדה מהיום בו שולמה וישלמו בגין שכ"ט בא כוחו 39,242 ₪.

אף לב"כ נתבעות 6-5 יש לשלם שכ"ט באותו סכום ואני מוצאת להטיל הסכום האמור על נתבעת 4, אשר לנוכח תשובתה לב"כ התובע - נאלץ לצרף נתבעות אלה ולו מחמת הזהירות.
באשר לחלק בו נשאו נתבעות 6-5 בשכ"ט המומחה - זה יוחזר, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום מחציתו על ידי נתבעת 2 ומחציתו על ידי נתבעת 4.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המבחן הייעודי

  2. החזקה המרבה

  3. כאב וסבל מלא

  4. תאונות דרכים קלות

  5. תאונת דרכים עצמאי

  6. מהי תאונת דרכים ?

  7. מחפרון תאונת דרכים

  8. הסעת נוסעים בתשלום

  9. תאונת דרכים בכוונה

  10. תאונת דרכים ללא מגע

  11. תאונת דרכים מכוונת

  12. תאונת דרכים של מורה

  13. תאונת דרכים במתכוון

  14. 20% נכות תאונת דרכים

  15. תאונת דרכים 20% נכות

  16. סעיף 6 ב לחוק הפלת''ד

  17. תאונות דרכים פגע וברח

  18. תאונת דרכים עולה חדשה

  19. 23% נכות בתאונת דרכים

  20. צליעה עקב תאונת דרכים

  21. תאונת דרכים 37% נכות

  22. תאונת דרכים טרנספורטר

  23. תאונת דרכים ילד בן 13

  24. טריקת דלת תאונת דרכים

  25. פגיעה ברכב בפניית פרסה

  26. טיפול דרך תאונת דרכים

  27. פגיעת ראש בתאונת דרכים

  28. פגיעה ברכב לימוד נהיגה

  29. תאונת דרכים בגלל צפירה

  30. התאמת דיור תאונת דרכים

  31. תאונת דרכים פגיעה בטחול

  32. איבוד הכרה בתאונת דרכים

  33. החלפת גלגל תאונת דרכים

  34. פגיעה בירך בתאונת דרכים

  35. התחזות נפגע תאונת דרכים

  36. טעינה ופריקה תאונת דרכים

  37. התעלפות לאחר תאונת דרכים

  38. שוד דרכים - תאונת דרכים

  39. תאונת דרכים פגיעה בפנים

  40. תאונת דרכים קלה של ילדים

  41. הוכחת גרסה לתאונת דרכים

  42. פגיעה מוחית בתאונת דרכים

  43. פריקה וטעינה תאונת דרכים

  44. תאונת דרכים בכניסה לקיבוץ

  45. ביטוח סחר רכב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים לא תושב ישראל

  47. תאונת דרכים בשירות לאומי

  48. פציעה קשה ביד בתאונת דרכים

  49. תובע סדרתי על תאונות דרכים

  50. קומה (תרדמת) - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים נוסע מחוץ לרכב

  52. העמסת רכב על גרר תאונת דרכים

  53. חתכים בפנים עקב תאונת דרכים

  54. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  55. תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה

  56. פגיעה קלה מאוד בתאונת דרכים

  57. בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

  58. ירידה בהכנסה עקב תאונת דרכים

  59. תאונת דרכים עולה חדשה מרוסיה

  60. תאונת דרכים לאחר שחרור מהצבא

  61. תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

  62. קרע בעורק הטחול בתאונת דרכים

  63. פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים

  64. זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים

  65. פגיעה ברקמת המוח בתאונת דרכים

  66. תאונת דרכים דיסקופטיה ניוונית

  67. תאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

  68. חובת הקטנת הנזק בתאונות דרכים

  69. תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור

  70. תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות

  71. שימוש במשאבת בטון תאונת דרכים

  72. פגיעה בפרק הירך בתאונת דרכים

  73. שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים

  74. קשר בין כאבי ראש לתאונת דרכים

  75. קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים

  76. תאונת דרכים בכניסה למעלה אדומים

  77. נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים

  78. חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים

  79. אי הרגשת כאבים אחרי תאונת דרכים

  80. נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים

  81. קשיים בהליכה בעקבות תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים

  83. הכרעה בסוגיית החבות בתאונת דרכים

  84. פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים

  85. לקיחת רכב ללא רשות - תאונת דרכים

  86. הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים

  87. סתירות בגרסה של התובע בתאונת דרכים

  88. תאונת דרכים לאחר פניית פרסה ברמזור

  89. פיצוי 25% בתאונת דרכים בדרך לעבודה

  90. תאונת דרכים בנתיב האמצעי מתוך שלושה

  91. תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

  92. תאונת דרכים של נהג שנהג ברכב של אביו

  93. אי קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  94. זריקת חפץ על רכב - האם תאונת דרכים ?

  95. פחד מחושך אצל ילדים לאחר תאונת דרכים

  96. הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים

  97. הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים

  98. ערעור על דחיית תביעה בגין תאונת דרכים

  99. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים

  100. תאונת דרכים: רכב נסע החליק והתנגש בקיר

  101. נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים

  102. תאונת דרכים למי שאינו אזרח ותושב ישראל

  103. סטיה בדרך במקובלת לעבודה - תאונת דרכים

  104. ערעור על גובה הפיצוי לנפגעת תאונת דרכים

  105. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתאונת דרכים ?

  106. פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה בדרך לעבודה

  107. האם חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק הפלת"ד ?

  108. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

  109. ערעור על פיצויים לקטין שנפגע בתאונת דרכים

  110. תאונת דרכים ללא נכות - טיפולי פיזיותרפיה

  111. פגיעה במהלך סיוע לנפגעים לאחר תאונת דרכים

  112. פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

  113. ערעור לעליון על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  114. פגיעה ביד ימין במהלך תאונת דרכים בעת חופשה

  115. תאונת דרכים 3% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות

  116. עובד שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד

  117. תאונת דרכים כדי ירידה מהרכב לצורך המשך נסיעה

  118. ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

  119. תאונת דרכים ביציאה מחניון על מנת להשתלב ימינה

  120. גרסה ראשונית להתרחשות תאונת דרכים במסמכים הרפואיים

  121. תאונת דרכים בת"א בתוך המתחם הכניסה לשדה התעופה דוב

  122. פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

  123. תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  124. האם נפגע תאונת דרכים חייב למצות את הליכי קביעת נכותו ?

  125. תאונת דרכים בדרך איילון לכיוון צפון מתחת לגשר וולפסון

  126. נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל מטנדר בזמן עבודתו (בחקלאות)

  127. מורה עתרה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  128. תאונת דרכים בנסיעה לאחור באופן מפתיע - פגיעה קשה בגב תחתון

  129. תאונת דרכים: "contution" ("חבלה") במותן, בירך ימין ובגב תחתון

  130. צורת נזקים עקב תאונת דרכים המותירה סימני שאלה על הוכחת התביעה

  131. תאונת דרכים - החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם ביטוח לאומי

  132. ארבע תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון