בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בעיה נפשית עקב תאונת דרכים:

התובע, יליד 1970, נפגע ביום 15.9.99 בתאונת דרכים. אין חולק על חובת הנתבעות לפצותו. המחלוקת היא על גובה הנזק.
לשם קביעת נזקי הגוף מהם סבל התובע עקב התאונה, מיניתי שני מומחים רפואיים:נ האחד, ד"ר אבני, בתחום הפסיכיאטרייה, והשני, ד"ר פרנקל, בתחום האורטופדיה.
ד"ר אבני הגיש חוות דעת שתאריכה 4.5.01. בחוות דעתו הוא מספר על התאונה (התנגשות), על נזקי הגוף בעקבות התאונה ועל כך שהתובע אושפז בבית החולים הדסה מיום התאונה עד 28.9.99, ומאז ועד 7.11.99 במחלקת השיקום של בית-חולים זה בהר הצופים. באותה התקופה הוא נבדק על-ידי פסיכולוג שאיבחן אצל התובע תסמונת שלאחר חבלה נפשית. מאוחר יותר קיבל הטיפול נפשי במרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים עין כרם.
ד"ר אבני מספר שתלונות התובע בפניו, ככל שהן מתייחסות להיבט הנפשי, התמקדו בהפרעות שינה, בהתעוררות בפחד מחלומות שאת תוכנם אין הוא זוכר. על מצב הרוח אמר התובע שהוא "לא כל-כך טוב כמו שהיה".

על עברו של התובע ידע ד"ר אבני, שמדובר ביליד ארה"ב שלמד שם בבית-ספר דתי, מסגרת בה המשיך גם לאחר עלייתו ארצה והוא בן 16. התובע היה תלמיד בינוני והצליח לעבור חלק מבחינות הבגרות, כשהוא נכשל במקצועות תנ"ך, מתמטיקה ואזרחות. מהצבא שוחרר בפרופיל 21 לאחר שנת שירות עקב מה שהתובע כינה כ"אי הסתגלות". הוא נשאל אם היו לו בעיות נפשיות לפני התאונה, והשיב שהוא לא סבל מבעיות כאלו לפני התאונה. ד"ר אבני לא מצא הפרעות בחשיבה, בתפיסה, בהתמצאות, ובזכירה אצל התובע. גם האינטליגנציה, וגם הריכוז, נמצאו תקינים. הדבר היחיד החורג מהנורמה שנמצא בבדיקה היא "אפקט דכאוני במידה קלה". סיכומו של דבר, שבהתבסס על כך שהתובע "פיתח עוד בתקופת האשפוז סימנים של PTSD, בעיקר סיוטי לילה, נדודי שינה, ומחשבות חודרניות על התאונה, ובהתחשב בכך שהוא התלונן על עצבנות וקשיי ריכוז", קצב ד"ר אבני לתובע 10% נכות נפשית מיום התאונה ועד מועד הבדיקה (27.2.2001), ו-5% נכות נפשית צמיתה. בחקירתו בבית המשפט אישר ד"ר אבני (את הידוע לכל) שהרפואה בכלל, והפסיכיאטרייה ביתר שאת, אינם מדע מדויק, וניתן גם לקצוב לתובע 7.5% נכות צמיתה.

בצדק טוען ב"כ הנתבעות שחומר רלוונטי משמעותי (הכוונה היא לתיקו של התובע בצה"ל, שהתקבל בבית המשפט מאוחר יותר) לא היה לנגד עיני הנתבעות, ובעקבות כך הוא גם לא הובא לידיעת ד"ר אבני. לא זו אף זו, נמנע מהנתבעות מלהשתמש בחומר זה בעת חקירתו של ד"ר אבני.
מה שנאמר לד"ר אבני על-ידי התובע הוא שהוא השתחרר מצה"ל בפרופיל 21 עקב "קשיי הסתגלות". לאור הרשום בתיקו של התובע בצה"ל, לא קשה לאמר, בלשון המעטה, שסיכום דברים לקוני זה, שנמסר לד"ר אבני על-ידי התובע, איננו מלא.
התובע אמר במפורש לד"ר אבני שהוא לא סבל בעבר מבעיות נפשיות, ואולם מסתבר שבסיפוריו של התובע לקב"ן בצה"ל הוא תיאר אירוע של שוד ורצח להם היה עד בארה"ב, והוסיף ואמר שבעקבות כך הוא סובל מפחדים, מחרדה ומסיוטי לילה. חרף העובדה שבעת חקירת התובע בבית המשפט המידע המלא לא היה עדיין בידי הנתבעות ובידי בית המשפט, ביקש התובע להיחלץ ממלתעותיהן של המסקנות ההכרחיות הנובעות מהעובדה שהיו לתובע ליקויים נפשיים קודמים, הכל כפי שהן תוארו על-ידי התובע לרשויות צה"ל. הוא "הסביר" אפוא בעדותו (עמ' 26) שמה שאמר לצבא איננו אלא שקרים, והכל כדי להשתחרר מהשירות הצבאי. שקרים אלו כללו גם המצאה, בבחינת יש מאין, של פרשת השוד והרצח בארה"ב (עמ' 21).

מסתבר, אפוא, שהתובע אמון זה מכבר על סיפורים אודות קיומם של פחדים וסיוטי לילה, שלדבריו שלו אין בהם ממש. מי לידינו כף יתקע שהסיפורים על הפחדים, שהם היסוד המוצק לקביעת הנכות הנפשית על-ידי ד"ר אבני, אינם, כדברי התובע בעבר, שקר, שלא נועד אלא לקבל פיצוים. בהקשר זה ראוי להדגיש שבבדיקה עצמה לא מצא ד"ר אבני אלא אפקט קל של דיכאון, ולא על כך הוא ביסס את הנכות, ודאי לא את כל הנכות.
בנסיבות אלו ייתכן שהיה מקום לדחות את הצעת ד"ר אבני להעניק לתובע 5% נכות נפשית. לא בלי ספק רב מאוד אני נמנע מלעשות כן, תוך שאני נותן לתובע ליהנות מהספק המטריד. אני מאשר את הנכות הנפשית הצמיתה של 5% עליה המליץ ד"ר אבני.
על היקף הנכויות האורטופדיות של התובע נמצאנו למדים מחוות דעתו של ד"ר פרנקל (מיום 20.7.01). ד"ר פרנקל מספר כי בצילומי רנטגן שנעשו לתובע לאחר התאונה "אובחנו שבר סופרקונדילרי בעצם הירך השמאלית, שבר פריקה בראש עצם המסרק השלישית, פריקה בראש עצם המסרק הרביעית, ושבר בגליל המקורב של אצבע ראשונה בכף רגל ימין, ושבר ללא זוזה בראש עצם הפיבולה מימין".

תלונותיו של התובע בפני ד"ר פרנקל היו כאב, המוחמר לאחר עמידה ממשוכת באצבעות רגל ימין, אי יכולת להפריד בין אצבעות 3-5 ברגל ימין, כאב בירך שמאל מקורב ומרוחק, כאב בברך שמאל, קושי לעלות מדרגות.

בבדיקה שנערכה לתובע נמצאו שתי צלקות לא רגישות, ירידה קלה בתחושה "בצורת כתם באספקט אינטרולטרלי מרוחק". בירך שמאל רגישות דיפיזית קלה. כל השאר נמצא תקין:ב ללא דפורמציה, ללא נפיחות, וכשתנועת פרק ירך שמאל תקינה ושווה לזו שבירך ימין. גם בברכיים לא נמצאה נפיחות או תפליט, ואולם ברגל שמאל נמצאה "רגישות דיפוזית קלה". כיפוף הברכיים היה עד 125 מעלות ברגל שמאל, ועד 135 מעלות ברגל ימין. היישור היה מלא, היציבות הצידית היתה תקינה, הסימן פיבוט לא הופק, סימן מגרה 1.5 - בשמאל, 1 + בימין".
בכף רגל ימין לא נמצאו דפורמציה או נפיחות, היישור היה תקין, התנועה המידטרסלית היתה תקינה. לעומת זאת, נמצאה "רגישות קלה" בגף כף הרגל ועל פני האצבעות ועצמות המסרק 2, 3, 4, וכן נמצאה "הגבלה מינימלית בכיפוף האצבעות, והיפר אלגזיה במרווח שבין אצבע אחת לשתיים.

צילומי רנטגן שנעשו סמוך לבדיקה הראו "מצב לאחר חיבור גרמי של השבר בעצם הירך כשהמתכת המקבעת במקום, וכן נראות הסתיידויות קלות, מצב לאחר חיבור גרמי של השברים בכף רגל ימין עם דפורמציה בראש עצם המסרק השלישית, ומצב לאחר חיבור גרמי של השבר בעצם הפיבולה בברך ימין".
בשל הפגעים שנמנו לעיל קצב המומחה לתובע נכות של 10% בשל הפגיעה ברגל שמאל, ו-10% בגין הפגיעה בכף רגל ימין.
כל בר-בי-רב, אפילו הוא הדיוט, מבין שתמונת פגעי התובע רחוקה מאוד, למרבית המזל, ממצבו של מי שלא יסכון למאום, תמונה אותה מבקש להציג התובע (אם כי הוא נמנע מלאמר זאת ברחל בתך הקטנה). לפני התאונה עבד התובע עם אביו בפיצרייה השייכת לאביו. לעבודה זו הוא לא חזר, ואיני יודע למה. מעדותו שלו עולה (עמ' 22) "שאפשרות זו לא כל-כך עלתה אצלי, אני יודע את הבעיה שלי יותר מכולם". בהמשך סיפר על סיוטי לילה, ולעתים גם סיוטי יום ופלשבקים של התאונה (לד"ר אבני לא סיפר על כך). קטע זה של עדותו מסכם התובע באומרו "הסיבה שאני לא חוזר לפיצרייה אני אומר שאין לי מוטיבציה". כיוון שכך נשאל התובע אם היה חוזר לפיצרייה אילו בעייתו הנפשית היתה נפתרת, ועל כך השיב (עמ' 22) "בנוסף לבעיה הנפשית יש לי כאבים ברגל שמאל עקב התאונה וכאבים ברגל ימין, אני לא יכול לעמוד זמן ממושך... אני לא רואה את עצמי עובד בפיצה בצורה פיזית".

על הגישה הבסיסית שלו חזר התובע בחקירה הנגדית (עמ' 24) במהלכה אמר:ו "לא ניסיתי לעבוד בחנות, אני לא מתכוון לחזור לחנות, אני לא יודע כרגע מה אני מתכוון לעשות... אני לא יכול לחזור לעבודה מבחינה פיזית בגלל הרגליים". לעומת זאת, העד סיפר בסמוך לאחר מכן שהוא הולך בחדר כושר על הליכון משך 20-25 דקות, והוא עושה כן שלוש פעמים בשבוע. הוא גם יכול ללכת בחוץ 15-20 דקות, הוא מרים משקולות, וגם משתמש במכשיר משולב של הליכה ורכיבה על אופניים, "הכאב שמופיע לאחר רבע שעה הוא כאב שאפשר לעמוד בו, אבל הוא כאב לא נוח".
התובע נתבקש ליחד את המגבלות שהוא טוען להן, לנפשיות ולפיזיות, והשיב (עמ' 24) "...אילו היה מדובר רק בכאבים ברגליים הייתי יכול לחזור לעבודה". את דבריו אלו סייג מיד באומרו "לא בצורה מלאה", אולי שעתיים בבוקר ושעתיים בערב. ואולם, כך הוא ממשיך ואומר "הבעיה העיקרית היא הרגליים והמוטיבציה ביחד, אינני יודע להגיד אם המשקל של העדר מוטיבציה והכאבים ברגליים הוא זהה. התוצאה הכללית שאני לא יכול לחזור לעבודה... (עמ' 24).
אכן, התובע הוכיח במעשיו שיש גיבוי להצהרתו שהוא איננו עוסק בדבר, ובעצם המסקנה מדבריו ומהתנהגותו היא שהוא לא יסכון למאום, ולכך כוונו דבריי בנושא זה לעיל.
גם ללא הבהרה נוספת מצד ד"ר פרנקל בעניין מגבלות התובע, לא היה קשה להגיע למסקנה שעדותו של התובע בנושא זה מנותקת מן המציאות. נכותו הנפשית היא קטנה מאוד (אפילו בהנחה שהיא קיימת מצד אחד ונובעת מן התאונה מצד שני, דברים הנמצאים כאמור בספק רב), וספק אם יש לה השלכה כלשהי על יכולת העבודה של התובע בפיצרייה או במקום אחר. בודאי שאין לה אותה השפעה מכרעת של אי יכולת לעבוד בפיצרייה או במקום אחר, זאת אפילו אם נביא בחשבון גם את הנכות האורטופדית.

ובאשר להשלכת הנכות האורטופדית על כושר העבודה של התובע, הפניתי שאלה לד"ר פרנקל ונעניתי בתשובה מיום 10.12.01 שמבלי להתייחס לוודאות המצב הרי "להערכתי, סביר כי מר סופר מסוגל לעמוד כשעתיים, ולאחר הפסקה של כ- 15-30 דקות יוכל לחזור על כך". תשובה זו בודאי איננה מקפחת את התובע, וייתכן אפילו שהיא מיטיבה אתו. כושרו הפיזי, אפילו כפי שהוא מתואר על-ידו, רחוק מלהפכו לבעל מום שאינו יכול לעבודה בעמידה. אני איתן בדעתי גם לאחר שהבאתי בחשבון את "המאמצים הפיזיים" הכרוכים בסובב את הכנת הפיצות, כפי שהם תוארו בגוזמה רבה על-ידי אנשי התביעה. בהקשר זה אעיר שיש בפיצרייה כוחות עזר (מובילים ואחרים) שודאי יכולים להטות כתף במאמצים אלו.

כבר אמרתי שהתובע פעל במסגרת הפיצרייה של אביו, ואולם המעט שאפשר לאמר הוא שאופן העסקתו שם נותר מעורפל במידה רבה. הופקו אמנם עבורו תלושי שכר, ואולם אין חולק שתלושים אלו היו פרי המלצה של הנהלת החשבונות שנועדה להפיק את מקסימום יתרונות המס (עמ' 20). התובע עצמו סיפר (עמ' 20) שאף פעם לא עבד לפי תלושי שכר. מסתבר שהוא משך ככל שהתאפשר וככל שהוא נזקק. בהקשר זה הוזכרו סכומים של 7,000 או 7,500 ₪ לחודש. סכומים בסדר גודל כזה ממשיך ומקבל התובע מאביו גם לאחר התאונה, כעזרת אב לבנו או כמשכורת לא מדווחת, או תחת שמות אחרים.

כיתת עדי התובע ניסתה לתאר מצב בו התובע היה המפעיל העיקרי של הפיצרייה, וכי רק על פיו יישק דבר. אביו, כך נטען, נחבל לפני שנים רבות ומאז צמצם פעילותו בפיצרייה, כך שהעשייה התבצעה על-ידי התובע כמעט באופן בלעדי.
גם זו תמונה שאינני מוכן לקבלה בצורה בה הוצגה. לא רק שאפילו עדות אבי התובע (עמ' 17 ואילך) מצביעה על מעורבות עמוקה של אבי התובע בפיצרייה, אלא שאבי התובע נאלץ להודות שבנו נעדר תכונות הצריכות לשם ניהול עסק. בניגוד לאחיו של התובע, שרכש את רזי המקצוע במסגרת הפיצרייה של האבא, והקים לאחר מכן עסק עצמאי משלו, הודה אבי התובע (עמ' 18) "שהתובע בניגוד לשלומי (אחי התובע - ו.ז.) לא יכול להסתדר לבד, התכוונתי למנטליות שלו". דברים אלו, כשהם נאמרים מפי אבי התובע, מקפלים בתוכם הודאה ברורה על העדר כושר עסקי (אם לנקוט לשון המעטה) ככל שמדובר בתובע.
התובע הוא כבן 32 היום, ואני מוכן להניח שנותרו לו עוד כ-35 שנות עבודה. יש לו מידה של מגבלה ביכולת לעמוד זמן ארוך, ואולם מדובר במגבלה קלה מאוד. אני מניח שהרבה אנשים בריאים יבקשו לנוח רבע שעה אחרי עמידה בת שעתיים.
בנותני ערך למגבלה זו, ובהביאי בחשבון ליקוי נפשי זניח הנובע מהתאונה, וכשאני מתעלם מרמזים ונתונים בתיקו של התובע בצה"ל על ליקויים נפשיים שנתגלו בקרב משפחת התובע, וכשאני מביא בחשבון את חוות דעת אבי התובע על העדר כושר עסקי עצמאי אצל התובע, ובהביאי בחשבון שיש קשת גדולה מאוד של עיסוקים בהם התובע איננו מוגבל (סופר סתם היא דוגמא אחת של עיסוק, אותו הזכיר התובע כאפשרות), ובהביאי בחשבון שסדר הגודל של תקבולי התובע נעו סביב 7,000 ₪, נראה לי שהפיצוי עבור הפסד שכר בעתיד צריך להיות פיצוי גלובלי ששיעורו הוא 250,000 ₪, וכך אני מחליט.

הפסדי שכר בעבר לא היו לתובע, שהרי אביו המשיך לשלם לו את שכרו. חרף זאת, אתייחס לשכר זה כ"מענק" ועזרה שאינם "שוללים" זכות לפיצוי, זאת בהיותם תשלומי עזר הניתנים על-ידי אב לבנו. פגעי התובע בחודשים הראשונים שלאחר התאונה היו קשים. מדובר בתקופת האשפוז עד תחילת נובמבר 1999, וכן בתקופת טיפולים אינטנסיביים עד מרץ 2000. אני מוכן להניח שהיה מדובר בתהליך הבראה הדרגתי גם לאחר מכן, כך עד שהתייצב מצבו של התובע על הנכויות הצמיתות. עבור הפסד שכר בעבר אני פוסק סכום של 100,000 ₪, כשסכום זה כולל ריבית והצמדה עד היום.
לא הובאו בפני ראיות על הצורך בעזרת צד ג', כמו גם על עצם העובדה שעזרה כזו ניתנה, ואולם ברור שהתובע היה מוגבל מאוד בחודשים הראשונים שלאחר התאונה, וצריך להניח שהוא נזקק במידת מה לעזרת הזולת. על בסיס של אומדנא דדינא אני פוסק בפריט זה, של עזרת צד ג' בעבר, פיצוי בסכום של 10,000 ₪. הצורך בעזרת צד ג' בעתיד לא הוכח.
גם הוצאות ניידות לא הוכחו. נהפוך הוא, התובע יכול ללכת, גם לגרסתו, 15-20 דקות. מרחקים גדולים יותר עושים רבים מהאנשים, גם כשהם בריאים, ברכב שלהם או בתחבורה ציבורית. המומחה לא העיד בנושא זה דבר. בנסיבות אלו עילת פיצוי זה נדחית.
אני מאשר פיצוי עבור הוצאות העבר בסכום של 5,197 ₪ כנתבע בסיכומי התובע. אינני מאשר פיצוי של 22,271 ₪ עבור ניתוח במסגרת פרטית שעבר התובע. הכלל הוא שפיצוי כזה יינתן רק כשהוכח כשטיפול במסגרת השרות הציבורי נחות משמעותית לעומת "האופציה הפרטית". אין בעדויות שהובאו בפני כדי לשכנע שזה היה המצב. סופר אמנם על מה שרופא (ד"ר מושיוב) אמר לבני המשפחה על סכנת התקצרות הרגל, ואולם לא רק שהדברים הועדו מפי נוגע בדבר (אחי התובע), ולא רק שהם עדות שמיעה, אלא שכלל לא הוכח שאפילו היה סיכון כזה היתה הצדקה ללכת בתוואי של "ניתוח פרטי".

הפיצוי עבור נזק בלתי ממוני יהיה בשיעור הקבוע בחוק, על בסיס נכות רפואית של 23.05% ועל בסיס האשפוז מיום 15.9.99 עד 1.11.99. מה שהתובע מכנה אשפוז פתוח, שגם את ימיו הוא מבקש להביא בחשבון לצורך פריט נזק זה, איננו אשפוז. מדובר בטיפול אינטנסיבי אמנם, ואולם לא בכל יום ולא לכל אורך היום.
מהסכומים שפסקתי יש לנכות את התשלומים התכופים שנעשו לתובע (7,000 ₪ ביום 2.12.99, 11,000 ₪ ביום 8.12.99, 11,000 ביום 20.3.00 ו-8,750 ₪ ביום 1.7.00), כשסכומים אלו יישאו ריבית והצמדה כדין מיום עשייתם ועד היום. כן יש לנכות את קצבאות המל"ל בסכום של 6,000 ₪ ששולמו לתובע, כשגם לסכום זה ייווספו ריבית והצמדה כדין.
היתרה תשולם על-ידי הנתבעות לתובע בצרוף להצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. כן יישאו הנתבעות בהוצאות התובע ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 13% על הסכום שנפסק, כשאליו יצורפו לצורך חישוב שכר הטרחה גם התשלומים התכופים.
לא היתה סיבה להגיש תביעה זו לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו יישא התובע בהפרשי האגרות בין בית-משפט השלום (שם היתה צריכה להיות מוגשת התביעה) לבית המשפט המחוזי. הנתבעות יוכלו לנכות סכום זה מהפיצוי.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המבחן הייעודי

  2. החזקה המרבה

  3. כאב וסבל מלא

  4. תאונות דרכים קלות

  5. תאונת דרכים עצמאי

  6. מהי תאונת דרכים ?

  7. מחפרון תאונת דרכים

  8. הסעת נוסעים בתשלום

  9. תאונת דרכים בכוונה

  10. תאונת דרכים ללא מגע

  11. תאונת דרכים מכוונת

  12. תאונת דרכים של מורה

  13. תאונת דרכים במתכוון

  14. 20% נכות תאונת דרכים

  15. תאונת דרכים 20% נכות

  16. סעיף 6 ב לחוק הפלת''ד

  17. תאונות דרכים פגע וברח

  18. תאונת דרכים עולה חדשה

  19. 23% נכות בתאונת דרכים

  20. צליעה עקב תאונת דרכים

  21. תאונת דרכים 37% נכות

  22. תאונת דרכים טרנספורטר

  23. תאונת דרכים ילד בן 13

  24. טריקת דלת תאונת דרכים

  25. פגיעה ברכב בפניית פרסה

  26. טיפול דרך תאונת דרכים

  27. פגיעת ראש בתאונת דרכים

  28. פגיעה ברכב לימוד נהיגה

  29. תאונת דרכים בגלל צפירה

  30. התאמת דיור תאונת דרכים

  31. תאונת דרכים פגיעה בטחול

  32. איבוד הכרה בתאונת דרכים

  33. החלפת גלגל תאונת דרכים

  34. פגיעה בירך בתאונת דרכים

  35. התחזות נפגע תאונת דרכים

  36. טעינה ופריקה תאונת דרכים

  37. התעלפות לאחר תאונת דרכים

  38. שוד דרכים - תאונת דרכים

  39. תאונת דרכים פגיעה בפנים

  40. תאונת דרכים קלה של ילדים

  41. הוכחת גרסה לתאונת דרכים

  42. פגיעה מוחית בתאונת דרכים

  43. פריקה וטעינה תאונת דרכים

  44. תאונת דרכים בכניסה לקיבוץ

  45. ביטוח סחר רכב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים לא תושב ישראל

  47. תאונת דרכים בשירות לאומי

  48. פציעה קשה ביד בתאונת דרכים

  49. תובע סדרתי על תאונות דרכים

  50. קומה (תרדמת) - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים נוסע מחוץ לרכב

  52. העמסת רכב על גרר תאונת דרכים

  53. חתכים בפנים עקב תאונת דרכים

  54. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  55. תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה

  56. פגיעה קלה מאוד בתאונת דרכים

  57. בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

  58. ירידה בהכנסה עקב תאונת דרכים

  59. תאונת דרכים עולה חדשה מרוסיה

  60. תאונת דרכים לאחר שחרור מהצבא

  61. תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

  62. קרע בעורק הטחול בתאונת דרכים

  63. פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים

  64. זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים

  65. פגיעה ברקמת המוח בתאונת דרכים

  66. תאונת דרכים דיסקופטיה ניוונית

  67. תאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

  68. חובת הקטנת הנזק בתאונות דרכים

  69. תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור

  70. תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות

  71. שימוש במשאבת בטון תאונת דרכים

  72. פגיעה בפרק הירך בתאונת דרכים

  73. שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים

  74. קשר בין כאבי ראש לתאונת דרכים

  75. קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים

  76. תאונת דרכים בכניסה למעלה אדומים

  77. נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים

  78. חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים

  79. אי הרגשת כאבים אחרי תאונת דרכים

  80. נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים

  81. קשיים בהליכה בעקבות תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים

  83. הכרעה בסוגיית החבות בתאונת דרכים

  84. פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים

  85. לקיחת רכב ללא רשות - תאונת דרכים

  86. הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים

  87. סתירות בגרסה של התובע בתאונת דרכים

  88. תאונת דרכים לאחר פניית פרסה ברמזור

  89. פיצוי 25% בתאונת דרכים בדרך לעבודה

  90. תאונת דרכים בנתיב האמצעי מתוך שלושה

  91. תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

  92. תאונת דרכים של נהג שנהג ברכב של אביו

  93. אי קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  94. זריקת חפץ על רכב - האם תאונת דרכים ?

  95. פחד מחושך אצל ילדים לאחר תאונת דרכים

  96. הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים

  97. הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים

  98. ערעור על דחיית תביעה בגין תאונת דרכים

  99. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים

  100. תאונת דרכים: רכב נסע החליק והתנגש בקיר

  101. נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים

  102. תאונת דרכים למי שאינו אזרח ותושב ישראל

  103. סטיה בדרך במקובלת לעבודה - תאונת דרכים

  104. ערעור על גובה הפיצוי לנפגעת תאונת דרכים

  105. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתאונת דרכים ?

  106. פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה בדרך לעבודה

  107. האם חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק הפלת"ד ?

  108. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

  109. ערעור על פיצויים לקטין שנפגע בתאונת דרכים

  110. תאונת דרכים ללא נכות - טיפולי פיזיותרפיה

  111. פגיעה במהלך סיוע לנפגעים לאחר תאונת דרכים

  112. פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

  113. ערעור לעליון על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  114. פגיעה ביד ימין במהלך תאונת דרכים בעת חופשה

  115. תאונת דרכים 3% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות

  116. עובד שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד

  117. תאונת דרכים כדי ירידה מהרכב לצורך המשך נסיעה

  118. ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

  119. תאונת דרכים ביציאה מחניון על מנת להשתלב ימינה

  120. גרסה ראשונית להתרחשות תאונת דרכים במסמכים הרפואיים

  121. תאונת דרכים בת"א בתוך המתחם הכניסה לשדה התעופה דוב

  122. פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

  123. תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  124. האם נפגע תאונת דרכים חייב למצות את הליכי קביעת נכותו ?

  125. תאונת דרכים בדרך איילון לכיוון צפון מתחת לגשר וולפסון

  126. נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל מטנדר בזמן עבודתו (בחקלאות)

  127. מורה עתרה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  128. תאונת דרכים בנסיעה לאחור באופן מפתיע - פגיעה קשה בגב תחתון

  129. תאונת דרכים: "contution" ("חבלה") במותן, בירך ימין ובגב תחתון

  130. צורת נזקים עקב תאונת דרכים המותירה סימני שאלה על הוכחת התביעה

  131. תאונת דרכים - החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם ביטוח לאומי

  132. ארבע תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון