אי גידור מכונה חקלאית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי גידור מכונה חקלאית:

1. בכתב האישום שבפניי מיוחסות, לחברה בע"מ, ("הנאשמת" ו"הנאשמים 2-4", בהתאמה) עבירות של "אי גידור מכונה חקלאית" לפי סעיפים 37(4) ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה, התש"ל-1970 ("פקודת הבטיחות בעבודה") ועבירת תופס או בעלים לפי סעיף 219 לפקודת הבטיחות בעבודה. כן, מיוחסת לנאשמים 2-4 אחריות מנהל תאגיד או שותף, לפי סעיפים 222 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה.

בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע בפתח הכרעת דין זו על זיכוי הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2. א. בזמנים הרלוונטיים לכתב אישום זה היו:
הנאשמת - חברה המייצרת מוצרי פלסטיק ומפעלה ממוקם בקיבוץ כברי ("המפעל");
הנאשם 2, מנכ"ל המפעל;
הנאשם 3, מנהל התפעול במפעל;
הנאשם 4, מנהל אולמות ההזרקה במפעל.

ב. ביום 21.01.08 ("יום התאונה") עבד מר יוסף ("יוסף") במכונת "חולץ גרעינים" ("המכונה"). עובד אחר, עובד המפעל ("הנפגע"), נפגע מהמכונה בתאונת עבודה ("התאונה"); בהמשך תתואר תאונת העבודה.

ג. בין התאריכים 30.01.08 – 16.09.08 נערכו במפעל ביקורי פיקוח מטעם משרד התמ"ת לצורך חקירת התאונה. לטענת המאשימה, בביקורים אלה נמצא כי חלקי המכונה המסוכנים, ובהם המרווח שבין הפלטה הניידת לפלטה הנייחת במכונה, לא היו מגודרים כנדרש בחוק.

ד. לפיכך, הוגש ביום 18.08.11 כתב אישום כנגד הנאשמים.

ה. בדיון מיום 30.01.12, כפרו הנאשמים באישומים.

3. מטעם המאשימה העידו הנפגע, יוסף, מר מולא פארס - מנהל המשמרת במועד התאונה ("מנהל המשמרת") ומר אביב צאלון - מפקח מטעם משרד התמ"ת ("המפקח").

המאשימה הגישה לתיק המוצגים: כללי בטיחות כלליים לעבודה במכונה שהיא מכונת הזרקה - פיוז'ן מיום 06.01.08 (מוצג מ/1), חקירת הנאשם 4 מיום 17.02.08 (מוצג מ/2), חקירת הנאשם 3 (מוצג מ/3), חקירת הנאשם 2 (מוצג מ/4) וסיכום ישיבת בג"ת וסביבה מיום 23.01.08 (מוצג מ/5).

מטעם הנאשמים העידו מר אייל עייני - הממונה על הבטיחות במפעל ("עייני"), והנאשמים 2, 3 ו-4.

הנאשמים הגישו כללי בטיחות כלליים לעבודה במכונות הזרקה - פיוז'ן מיום 11.01.09 (מוצג נ/1), טופס הדרכה לעובד מיום 05.09.11 (מוצג נ/2), דווח תאונה מיום 21.01.08 (מוצג נ/3), דו"ח ביקור של המפקח במפעל מיום 20.06.06 (מוצג נ/4), דו"ח ביקור המפקח במפעל מיום 23.12.07 (מוצג נ/5) צו שיפור מיום 25.02.08 (מוצג נ/6), תעודת מכון התקנים הישראלי מיום 22.11.11 (מוצג נ/7), דף מתוך חוברת "בטיחות בעבודה: מיגון מכונות" של המוסד לבטיחות וגהות (מוצג נ/8), צילומים באולם הייצור של המפעל (מוצג נ/9), "תו הזהב" ממכון התקנים הישראלי לשנת 2008 ותו תקן של international certification network (מוצג נ/10) ושרטוט עמדות העבודה של הנפגע ויוסף במועד התאונה (מוצג נ/11).


4. אין מחלוקת בין הצדדים, שביום התאונה היה מותקן במכונה התקן שנועד להגן על העובד שהפעיל את המכונה. ההתקן היה שני כפתורי הפעלה של המכונה אשר עליהם העובד במכונה חייב ללחוץ בעת שהיא פועלת, ועם שחרור אחת הידיים מאחד הכפתורים המכונה נעצרת. אלא שלטענת המאשימה, הנאשמים לא גידרו לבטח את המכונה, כך שתימנע פגיעה כאשר עובד נוסף נמצא בסמוך למכונה.

המסגרת הנורמטיבית:

5. סעיף 37(4) לפקודת הבטיחות בעבודה קובע:

"37. כל אחד מחלקים אלה יגודר לבטח:
...
(4) במכונות שאינן מניע ראשי או ממסרת - כל חלק מסוכן שבהן;
...".

העבירות המנויות בפקודת הבטיחות בעבודה הן מסוג אחריות מוחלטת. כך קובע סעיף 22 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("חוק העונשין"), כי:

"22. (א) אדם נושא באחריות קפידה בשל עבירה, אם נקבע בחיקוק
שהעבירה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות; ואולם, אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לבטל את האחריות בשל עבירות שחוקקו טרם כניסתו לתוקף של חוק זה ונקבע בדין שאינן טעונות הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. לענין סעיף קטן זה, "בדין" - לרבות בהלכה פסוקה.
(ב) לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה.
(ג) לענין אחריות לפי סעיף זה, לא יידון אדם למאסר, אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות".

6. כאמור, בכתב האישום יוחסה לנאשמים, בין היתר, עבירה של:

"אי גידור מכונה חקלאית – עבירות לפי סעיף 37(4) ו- 225 לפקודת הבטיחות בעבודה..." (ר' סעיף ב' לכתב האישום).

טוענים הנאשמים בסיכומיהם, כי "המכונה בה ארעה התאונה אינה "מכונה חקלאית" וגם בשל כך יש לזכותם מהאישומים" (ר' סעיף 2 לסיכומי הנאשמים).

טענה זו נדחית.

מדובר, בטענה בדבר פגם שנפל בכתב האישום. לעניין זה קובע סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ("חסד"פ"), כי:

"149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –
...
(3) פגם או פסול בכתב האישום;
...".

ומוסיף סעיף 151 לחסד"פ וקובע:

"151. לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה, אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט, אולם לגבי הטענות המפורטות בפסקאות (1) ו-(3) לסעיף 149 אין הוא רשאי לעשות כן אלא ברשות בית המשפט".

טענה זו עלתה לראשונה בסיכומי הנאשמים, מבלי שנתבקשה רשות בית הדין לכך, ומטעם זה בלבד דינה להידחות.

מעבר לנדרש, סבור אני כי יש לדחות את הטענה גם לגופו של עניין. איני מוצא שבעובדה שבכתב האישום צוין "מכונה חקלאית" (להבדיל מ"מכונה") יש משום פגם היורד לשורשו של עניין והמקפח את הנאשמים בהגנתם, כך:

בסעיף 5 לכתב האישום, תוארה המכונה ואף צויין מספרה;

בדיון ההקראה מיום 30.01.12 אף התייחסה ב"כ הנאשמים למכונה וטענה:

"הייתה המכונה האמורה בסעיף 5 באולם ההזרקה שבמפעל אבל היא לא ייצרה בייצור עצמי של המפעל" (עמ' 2, ש: 1-2);

יתרה מזו, סעיף 37(4) אינו דן אך במכונות חקלאיות, אלא במכונות בלבד.

כללם של דברים, משעה שברור לאיזו מכונה מתייחס האישום מחד, ולא נפלה טעות בסעיף האישום המיוחס לנאשמים מאידך, וכאשר עוד בעת ההקראה התייחסו הנאשמים למכונה הספציפית, וכך אף במסגרת הראיות שהובאו על ידי הצדדים - אין קיפוח בהגנתם של הנאשמים ולכן אין מקום למחוק את כתב האישום בגין טענה זו.

דיון והכרעה:

העובדות:

7. המכונות עליהן עבדו הנפגע ומר יוסף. כפי שיובהר להלן לא מדובר בשני עובדים שעבדו ליד מכונה אחת אלא בשני עובדים שעבדו כל אחד על יד מכונה אחרת שדרך פעולתה שונה. ואבהיר:

א. בעדותו בבית הדין, הסביר מנהל המשמרת, מולא, מטעמה של הנאשמת ביום התאונה, את אופן פעולתן של המכונות עליהן עבדו הנפגע ויוסף במועד התאונה:

"זה תהליך שמלפפים את הגרעינים של אלומיניום בתיל נחושת או תיל מצופה בניקל...
ש. איך המכונה חולצת? מגיע הגרעין המלופף ואיך החליצה מחלצת?
ת. כשמכונת הליפוף מלפפת את האלומיניום הזה, מכניסים אותו למכונת ההזרקה, היא מזריקה, מכונת ההזרקה נפתחת מוציאים את המוצר, שמים אותו בקירור או באוורור, ולאחר זמן מחזור מסוים חולצים את האלומיניום מהפלסטיק. מניחים את הגרעין במכונת החליצה לוחצים על 2 כפתורים ואז המכונה ההידראולית חולצת את האלומיניום, תופסת אותו משני הצדדים וחולצת אותו, זה גרעין של שני חלקים. הטווח של המכונה זה תלוי במוצר, היא מחלצת עד שהאלומיניום מחוץ לפלסטיק, אם המוצר קטן זה 4 ס"מ ואם הוא גדול יותר אז 12- עד 15 ס"מ .
ש. מי מניח את הגרעינים ואיך
ת. העובד של המכונה תופס את הגרעינים ביד ומניח בתוך מכונת החליצה ביד הוא עוזב ולוחץ על שני הכפתורים בכל אחד משתי ידיו ואז היא פועלת" (שם, עמ' 11, ש: 10-23).

ב. עוד העיד מנהל המשמרת, שדרך כלל, בסמוך למכונות הליפוף והחליצה עובד עובד אחד בלבד -

"... אם המכונה לא מפסיקה לעבוד וממשיכה לעבוד מספיק עובד אחד (היינו אם אין בה תקלה. ההוספה בסוגריים שלי - ר.כ.). אין הוראה כזו לשים שני עובדים על מכונה אחת..." (שם, עמ' 11, ש: 30-32).

ואישר זאת גם הנפגע -

"ש. כמה אנשים עובדים במקום העבודה איפה שממוקמת המכונה
שבה נפגעת?
ת. עובד אחד.
ש. באיזה תדירות קורה שמקום העבודה הספציפי הזה עבדו 2 אנשים במקום אחד?
ת. רק בעת תקלות. בדרך כלל עובד אדם אחד אף פעם לא שניים" (שם, עמ' 5, ש: 20-23).

ג. הוכח, שביום התאונה, עבד הנפגע על מכונות הליפוף והחליצה, אלא שבמהלך המשמרת ארעה תקלה במכונת הליפוף והוא פנה למנהל המשמרת, אשר טיפל בתקלה ושלח את יוסף לסייע לנפגע (ר' עדות הנפגע כמפורט לעיל וכן עדותו של מנהל המשמרת) - (פרוטוקול, עמ' 10, ש: 21-22).

על הסיבות שהביאו אותו לשלוח את יוסף לסייע לנפגע מספר מנהל המשמרת:

"אני איש ייצור ואכפת לי מהייצור ומצאתי לנכון באותו רגע לגייס עוד אדם באותו רגע כדי להמשיך בייצור.
...
כשאני שלחתי את יוסף לעזור לאיאד הכוונה שלי הייתה שאחד ימשיך ללפף להדביק את הליפוף והשני חולץ ומדביק ברקוד. כדי להגביר את קצב העבודה ליד שתי המכונות" (שם, עמ' 11, ש: 4-5 ו- 27-28).

ועוד -

"אני תגברתי את המערך הזה בעוד בן אדם כדי לא לעצור ייצור" (שם, עמ' 12,
ש: 6).

הפועל היוצא מהעדויות עד כה, שמדובר בשתי מכונות ולא נסתרה עדות מנהל המשמרת, שמדובר בשתי מכונות שונות, אשר ליד כל אחת מהן נדרש לעבוד ביום התאונה עובד אחד בלבד.

ג. על נסיבות התאונה מספר הנפגע:

"ב – 21.1 אני זוכר את התאריך. הייתי עובד על מכונת הזרקה, ויש 3 מרכיבים שם, יש שולחן עבודה, על השולחן יש חולץ מוצרים, יש שולחן של הגרעינים המוזרקים ויש את המכונה מאחורי הגב, מכונת ההזרקה, והמכונה שמלפפת את הגרעינים. היתה לי תקלה במכונת הליפוף, היה לי כמעט השולחן ריק, קראתי למרכז המשמרת הוא תיקן את התקלה והוא שלח מישהו שיעזור לי כדי שנוכל למלות את השולחן של הגרעינים והמכונה תמשיך לעבוד.
ש. איך קראו לעובד שבה לעזור לך?
ת. יוסף דיד.
ש. ומה קרה שיוסף הגיע והתחיל לעזור לך?
ת. אני עבדתי במכונת הליפוף והייתי בקשר עין איתו כל הזמן, הוא עבד על החליצה. בעת העבודה הייתי בקשר עין איתו, התמלאה הקופסא שבתוכה אנחנו שמים את המוצרים אחרי שאנחנו חולצים את הגרעינים, הקופסא התמלאה ואני חייב לכתוב על פתק מס' סדרה את השם שלך ואת מס' העובד שלך, כדי שבאבטחת איכות אם הם בודקים את המוצרים אחריך ידעו מי עבד ומה קרה כדי לתקן ולמנוע בעיות בעבודה. כדי לשמור על איכות העבודה.
כשרציתי לקחת את הפתק ממדף שעומד בצורה אנכית מעל הראש והוא מול מכונת החליצה, אני הנחתי את היד על מכונת החליצה, נשענתי עליה כדי לקחת את הפתק, אז יוסף דיד הפעיל את מכונת החליצה ונמעכה לי קצה האצבע של האמה ביד ימין, זה לא הגיע עד העצם אלא רק נמעך לי. כמו שאתה מקלף חוט חשמל רק הקצה והעצם נשארה שלמה" (שם, עמ' 4, ש: 16 – עמ' 5, ש: 4).

ומעיד גם יוסף:

"עבדתי באותו יום הייתי מחליף במח' פיזיון של המפעל ריאון. והיתה תקלה במכונה והמנהל שלח אותי לעזור לאיאד. אני עבדתי על חליצה, ובאותו זמן איאד עבד על יד מכונת הליפוף, התחלנו לעבוד ביחד והוא רוצה לקחת נייר מהפתקים, הוא שם את היד על הסוף של מכונת החליצה, אני לא שמתי לב שהוא שם את היד, אני פתחתי את המכונה ואז הוא צעק שקיבל מכה, עצרתי את המכונה הלכנו אני ואיאד ביחד למנהל ולקחו אותי (צ"ל: "אותו" - ר.כ.) לבית חולים" (שם, עמ' 8, ש: 4-9).

8. כאמור אין מחלוקת בין הצדדים, כי במועד התאונה, מוגנה המכונה ע"י מנגנון "שני כפתורים" אשר הופעל באופן הבא:

"זה מותקן שמופעל במכונות כמו מכבשים או כל מכונה שבעצם העובד אמור להפעיל אותה ויש סיכון של שליחת יד לחלק מסוכן. מה שהמתקן עושה הוא מאלץ את העובד להפעיל את המונה או את המתקן בשתי ידיו ובכך הוא מונע הכנסה של יד של עובד לחלק המסוכן" (עדות עייני, עמ' 24, ש: 7-9).

עוד, לא חולקת המאשימה, כי כאשר עובד אחד בלבד נמצא בעמדה, די במנגנון זה:

"לגבי אותו חולץ, אם החולץ יש לי הפעלה בשתי ידיים, אם הוראות בטיחות כתובת (כך במקור - ר.כ.) שיש אדם אחד שעובד ואין בסביבתו עוד עובד נוסף ולא אמור להתקיים מנגנון כזה להביא עוד עובד נוסף, כמו דוגמת התאונה יש אפשרות לקבע את הנושא" (עדותו של המפקח, עמ' 15, ש: 20-23).

ואחרון אין מחלוקת בין הצדדים, שהנפגע נשלח לעבוד לא על אותה מכונה שממנה נפגע בתאונה אלא על מכונה אחרת אשר הייתה במרחק של מטר-מטר וחצי מהמכונה הראשונה (לכך עוד אתייחס בהמשך).

9. א. בעדותו, מעיד המפקח כי הוא ערך ביקורות בטיחות במפעל מאז היווסדו בשנת
1995. במסגרת הביקורות, בדק, בין היתר, את נושא בטיחות המכונות ומיגונן וכאשר מצא שמכונה אינה ממוגנת היטב התריע על כך (שם, עמ' 16, ש: 8-25) (ההדגשה שלי – ר.כ.).

כך לדוגמא, התריע בדו"ח המתייחס לביקורו מיום 23.12.07 (מוצג נ/5) על מיגון לא מספק במכונת הליפוף.

אולם וזה החשוב לענייננו, אין חולק, שחרף ביקוריו הרבים של המפקח במפעל הוא לא התריע על העדר מיגון מספיק למכונת החילוץ. לטענתו, בעדותו, הוא לא היה מודע לאפשרות שיעבדו שני עובדים באותה עמדה:

"...במקרה הנתון, עם שני לחצני הפעלה לא ראיתי בפני את הסכנה שעלולה להיות כתוצאה משני עובדים שעובדים בו זמנית.
ש. זאת אומרת, להבנתך, מתקן הבטיחות של שני הכפתורים הוא היה מתקן מספק.
ת. זה מספק כשיש לי בעמדה עובד אחד. ברגע שהשתנו הכללים שאני לא ידעתי אותם בתוך המפעל, אף אחד לא אמר לי שישנה תופעה כזו שבאים שני עובדים לעמדה ועובדים, הכללים השתנו. אני גם בביקורות שלי לא ראיתי מעולם באותה עמדה שני אנשים, אחד על החולץ ואחד על הפיוז'ן. ברגע שאני כמפקח הייתי רואה את זה, הייתי עוצר אותם באמצע" (עמ', 17, ש:26-32 – עמ' 18, ש: 1-2).

שוב אעיר כאן שתשובתו של המפקח איננה רלוונטית בענייננו שכן לא הוכח שמנהל המשמרת או משהו מטעם הנאשמים ביקשו שליד מכונת החליצה יעבדו בו זמנית שני עובדים. כל שנתבקש הנפגע לעשות הוא לעבוד על יד מכונת הליפוף ולא על יד מכונת החליצה. המרחק בין שתי המכונות הוא למעלה ממטר זו מזו (וראו עוד להלן).

ב. עוד העיד המפקח שגם במפעלים אחרים בהם מכונות כמכונה הן ממוגנות במנגנון שני כפתורים ולא יצאה הוראה שאין מדובר במיגון מספק גם לאחר התרחשותה של התאונה במפעלה של הנאשמת:

"ש. אני מתארת לעצמי שבעוד מפעלים שבהם אתה מפקח בטיחות, אני מתארת לעצמי שיש גם שם מכונות ממוגנות באותו התקן של שני כפתורים, נכון?
ת. כן.
...
ש. הוצאת מתישהו הוראה שזה לא מיגון מספק?
ת. שני לחצני הפעלה, שוב. אם העמדה בודדת יש אפשרות שאני אסכים מיגון כזה על אף שהוא לא מיגון לבטח" (שם, עמ' 18, ש: 8-15).

10. טוענת המאשימה, מרגע שנשלח עובד נוסף לעבוד בעמדה, מנגנון זה אינו מספיק והיה צורך למגן את החלקים המסוכנים במכונה, כמצוות הפקודה:

"אם זה היה מוגדר שרק עובד אחד עובד שם אפשר להפעיל את שני הלחצנים. ואם התווסף לי עובד נוסף, ויש לי עדויות, שיש מצבים שיש בעמדה אחת שני אנשים, זה כבר מסכן את העובד השני" (שם, עמ' 15, ש: 29-31).

11. הוכח שהטיעון העובדתי של המפקח לפיו עבדו שני העובדים הנפגע ויוסף ליד אותה עמדה אינו מדויק. ביום התאונה, כאמור לעיל, עבדו שני עובדים ליד שתי מכונות, המרוחקות זו מזו מרחק שאינו מאפשר הכנסת יד מקרית כך עלה מהעדויות המצוטטות להלן:

מנהל המשמרת נשאל:

"ש. כשכל אחד עובד על מכונה משלו אין שום סיבה שהיד שלו או חלק אחר מהגוף שלו יגע במכונה השניה.
ת. במיוחד כשזה במרחק מטר וחצי אחת מהשנייה. נכון שאיאד היה צריך לעזוב את המכונה שלו, ללכת למכונת החליצה, כדי לשים את היד שלו על מכונת החליצה" (עדות מנהל המשמרת, עמ' 12, ש: 22-25).

והוסיף לכך הנאשם 2:

"ש. אני מציג לך את נ/9 באשר לכל העבודה של איכות בג"ת וסביבה וכל הוראות הבטיחות שמופיעים בנ/9, האם זה נכון שכל ההוראות האלה מתייחסות למקרים כאשר רק עובד אחד עובד על מכונת חילוץ?
ת. אני חושב שנכון היה לתאר ואני מקווה שכך יעשה מנהל התפעול לתאר יותר נכון את מבנה המערך הזה. במערך הזה יש שני חלקים ובכל חלק מהם עומד בן אדם, במערכים מהסוג הזה עמדו שני אנשים אבל לכל אחד מהם היתה עמדת עבודה במרחק של מטר וחצי או שניים אחד מהשני, לכל אחד מהם היה תפקיד נפרד וסדר פעולות נפרד. האחד עסק בפעולות 1,2,3,4 והשני ב- 5,6,7,8 כל אחד בעמדת עבודה שלו. אבל התפקידים שונים ומוגדרים היטב היטב" (עמ' 31, ש: 12-20).

ומסכים לכך אף המפקח:

"ש. אתה מנסה לתאר תמונה כאילו עובדים שני עובדים על אותה מכונה. זו תמונה לא נכונה. עבדו שני עובדים באותה עמדה, הם לא עבדו באותה מכונה. על מכונת החולץ עבד עובד אחד, נכון?
ת. אמת" (עמ' 18, ש: 18-21).

ועוד -

"ש. תסכים איתי שאם עובד עומד על יד מכונת הליפוף ונאמר שני מטר ליד מכונת החולץ. כשהוא עובד בליפוף אין מצב, שתוך כדי עבודה באופן אקראי היד שלו תיכנס לתוך החולץ, נכון?
ת. נכון" (עמ' 21, ש: 4-7). (כל ההדגשות בקו, שלי – ר.כ.).

12. בעדותו, העיד מנהל המשמרת גם כי:

"כשאני שלחתי את יוסף לעזור לאיאד הכוונה שלי היתה שאחד ימשיך ללפף להדביק את הליפוף והשני חולץ ומדביק ברקוד. כדי להגביר את קצב העבודה ליד שתי המכונות" (עמ' 11, ש: 27-28).

והוסיף הנאשם 4, כי:

"ת. יש מס' פתקים בעמדת העבודה שנקרא חליצה, העובד חותם על שמו על מדבקה שהולכת עם המוצרים, יש מדבקות ברקוד לכל מוצר, והעובד לאחר שמבצע את החליצה במוצר אמור לקחת את הברקודים ולהדביק ולהמשיך בתהליך.
הקופסא עם הפתקים נמצאת מצד ימין של מתקן החליצה בהמשך השולחן.
ש. הם סיפרו שקרתה התאונה איאד עבד על מכונת הליפוף ויוסף עבד על החולץ, בסיטואציה הזו מי אמור היה לקחת את הפתק ולהדביק.
ת. יוסף. מי שעובד במתקן החליצה הוא זה ששם את המדבקות" (עמ' 36, ש: 1-7).


ומאשר זאת גם יוסף:

"ש. נכון להגיד שכשהוא עבד על מכונת הליפוף לא הייתה סיבה שהוא יושיט את היד למכונה שלך.
ת. הוא לידי עובד לבד ואני לבד, כשלקח את הנייר שם את היד ואני פתחתי את המכונה" (מ' 9, ש: 3-5).

יצוין, כי הדברים אף מתיישבים עם ההיגיון - הנפגע עבד על מכונת הליפוף, שהיא הראשונה בשרשרת הייצור ואילו יוסף עבד על מכונת החליצה - אשר מסיימת את הליך הייצור. לפיכך, יש טעם בטענה כי יוסף אמור היה להדביק את מדבקות הברקוד ולא הנפגע.

למרות זאת, ואף שחלוקת העבודה לפיה יעבוד הנפגע על מכונת הליפוף ויוסף על מכונת החליצה הייתה ברורה לנפגע, פנה הוא לקחת פתק ממדף המצוי מול מכונת החליצה ותוך כדי כך הניח ידו על המכונה, בדיוק כשזו הופעלה על ידי יוסף (עמ' 4, ש: 26 ועמ' 5, ש: 1-3).

וזאת אף שבהדרכות הבטיחות בהן השתתף, הוזהר מפורשות:

"לא לגשת למקומות מסוכנים, ללבוש כפפות, אטמי אוזניים, לא להניח ידיים" (מ' 5, ש: 25-26; ההדגשה שלי – ר.כ.).

וגם:

"ש. תאשר שבסעיף 3.4 במ/1 כתוב שאין להכניס ידיים או אמצעי עזר לאזור המסוכן אשר המכונה או מתקן חליצה בעבודה, כלומר הזהירו אתכם לא להכניס ידיים למכונה וידעת את זה.
ת. כן" (מ' 6, ש: 26-29).

13. לסיכום, מהראיות והעדויות אשר פורטו לעיל אני קובע את שהוכח בפני כדלקמן:

א. המכונה מוגנה במנגנון שני כפתורים;

ב. מפקח המאשימה אישר בעדותו שמנגנון זה מספק וקיים לא רק במפעל דנן אלא גם במפעלים אחרים נוספים המפוקחים על ידו. לכן יש לקבוע שמיגון זה די בו כדי לעמוד בדרישות החוק לעניין מיגון המכונה;

ג. אמנם מפקח המאשימה העיד שלו ידע שעל יד המכונה עובד יותר מעובד אחד, היה דורש מיגון נוסף (ראו לעיל בסעיף 8). אולם, כפי שנאמר לעיל (ראו לעיל בסעיף 11), הוכח בפני שדרך קבע עבד עובד אחד בסמוך למכונת החליצה.

יודגש שגם ביום התאונה היה אמור לעבוד על יד מכונת החליצה רק עובד אחד, יוסף, ואילו הנפגע היה אמור לעבוד על מכונת הליפוף. עוד הוכח שהמרחק בין מכונת החליצה למכונת הליפוף הוא כמטר-מטר וחצי.

ד. התאונה ארעה לאחר שהנפגע עזב את תחנת העבודה שלו וניגש למכונה, עליה עבד יוסף - הוא לא נידרש לעשות זאת; לא היה צורך שיעשה זאת; הוא עשה זאת ללא רשות ובניגוד לכללי הבטיחות שהיו ידועים לו.

הדין:

על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה לעיל, יש לבחון האם אכן עברה הנאשמת על דרישות
פקודת הבטיחות בעבודה בכל הקשור למיגונה של המכונה.

14. בית הדין הארצי בהתייחסו לסוגי האחריות בעבירות על פקודת הבטיחות בעבודה, קבע כי עסקינן בעבירה מסוג "אחריות מוחלטת", (ולאחר תיקונו של חוק העונשין ב-1994 - "אחריות קפידה").

בדב"ע מד/8-3 מיפרומאל ירושלים בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"ע יט 339, 345 נקבע:

"יש לזכור גם כי עוסקים אנו בעבירות בנות אחריות מוחלטת, ובעבירות אלה כל מה שקובע הוא המעשה ואין בודקים את הכוונה. עבירות אלה באות לשרת מטרה שהמחוקק רואה בה עניין חשוב לתועלת הציבור ולטובתו, ובענייננו הגנה על העובד מפני פציעה או מוות. מרצותו להחדיר נושא זה לתודעת הציבור, ולהפכו נורמה מקובלת - הטיל המחוקק על המעביד, שבידו האמצעים לקבוע את דפוסי ההתנהגות במקום העבודה, את החובה המוחלטת לנקוט בכל הצעדים שיש בהם כדי לשמור על בריאותו של העובד וחייו. בעבירות אלה יכול אדם להימצא אשם 'גם אם לא התכוון לתוצאות מעשהו או מחדלו. גם אם לא ידע ולא ראה מראש מה תהיינה התוצאות ואפילו לא התרשל באי-ראייתן".





גם במאמרם של ס' אדלר וה' בר-מורו "חוקי הבטיחות בעבודה כמגן על העובד", בע' 25, נאמר:נ

"העבירות בפקודת הבטיחות בעבודה הן בנות אחריות מוחלטת ובעבירות אלו כל מה שקובע הוא המעשה ואין בודקים את הכוונה. עבירות אלו באות לשרת מטרה שהמחוקק ראה בה עניין חשוב לתועלת הציבור - הגנה על בטיחות העובד" (ראו דב"ע נב/8-1 אלי לוי נ' מדינת ישראל פד"ע כה 154).

ובעניין רזפול (ע"פ 1002/04 רזפול בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד העבודה והרווחה, לא פורסם - 27.03.06) חזר בית הדין הארצי וקבע, כי:

"יש לייחס חשיבות רבה לשמירת הוראות הבטיחות בעבודה ולכן אי עמידה באותן הוראות מהווה עבירה מסוג העבירה המוחלטת שאין צורך להוכיח כוונה או פחות ממנה כמו רשלנות, עצימת עיניים וכד' תפקידו של בית הדין לעבודה להרתיע מעבידים מאי קיום ההוראות שבפקודת הבטיחות בעבודה בדקדקנות ואף לילך על הצד המחמיר".

אחריות מוחלטת משמעה, איפוא, אחריות להתנהגות לבדה, על רקע הנסיבות ובהתחשב בתוצאה, ללא מתן הדעת להלך הנפש המלווה אותה. הרשעה בעבירה של אחריות מוחלטת נעוצה בהוכחת קיומו של היסוד הפיזי שבעבירה בלבד (ראו י. קדמי, על הדיון בפלילים (חלק ראשון, תשנ"ד) 110).

בהמשך לאמור לעיל אדגיש גם, כי איני מתעלם מן האמור בדב"ע נב/8-1 אלי לוי נ' מדינת ישראל (פד"ע כה, 154), לפיו:

"עצם העובדה שארעה התאונה מעידה כי המכונה לא היתה מגודרת לבטח".

15. אולם לטעמי, גם כאשר מדובר באחריות קפידה, כאמור לעיל, וגם כאשר לכאורה התוצאה, היינו, התרחשותה של תאונה בה נפגע עובד בגופו - עדיין יש לבחון את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה כדי לקבוע האם יש להחיל את אחריות הקפידה.

בעניין זה נפסק כי:

"הטוען כי על אף העובדה שהגידור הוא כמתחייב מהפקודה עליו הראייה, כי נסיבות מיוחדות הן שמנעו את השגת המטרה, על אף הגידור" (ר' דב"ע לז/8-4 שמן תעשיות בע"מ ושאול רזיאל נ' מדינת ישראל, פד"ע ט', עמ' 69, 71; דב"ע לג/8-4 מדינת ישראל נ' תנובה אקספורט בע"מ, פד"ע ד' בעמ' 304).

כלומר, גם כאשר מדובר באחריות קפידה עדיין ניתן לבחון קיומן של נסיבות מיוחדות השוללות את האחריות הקפידה למרות התוצאה היינו התרחשותה של תאונה.

סבורני שבדיוק למקרה דנן כיוונה הפסיקה כאשר התירה סדק של "נסיבות מיוחדות" אשר יש בכוחן למנוע הטלת אחריות קפידה גם כאשר מדובר בפגיעה מחלק נע של מכונה. היינו לאותם מקרים אשר מוכח כי מכונה מגודרת כהלכה ומתרחש אירוע יוצא דופן, נסיבה מיוחדת שלא ניתן היה לצפותו מראש ונגרמה תאונה.

יישום הוראות הדין על העובדות שהוכחו כמפורט מעלה

16. משהוכח בפני, שליד המכונה עבד רק עובד אחד; שהמכונה הייתה מגודרת כהלכה; וכי לפני ואחרי התאונה לא הוצאו על ידי המפקח הוראות מיגון חדשות למכונה; שהתאונה לא הייתה מתרחשת לולא חרג הנפגע מהוראות העבודה והבטיחות שניתנו לו - מוצא אני כי דרישה של מיגון גם מפני מקרים חריגים המנוגדים לכללים, מיגון שאיש לא סבר שיש למגן את המכונה לפני התרחשות התאונה וגם לא אחריה, הרי הטלת אחריות על הנאשמים היא בגדר הוראה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

איני מתעלם מההלכה לפיה הגידור "לבטח" חייב להביא בחשבון כי העובדים רשלנים או פזיזים נמצאים בחצרים של המפעל. ואולם, כאמור לעיל, איני סבור שהתאונה אירעה בשל רשלנות גרידא של הנפגע במהלך עבודתו, אלא היא תוצאה של חריגה מהעבודה שהוטלה עליו ומהוראות הבטיחות שניתנו לו לא אחת, ברגע אחד של היסח הדעת ועשיית מעשה שכלל לא היה עליו לעשותו (להדביק את הפתקית על החלק של המכונה היה תפקידו של יוסף שעבד ליד מכונת החליצה ולא של הנפגע).

כללם של דברים:

17. על סמך העדויות והראיות שהובאו לפני אני מזכה את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

למאשימה זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים מיום קבלתו.

18. פסק הדין נשלח לצדדים בדואר לפי הסכמתם במועד הדיון.





רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון