הכרה במעמד דייר ממשיך

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרה במעמד דייר ממשיך:

עניינה של עתירה זו בהחלטת המשיבה מיום 29.11.2011, אשר דחתה את בקשת העותרים להקנות להם זכויות חוזיות בדירה ברחוב דוד ברוך 1/1 בעיר לוד (להלן: "הדירה") בשל היות העותרים, לטענתם, "דיירים ממשיכים" כקבוע בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר").

א. רקע


העותרים הינם בני זוג נשואים. אמו של העותר 1, התגוררה בדירה עד לפטירתה ביום 18.11.2008.
לטענת העותרים, בארבע השנים שקדמו לפטירת האם ואף קודם לכן, הם התגוררו בדירה עימה. לכן, לטענתם, בהתאם לחוק זכויות הדייר קמה להם זכות להמשיך ולהחזיק בדירה.
לפיכך, הוגשה על ידי העותרים ביום 8.12.2008 בקשה למשיבה 2 (להלן: "עמידר") להכרה במעמדו של העותר 1 (להלן: "העותר") כ"דייר ממשיך" בהתאם לקבוע בחוק זכויות הדייר. בהמשך לבקשה זו, נשלח לעמידר ביום 15.12.2008 מכתב מבא כוחם של העותרים.
במקביל, ביום 17.12.2008 דיווחה עמידר כי העותרים פלשו לנכס, וביום 31.12.2008 נשלחה לעותר דרישת עמידר לסילוק ידו מהדירה.
בקשתו של העותר נידונה בפני הועדה המרחבית של עמידר. החלטתה של ועדה זו התקבלה ביום 7.1.2009, ובה נקבע כי "על פי ביקורי המעגל [העותר] אינו מופיע ברצף 3 שנים טרם פטירת אמו, ואינו עונה על כללי ליגילזציה. אנו דוחים את בקשתו".
בעקבות כך, הגישה עמידר ביום 24.2.2009 לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעת פינוי בסדר דין מקוצר כנגד העותרים (ת"א 15800-02-09). בקשת העותרים למחיקת כותרת התקבלה, וביום 10.6.2009 הוגש כתב הגנה מטעמם.
במקביל לאירועים האמורים הוחלפו בין באי כוח הצדדים מכתבים שונים, כאשר ביום 15.3.2009 השיבה עמידר, כי העניין נמצא בטיפול, וכי לעותר תימסר ההחלטה. ביום 22.3.2009 נשלחה החלטת עמידר, בה נקבע כי העותר לא התגורר בנכס עם אמו, ולכן המשך מגוריו בדירה אינו מאושר. עוד צוין כי הטיפול בעניין הועבר לדיון בועדת אכלוס עליונה של משרד הבינוי והשיכון, מחוז רחובות (להלן: "הועדה העליונה").

הועדה העליונה דנה בבקשה העותרים ביום 26.4.2009. במסגרת זו, הונחו בפני הועדה מסמכים שונים, ובהם דו"חות ביקורי המעגל (דו"חות אלה הינם דו"חות תקופתיים, הנערכים במטרה לעדכן את פרטי השוהים בנכס ובמטרה לעמוד על מצבו); רישומי משרד הפנים בנוגע לשינוי כתובתו של העותר לחולון בחודש ינואר 2008; תצהירי שכנים; תלושי משכורת מהשנים 2007-2005 בהם מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר וכן תעודת ביטוח רכב מחודש נובמבר 2005 ממנה עולה, כי כתובת מגוריו של העותר הינה כתובת הדירה. עוד צוין, כי הובא לידיעת הועדה שבעיר לוד ישנה רשימת נזקקים שהוכרו כזכאים לדירת 2 חדרים וממתינים לדיור.


לאור זאת, החליטה הועדה העליונה לדחות את הבקשה, שכן העותר "לא גר בדירה 3 שנים ברציפות עם האם ז"ל לפני פטירתה ולא נמצא מקום לחריגה מהכללים". החלטה זו נשלחה לעותר ביום 4.5.2009.
בעקבות החלטת הועדה העליונה, הוגשה על ידי העותרים לבית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה מנהלית (עת"מ 2453-09). ביום 18.3.2010 נמחקה העתירה, תוך הסכמה בין הצדדים כי העותרים יגישו בקשה חדשה לוועדה העליונה, במסגרתה יוצגו כל הראיות שבידיהם. בהמשך לכך, הוגשה על ידי העותרים ביום 12.5.2010 בקשה חדשה להכרה בהם כ"דיירים ממשיכים".
ביום 12.7.2010 ניתנה החלטתה הנוספת של הועדה העליונה אשר דחתה אף היא את הבקשה. להחלטה צורף נספח בו צוינו הטעמים לדחיית הבקשה. הנימוקים לדחיית הבקשה היו כדלקמן:
מביקורי המעגל שנערכו בדירה עולה כי העותר לא התגורר בדירה עם האם המנוחה 4 שנים ברציפות טרם פטירתה.
לפי רישומי משרד הפנים, העותר נרשם כמתגורר בדירה משנת 2003, אולם בחודשים ינואר-מרץ 2008 נרשם העותר בכתובת מגורים בעיר חולון.
תשלומי השכירות של האם המנוחה נקבעו בהתבסס על כך שהיא מתגוררת בגפה.
על אף שנבחנו המסמכים שהציג העותר, אישורי משכורות ותצהיר שכנים, הרי שלבדיקות ולביקורי המעגל מזמן אמת, משקל גדול יותר מזה שניתן לייחס למסמכים אלה.
ולבסוף, כי באזור ממתינים 25 זכאים לדירה ציבורית, ואין הצדקה להעדפת העותרים שאינם עונים לכללי הזכאות לדיור ציבורי.
כנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן. יוער, כי לאחר שהוגשה העתירה הודיעו העותרים כי מתבקשת מחיקת העתירה כנגד עמיד וביום 13.10.2010 ניתנה החלטתי לפיה נמחקה העתירה כנגדה.
במסגרת ניהול ההליך, התקבלה ביום 4.10.2011 החלטתי לפיה בהסכמת הצדדים, תיערך פניה לחברת החשמל לשם בחינת השאלה האם מי מהעותרים היה צרכן של חברת החשמל בין אוקטובר 2004 לנובמבר 2008, ואם כן באילו כתובות מדובר. עוד קבעתי, כי הראיה הנוספת מחברת החשמל תובא לעיון הועדה העליונה, אשר תדון במכלול הראיות ותיתן החלטה מתוקנת ומנומקת.
ביום 27.10.2010 התקבלה הודעת חברת החשמל, ממנה עלה כי העותרים לא נרשמו כצרכנים של חברת החשמל בכל כתובת אספקה אחרת. הודעה זו, בצירוף פרוטוקול הדיון והחלטתי מיום 4.10.2011 הועברה לוועדה העליונה. ביום 29.11.2011 דנה הועדה העליונה בבקשת העותרים פעם נוספת, והחליטה לדחותה.
בנספח להחלטה, חזרה הועדה על נימוקיה בהחלטתה הקודמת מיום 12.7.2010 (ראו סעיף ‏10 לעיל), תוך שהיא מדגישה את ביקורי המעגל שנערכו בדירה לפני פטירת אמו של העותר, מהם עולה לכאורה כי העותר לא התגורר בדירה. עוד נכתב ביחס לדו"חות אלה כי כעולה מהם, האם המנוחה הצביעה על ליקויים בנכס, כך שיש לדחות את הטענה שהיא לא היתה דוברת עברית. נוסף על הנימוקים האמורים, צוין כי מבדיקת חברת החשמל עולה כי המבקש מופיע "כ"צרכן רשום" בדירה זו רק לאחר פטירת האם החל מיום 18.7.2009" (להלן: "ההחלטה"). לבסוף, שבה הועדה וקבעה, כי לאור העובדה שבאזור ממתינים 26 זכאים לדיור ציבורי, לא ניתן להעדיף את העותרים, שאינם עונים לכללי הדיור הציבורי מבחינת גודל משפחה והכנסה, על פני אותם זכאים.
בעקבות הדיון שהתקיים בפני ביום 25.12.2012, הגישו העותרים ביום 12.2.2012 עתירה מתוקנת, בה תקפו את ההחלטה. ביום 30.4.2010 הוגשה תגובת המשיבה, וביום 29.5.2012 טענו הצדדים בפני.
משהובהר הרקע לדברים, אציג בקצרה את טענות הצדדים.


ב. עיקר טענות העותרים


העותרים סבורים, כי בנימוקי הועדה העליונה נפלו פגמים עובדתיים כמו גם משפטיים.


ביקורי המעגל


לטענת העותרים בתקופה הרלוונטית, דהיינו, בין חודש נובמבר 2005 לחודש נובמבר 2008, נערכו שלושה ביקורי מעגל בלבד. הביקור הראשון נערך ביום 24.4.2005, הביקור השני נערך ביום 28.6.2006, כאשר האם המנוחה חתמה על טופס הביקור, ואילו הביקור השלישי נערך ביום 31.7.2007, בו המנוחה כלל לא נמצאה בדירה ולא חתמה טופס הביקור.

העותרים טוענים כי דו"ח ביקור המעגל הנוסף שהוצג על ידי המשיב - ממנו עולה כי נערך ביקור מעגל נוסף בשנת 2008 - זויף. טענה זו מתבססת על כך שבהחלטת הועדה המרחבית של עמידר מיום 7.1.2009 צוין מפורשות, כי לא נמצאו דו"חות ביקור מעגל לשנים 2005 ו-2008.
העותרים הוסיפו, כי ממילא לא ניתן להסתמך על דו"חות המעגל לצורך קביעה כי העותרים לא התגוררו בדירה, שכן המנוחה לא שלטה בשפה העברית, ואין חולק כי הרכז מטעם עמידר אשר ביצע את ביקורי המעגל לא שלט בשפה הרוסית. המסקנה המתבקשת לפיכך, היא שהמנוחה כלל לא הבינה את הדו"חות עליהם חתמה, כך שאין לייחס להם משקל רב.
התובעים הבהירו, כי על אף שבדו"חות מצוינים ליקויים שונים בדירה, מכך לא מתחייבת המסקנה כי המנוחה שלטה בשפה העברית. לטענתם, המנוחה יכלה להצביע בידיה על הליקויים בדירה, ולא נדרשת שליטה בשפה לשם כך.

שינוי כתובת המגורים לעיר חולון


בנוגע לטעם הנוסף שהציגה הועדה העליונה, לפיו העותר שינה את כתובת מגוריו לחולון במשך 3 חודשים, בין ינואר 2008 לחודש מרץ 2008, טענו העותרים כי גם בו אין ממש.
העותרים ציינו כי לעובדה זו הוצג הסבר על ידי העותר, אשר נתמך בתצהירה של גב' נינה אזולאי אשר שימשה כמנהלת החשבונות של העותר, ממנו עולה כי מטרת שינוי כתובת המגורים היתה זירוז הטיפול בהחזרי המס של העותר באמצעות פקיד השומה בחולון, מבלי שהוא עבר בפועל להתגורר בעיר.


תשלום דמי השכירות על ידי האם המנוחה


התובעים טוענים כי אף העובדה שהמנוחה שילמה דמי שכירות מופחתים בהתבסס על כך שהיא התגוררה כביכול לבדה, אינה יכולה להוות טעם לדחיית הבקשה. לטענתם, השאלה הרלוונטית היחידה היא האם מבחינה עובדתית העותר אכן התגורר בדירה, ומענה חיובי לשאלה זו ניתן בכלל הראיות שצורפו על ידי העותרים.


הראיות שהוצגו על ידי העותרים כמו גם הודעת חברת החשמל


העותרים טענו כי החלטת הועדה העליונה התעלמה מן הראיות הרבות שצורפו לבקשתם. העותרים ציינו, כי החלטת הוועדה התעלמה מ-15 התצהירים שהוצגו על ידי העותרים והמלמדים שהעותר אכן התגורר בדירה במשך למעלה מארבע שנים רצופות טרם פטירת אמו.
עוד הדגישו העותרים, כי מתשובת חברת החשמל עולה שהעותרים "לא נרשמו כ"צרכן רשום" בכתובת אספקה אחרת" בתקופה הרלוונטית לענייננו. העותרים טוענים, כי מראיה זו עולה כי הם לא התגוררו בכל דירה אחרת במהלך התקופה הרלוונטית. לטענתם, הועדה העליונה לא נתנה את המשקל הראוי לממצא אובייקטיבי זה.


קיומם של זכאים נוספים לדיור הממתינים לקבלת הדירה
נוסף על כך, הבהירו העותרים כי הקריטריונים לבחינת מעמדו של "דייר ממשיך" נקבעו בחוק, ולא ניתן לשקול במסגרת זו את קיומם של זכאים אחרים. הועדה אף לא היתה רשאית לשקול את העובדה שאילו היו העותרים פונים בבקשה עצמאית להכרה בהם כזכאים לדיור ציבורי, הם לא היו עומדים בתנאים הנדרשים להכרה זו. לבסוף, סיכמו העותרים כי לא היה בסיס עובדתי ראוי לסירובה של הועדה העליונה להכיר בעותר כ"דייר ממשיך" ולאור פגם זה יש לבטל את החלטתה.

טענות משפטיות


העותרים ביקשו לאבחן בין הדברים שנקבעו בעת"מ (חי') 11500-04-09 גזל יוסף סלח נ' משרד הבינוי והשיכון ( 2.11.2009),להלן: "עניין יוסף סלח". לטענתם, באותו עניין הבהיר בית המשפט כי התצהירים שהוצגו בפני הועדה העליונה לא היו מהימנים, ואילו זהו אינו המקרה בענייננו.
העותרים טוענים כי לאור כל האמור לעיל, ניכר כי בהחלטת הועדה העליונה נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטה, שכן מדובר בהחלטה הנגועה בחוסר סבירות קיצוני, באופן המחייב את ביטולה. העותרים טענו כי החלטת המשיבה פוגעת באופן קשה בזכויותיהם החוקיות של העותרים, וזאת בין היתר לאור העובדה שלעותרים לא נערך דיון או שימוע לצורך בחינת טענותיהם לפיהן התגוררו בדירה במשך יותר מארבע שנים טרם פטירת אמו המנוחה של העותר, ובכך נפגעה זכות הטיעון שלהם, ואף מטעם זה יש לבטל את ההחלטה.
אפנה כעת לתאר את טענות המשיבה.


ג. תגובת המשיבה


לטענת המשיבה, לאור הוראות החוק והפסיקה, ההחלטה נשוא העתירה היא ראויה וסבירה, ודינה של העתירה לפיכך, להידחות. בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הרשות המנהלית, אלא עליו לבחון האם נפלו בהליך קבלת ההחלטה פגמים מהותיים או שמא לא נופלת ההחלטה בגדרי מתחם הסבירות. זהו, לטענת המשיבה, אינו המקרה בענייננו.
המשיבה סבורה, כי החלטת הועדה העליונה הינה החלטה מבוססת ומנומקת, אשר ניתנה לאחר שזו בחנה את כלל המסמכים אשר הוצגו בפניה. לטענתה, מהתשתית הראייתית שהוצגה בפני הועדה עולה כי העותר לא התגורר בדירה במשך ארבע השנים שקדמו לפטירתה של אימו. משכך, בהתאם לדין, אין הוא זכאי למעמד של "דייר ממשיך". לפיכך, אף העותרת 2, שמעמדה נגזר מהיותה בת זוגו של העותר, אינה זכאית למעמד זה.


ביקורי המעגל ושינוי כתובת המגורים לעיר חולון


המשיבה הדגישה את דו"חות ביקורי המעגל שהוצגו בפני הועדה העליונה מתאריכים 28.4.2005, ה-28.6.2006 וה-14.1.2008, מהם עולה, לטענתה, כי במועדי הביקור התגוררה אימו המנוחה של העותר בגפה, שכן בדו"חות מצוין כי מספר הנפשות בדירה הוא 1 (סעיף 57 לכתב התשובה לעתירה מיום 1.4.2011).
המשיבה טענה כי אין בסיס לטענת העותרים כי דו"ח המעגל משנת 2008 זויף, עובדה הניכרת מהשוואת חתימות האם המנוחה על הדו"חות. המשיבה הבהירה, כי ייתכן בפשטות שדו"חות אלה לא הוצגו בפני הועדה המרחבית של עמידר, ולא ניתן להסיק מהיעדרם של הדו"חות כי בשנים אלה לא נערכו ביקורי מעגל כלל.
עוד נטען, כי אין בסיס לגרסת העותרים לפיה האם המנוחה לא שלטה בשפה העברית, שכן כעולה מדו"חות המעגל האם הצביעה על ליקויים שונים בדירה, ומכך יש ללמוד כי ידעה לכל הפחות לתקשר בעברית בסיסית והבינה על מה חתמה.
המשיבה אף הדגישה כי כעולה מרישומי משרד הפנים, העותר שינה את כתובתו בחודש ינואר 2008, כעשרה חודשים טרם פטירת אימו. לטענת המשיבה, אף מראיה זו עולה כי העותר לא התגורר בדירה בארבע השנים שקדמו לפטירת האם.


תשלום דמי השכירות על ידי האם המנוחה


המשיבה ציינה עוד כי החלטת הועדה התבססה גם על העובדה שדמי השכירות ששולמו על-ידי אימו של העותר היו בהנחה מקסימאלית, אשר ניתנה למי שמתגורר בדירה לבדו, כפי שהצהירה האם. לטענת המשיבה, אף נימוק זה מוכיח כי העותר אכן לא התגורר בדירה בתקופה הרלוונטית.


הודעת חברת החשמל


בנוגע להודעת חברת החשמל, טענה המשיבה כי בצדק לא ייחסה הועדה העליונה לשיקול זה חשיבות, זאת לאור ההבהרה אשר הופיעה בהודעה לפיה "העובדה שהעותרים לא נרשמו בחברת החשמל כ"צרכן רשום" מעידה רק כי לא נרשמו ולא התקיים בינם לבין חברת החשמל חוזה באשר לאספקת חשמל בכתובת מסוימת. יכול והעותרים התגוררו בכתובת אספקה מסוימת אולם אספקת החשמל בכתובת זו לא נרשמה על שמם ונשארה על שם בעל הנכס וכיוב'" (סעיף 1 להודעה שצורפה כנספח 1 להודעה לבית המשפט מטעם המשיבה מיום 22.12.2011).


קיומם של זכאים נוספים לדיור הממתינים לקבלת הדירה


כמו כן, הוסיפה וטענה המשיבה כי בהינתן המחסור בדירות ציבוריות, ומשעה שהעותר אינו עומד בתנאי הסף של מגורים משותפים עם אימו במשך ארבע השנים שקדמו לפטירתה, אין הצדקה לפגיעה בעקרון השוויון ולהעדפתו של העותר על פני רשימת הזכאים הממתינים לדיור ציבורי.


טענות משפטיות


המשיבה טענה כי הפסיקה הכירה בכך שהסתמכות על דו"חות ביקורי מעגל, כמו גם על נתוני כתובות במרשם האוכלוסין, הינה ראויה וסבירה (עת"מ (ת"א) 1687/07 יואב מזרחי נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון עולים ( 25.12.2007), להלן: "עניין מזרחי"; עע"מ 2827/07 חיות נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם, 23.11.2008), להלן: "עניין חיות"; עניין סלח). עוד הודגש, כי ראיות אלה הן ראיות מנהליות אובייקטיביות המשקפות את מצב הדברים בזמן אמת, כך שיש ליחס להן משקל רב יותר מאשר לראיות כגון תצהירי שכנים אשר הוכנו בדיעבד.
לבסוף ציינה המשיבה, כי זכות הטיעון של העותרים מומשה בכתב, בכך שניתנה להם ההזדמנות להציג בפני הועדה העליונה את כל המסמכים שהיו ברשותם (עניין מזרחי לעיל), וכי אין כל חובה לקיום שימוע בעל פה דווקא בנסיבות המקרה דנן.


ד. המסגרת הנורמטיבית


סעיף 1 בחוק זכויות הדייר קובע כך:

""דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".


כעולה מסעיף 1 בחוק זכויות הדייר, "זכאי" הוא "מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים". אין מחלוקת בין הצדדים, כי אמו המנוחה של העותר עומדת בתנאים אלה.
הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 3 לחוק זכויות הדייר. סעיף 3 תוקן במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: "חוק ההתייעלות"), ונוסחו החדש של הסעיף כפי שנקבע בסעיף 69(2) לחוק ההתייעלות קבע כי:

"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". [ההדגשה הוספה].

טרם חקיקתו של תיקון זה, קבע נוסחו הקודם של סעיף 3 כך:


(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין.
(ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעולת קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים.


סעיף 70 לחוק ההתייעלות קבע הוראות מעבר בנוגע לתחולת תיקון הוראות סעיף 3 לפיהן:

"(א). הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.
(ב). הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות". [ההדגשות הוספו]


בהקשר זה יוער, כי בהנחיות המעודכנות שהופצו בעקבות תיקון החוק האמור לנוהל מס' 08/19 - הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים (להלן: "הנוהל"), צוין כי "דייר שטרם הוכר כדייר ממשיך שעל פי הכללים ניתן היה לאשרו כדייר ממשיך לפני ה-1/8/2009", הרי ש"יהיה זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה... בתנאי שהתגורר בדירה לפחות 4 שנים עד התאריך 1/8/2009".
בענייננו, משעה שאין מחלוקת כי העותרים עצמם אינם עומדים בתנאי הזכאות למגורים בדיור הציבורי, הרי שעל מנת שיהיו העותרים זכאים להכרה כ"דיירים ממשיכים", עליהם להוכיח כי התגוררו בדירה במשך ארבע שנים לפחות טרם פטירתה של האם.
על רקע זה, אפנה לבחינת טענות הצדדים.



ה. דיון והכרעה


דין העתירה להתקבל, שכן בהחלטת הועדה העליונה נפלו פגמים ניכרים המצדיקים את ביטולה. כפי שאפרט להלן, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן מצאתי כי יש מקום להתערבות בשיקול דעתה המנהלי של הועדה העליונה, אשר התעלמה באופן בלתי סביר מראיות כבדות משקל שהונחו בפניה ועל-פיהן היה על הועדה לקבוע שהעותר אכן התגורר בדירה במשך ארבע השנים שקדמו לפטירת אימו.
כאמור לעיל, עיקרה של המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת עובדתית, האם אכן התגורר העותר בדירה במשך ארבע השנים שקדמו לפטירת המנוחה. נימוקי הועדה הושתתו על דו"חות ביקורי המעגל; על רישומי משרד הפנים בחודשים ינואר-מרץ 2008; על שיעור דמי השכירות ששילמה האם המנוחה; ועל העובדה שבאזור לוד ממתינים זכאים רבים לדירה ציבורית.
אכן, כעניין עקרוני רשאית הועדה העליונה להסתמך בהחלטותיה של דו"חות ביקורי המעגל, כמו גם על תמצית הרישום במשרד הפנים, כראיות למגוריו של הטוען למעמד של "דייר ממשיך" בנכס מסוים (ראו עניין חיות וכן עת"מ (י"ם) 35135-05-10 יעקב לויה נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ( 16.11.2010). כמו-כן, אין חולק על כך שהפסיקה קבעה לא אחת, כי יש ליתן משקל משמעותי לדו"חות המעגל, בהיותם דו"חות שנערכים בזמן אמת, המהווים ראיה עיקרית בקביעת זכאות מבקש להכרה בזכויות של "דייר ממשיך".

אציין עוד, כי אני דוחה את טענת העותרים כי דו"חות המעגל מהשנים 2005 ו-2008, אשר לא הוזכרו בהחלטת הועדה המרחבית של עמידר מיום 7.1.2009, זויפו. טענה זו הופרחה בעלמא מבלי שהעותרים הביאו ראיה כלשהי לבססה, בעוד שהמשיבה הציגה הסבר סביר לפיו דו"חות אלה לא עמדו בפני הועדה המרחבית בעת מתן החלטתה.


בד-בבד, לא אוכל לקבל את גישתה של המשיבה, ממנה עולה הלכה למעשה כי דו"חות אלה הם חזות הכול, כך שכל ראיה אחרת - משמעותית ככל שתהיה - לא תוכל לגבור עליהם.
כאמור לעיל, טען העותר כי אמו המנוחה לא שלטה בשפה העברית - עובדה המפחיתה משמעותית ממשקלם של דו"חות ביקורי המעגל. המשיבה ביקשה לטעון, מנגד, כי לאור העובדה שהאם המנוחה הצביעה על ליקויים בנכס, יש לדחות את הטענה כי לא שלטה בשפה העברית.

אין בידי לקבל את טענות המשיבה בהקשר זה. העובדה שבדו"חות מצוינים ליקויים שונים בדירה אינה סותרת, לכשעצמה, את גרסת העותר, שכן הערות כגון "דלת לא נסגרת" אינן מצריכות שליטה בשפה, והאם המנוחה היתה יכולה בקלות להצביע על ליקויים אלה ללא כל שליטה בשפה העברית. לפיכך, אני קובע כי גרסתו של העותר, אשר גובתה בתצהירים נוספים, לפיה אמו המנוחה לא שלטה בשפה העברית, לא נסתרה על ידי המשיבה.
עובדה זו אינה מאיינת כמובן את תוקפם של דו"חות ביקורי המעגל, אך היא מפחיתה בוודאי מהמשקל שניתן לייחס להם כמעידים על עובדת מגוריו של העותר בנכס.


יתרה מזאת; מהחלטת הועדה המרחבית של עמידר מיום 7.1.2009 (אשר צורפה כנספח מש/4 לכתב התשובה מטעם המשיבה) עולה כי הצדדים אינם חלוקים על כך שדו"חות מעגל קודמים, מהשנים 2003-2004, מעידים כי העותר אכן התגורר בנכס. מנגד, לטענת המשיבה, הדו"חות המאוחרים יותר מהשנים 2005 ו-2008 מוכיחים כי העותר הפסיק להתגורר בנכס החל משנת 2005.

ראשית יש להבהיר, כי בכלל הדו"חות, הן המוקדמים יותר והן המאוחרים, חלקו של המידע המופיע בטופס מודפס, ואילו חלקים אחרים מולאו בכתב יד על ידי נציג עמידר שנכח בנכס. השוואה בין הדו"חות הקודמים מהשנים 2003-2004, בהם מוזכר שמו של העותר כמתגורר בנכס, לבין הדו"חות המאוחרים יותר בהם נעדר שמו מהטופס, חושפת פגם נוסף באמינותם.
המשיבה מבקשת להיבנות, בין היתר, מכך שבדו"חות המאוחרים צוין במשבצת הרלוונטית כי מספר הנפשות המתגוררות בנכס הוא 1. ברם, מידע זה לא מולא בכתב יד על ידי הנציג שנכח בנכס, אלא מדובר בספרה מודפסת. למעשה, הן בדו"חות המוקדמים בהם מופיע שמו של העותר בכתב יד כמתגורר בנכס, והן בדו"חות המאוחרים מהם נעדר שמו, הודפסה במשבצת בטופס המתייחסת למספר הנפשות המתגוררות בדירה - הספרה 1.
יודגש כי המספר לא שונה בכתב יד על ידי נציג עמידר שנכח בנכס, דהיינו גם בתקופה בה אין מחלוקת בין הצדדים כי העותר אכן התגורר בנכס, נכתב בטפסים כי מספר הנפשות המתגוררות בדירה הוא 1.
אי-דיוקים אלה בדו"חות המודפסים והעובדה שנציג עמידר שנכח בדירה לא טרח לתקן את הדו"חות המוקדמים, בצירוף העובדה שאימו המנוחה של העותר לא שלטה בשפה העברית, מלמדים כי רישום הספרה 1 אינו יכול לשמש ראיה חותכת לכך שהעותר הפסיק להתגורר בנכס. אסכם, כי על אף שניתן כמובן לייחס משקל כלשהו לעובדה ששמו של העותר אינו מופיע בדו"חות המאוחרים, העובדות שצוינו לעיל מספיקות על מנת להפחית משמעותית את המשקל שניתן ליחס לדו"חות ביקורי המעגל, על אף היותם כאמור ראיה מ"זמן אמת".


ראיה נוספת ממנה ביקשה המשיבה להיבנות היתה העובדה שבשנת 2008 שינה העותר את כתובתו לחולון למספר חודשים. אינני סבור כי היה מקום ליתן משקל רב לעובדה זו. העותר הציג תצהיר חתום על ידי מנהלת החשבונות שלו, גב' נינה אזולאי, אשר הבהירה את הנסיבות בהן שונתה הכתובת, זאת לצורך זירוז הטיפול בהחזרי מס במשרדי פקיד השומה בחולון. מנהלת החשבונות הבהירה כי הדבר נעשה ביוזמתה שלה, וכי משך כל אותה תקופה המשיך העותר בפועל להתגורר בדירה. יודגש, כי לא מדובר בניסיון רמייה של הרשויות כפי שביקשה המשיבה לטעון, אלה בסוגיה פרוצדוראלית במהותה. לא אוכל לפיכך ליחס לראיה זו את המשקל שייחסה לה הועדה העליונה.
אכן, ראיה נוספת שעמדה בפני הועדה העליונה היתה טופס אישור בנוגע לתשלומי שכר דירה. מאישור זה עולה כי במסגרת ההנחה בשכר הדירה שניתנה לאימו של העותר, לא דווחה האם על מגורי בנה בדירה. ברם, כפי שאפרט להלן, לאור הראיות הנוספות שהוצגו על ידי העותר אני סבור כי על אף ראיה זו, היה על הועדה לקבוע שהעותר התגורר בדירה בתקופה הרלוונטית.
נוסף על הפגמים האמורים בהחלטת הועדה העליונה, התעלמה הועדה מראיות משמעותיות רבות שהוצגו בפניה. למעשה, העותר הציג כמות נכבדת של ראיות משכנעות המוכיחות כי אכן התגורר בנכס במשך התקופה הרלוונטית, כגון:

דפי חשבון בנק משנת 2008 בהם מופיעה הדירה ככתובת המגורים של העותרים;
דפי חשבון פלאפון משנת 2008 בהם מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;
דפי חיוב כרטיס אשראי משנת 2008 בהם מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;
תעודת ביטוח רכב של העותר משנת 2007 אשר הכתובת המצוינת בה הינה כתובת הדירה;
דפי חשבון בנק משנת 2005 בהם מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;
תלושי משכורת מהשנים 2006, 2007 ו-2008 בהם מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;
אישור ממעסיקו של העותר לפיו כתובתו הרשומה מאז תחילת עבודתו בחברה בשנת 1997 היתה ונותרה ללא כל שינוי - כתובת הדירה;
צילום מתיקו האישי של העותר משירותו הצבאי בו מופיעה הדירה ככתובת מגוריו;
צילום שאלון למועמד לעבודה משנת 1997 בו מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;
צו קריאה למילואים בו מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;
הודעת משטרת ישראל שנשלחה לעותר, ובה מופיעה הדירה ככתובת מגוריו;
מרשם של שירותי בריאות כללית בו מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;
תעודת נישואים של העותרים משנת 2006 בה מופיעה הדירה ככתובת מגוריהם;
תעודת הוקרה על שירות מילואים שנשלחה לעותר לכתובת הדירה;
מכתב בנוגע לפנסיה מחברת מנורה שנשלח לעותר לכתובת הדירה;
טופס בקשה לקבלת כרטיס אשראי בו מופיעה הדירה ככתובת מגוריו של העותר;


ראיות אלה כולן הן ראיות מזמן אמת, כך שיש ליחס להן משקל משמעותי, דבר שלא נעשה על ידי הועדה העליונה. כך למשל, העובדה שבמשך למעלה מעשור מועסק העותר באותו מקום עבודה, ומעולם לא שונתה כתובתו הרשומה, מהווה ראיה חזקה כי גרסתו גרסת אמת היא. הועדה העליונה כלל לא הביאה שיקול זה בחשבון. גם המסמכים הרבים הנוספים בהם מצוינת הדירה ככתובת מגוריו מעידים כי אכן כך היה, ושגתה הועדה העליונה בכך שלא ייחסה למסמכים אלה כל חשיבות.
נוסף על המסמכים האמורים, ומלבד תצהירו של העותר, צורפו על ידי העותרים תצהירים רבים המעידים כי הם אכן התגוררו בדירה בתקופה הרלוונטית:

תצהירה של גב' אולגה אגורצוב, בת זוגו של אחיו של העותר, אשר הצהירה כי מאז תחילת היכרותה עם העותר, בשנת 2001, הוא התגורר בדירה. עוד היא הצהירה כי האם המנוחה לא שלטה בשפה העברית;
תצהירה של גב' ריבה וולפסון, שכנה המתגוררת ברח' דוד ברוך 2 בלוד מאז שנת 1998, אשר הצהירה כי עוד בשנת 1998 כשעברה להתגורר בשכנות לאם המנוחה, כבר התגורר העותר עם אימו בדירה;
תצהירה של גב' אינסה יקימנקה, שכנה המתגוררת ברח' דוד ברוך 1 בלוד מאז שנת 2006, אשר התגוררה קודם לכך ברח' דוד ברוך 2 בלוד, אשר הצהירה כי בשנת 2004, עת עברה לדירתה הקודמת, כבר התגורר העותר בדירה עם אימו;
תצהירה של גב' אנה ז'רבייב, שכנה המתגוררת ברח' דוד ברוך 2 בלוד משנת 2007, אשר הצהירה כי הכירה את אימו של העותר שהייתה חברה של אימה המנוחה, עוד משנת 2003. גב' ז'רבייב הצהירה כי לאחר פטירת אימה בשנת 2004, המשיכה לבקר את אימו של העותר וכי כל אותה תקופה התגורר העותר בדירה;
תצהירו של מר אולג פטוב, חברו של העותר, אשר העיד כי העותר התגורר בדירה עם אימו מאז שנת 1996, וכי גם לאחר נישואיו הראשונים של העותר, הוא המשיך להתגורר בדירה עם אשתו הראשונה. עוד הצהיר, כי מאז שנת 2004 מתגוררים העותרים יחדיו בדירה כבני זוג, וכי הם המשיכו להתגורר בדירה גם לאחר חתונתם בשנת 2006;
תצהירה של גב' ברוניסלבה גרחובודוב, אחותו של העותר, אשר העידה כי העותר התגורר בדירה עם אימם מאז שנת 1996;
תצהירה של גב' ליליה נסייב, אחות נוספת של העותר, אשר העידה כי העותר התגורר בדירה עם אימם מאז שנת 1996;
תצהירה של גב' פנינה בליה, המתגוררת בבניין בו מצויה הדירה, ומשמשת כוועד הבית מאז שנת 2004. היא הצהירה כי במסגרת תפקידה כוועד הבית גבתה מהעותר את חלקו עבור שיפוץ הדירה בשנת 2005. גב' בליה אף ציינה כי עברה להתגורר בבניין בשנת 1998, וכי למיטב ידיעתה העותר התגורר בדירה עוד קודם למועד זה. היא אף ציינה כי כחלק מיחסי השכנות ביניהם, היתה נוהגת לשאול מצרכים מאמו המנוחה של העותר. עוד הצהירה גב' בליה כי אמו של העותר לא שלטה בשפה העברית והיתה נוהגת להיעזר בו לצורכי תרגום;
תצהירו של מר סרגיי נסייב, אחיו של העותר, אשר העיד כי העותר התגורר בדירה עם אימם מאז שנת 1996, וכי האם לא דיברה עברית כלל;
תצהירו של מר ולרי סולימנוב, אשר הכיר את הוריו של העותר עוד טרם עלו ארצה. מר סולימנוב התגורר בבניין מאז שנת 2005, והצהיר כי למיטב ידיעתו באותה עת כבר התגורר העותר בדירה עם אימו;
תצהירו של מר אלכסנדר ביצ'נקו, אביה של העותרת, אשר העיד כי כאשר עלו הוא ואשתו לארץ בשנת 2005, התגוררו מספר ימים עם העותרים ועם האם המנוחה בדירה. כן העיד מר ביצ'נקו כי בינו לבין האם המנוחה היו ויכוחים בשל העובדה שהאם רצתה כי העותרים יוסיפו להתגורר עימה, בעוד שהוא סבר כי עליהם להתגורר לבדם. האב הצהיר כי בפועל, עד לפטירתה של האם, נשארו בני הזוג בדירה עימה;
תצהירו של מר איגור מאריזון, חברו של העותר ועמיתו לעבודה, אשר מכיר את העותר משנת 1999. מר מאריזון העיד כי ממועד היכרותם בשנת 1999, התגורר העותר בדירה. הוא ציין כי הוא שהכיר לעותר את אשתו הראשונה, אשר התגוררה עימו בדירה. לאחר פרידתם הכיר לעותר את העותרת, אשתו הנוכחית, והם התגוררו יחדיו בדירה משנת 2004, ואף לאחר נישואיהם בשנת 2006;
תצהירו של מר אלכסיי ז'ורבסקי, חברו של העותר, אשר מכיר אותו משנת 1994. הוא הצהיר כי העותר התגורר בדירה משנת 1996 וכי נהג לבקרו בדירה בקביעות ואף לחגוג עימו בחגים ואירועים. עוד ציין מר ז'ורבסקי כי העותרת התגוררה עם העותר בדירה החל משנת 2004;


אכן, מדובר בתצהירים שהוכנו לצרכי הגשת הבקשה, ובכך שונים הם מראיות מ"זמן אמת". יחד עם זאת, ועל אף נקודות דמיון מסוימות בין התצהירים השונים, התרשמתי מן התצהירים כי הם אמינים. התצהירים אינם זהים בתוכנם ובלשונם, ולא נערכו כולם באותו המועד. המצהירים השונים התייחסו לנסיבות ההיכרות השונות בינם לבין העותרים, והבהירו בנוגע לאיזו תקופה הם יכולים להעיד על מגוריו של העותר, או העותרים, בדירה. לפיכך, שונות נסיבותיו של המקרה דנן מנסיבות עניין סלח. בענייננו, היה על הוועדה להתייחס לתצהירים האמורים ולייחס להם את המשקל הראוי, דבר שלא נעשה על ידה.
זאת ועוד; בירור שנעשה בעקבות החלטתי העלה, כי העותרים לא היו צרכנים של חברת החשמל ולא שלמו עבור אספקת חשמל בתקופה זו. ברי, כי באופן תיאורטי יכולים היו העותרים להתגורר בדירה אחרת מבלי שחשבון החשמל ירשם על שמם. יחד עם זאת, בצירוף כל הראיות אשר פורטו לעיל, אני סבור כי העובדה שבמשך כל אותן שנים לא היו העותרים צרכנים של חברת החשמל - מהווה ראיה חזקה נוספת לכך שמקום מגוריהם הקבוע של העותרים היה הדירה.
אסכם, כי אל מול דו"חות ביקורי המעגל שנכונותם מוטלת בספק; שינוי כתובת המגורים של העותר למספר חודשים בשנת 2008; וושיעור דמי השכירות ששלמה האם המנוחה, היה על הועדה העליונה לשקול גם את כל הראיות הנוספות שהוצגו בפניה: דו"חות מעגל ישנים בהם מופיע כי העותר מתגורר בנכס; תצהירה של מנהלת החשבונות המסביר את הטעם לשינוי הכתובת; מסמכים רבים מזמן אמת המלמדים על כך שהעותר התגורר בדירה, בהם הצהרת מעסיקו; העובדה שבכל אותה תקופה לא נרשמו העותרים כצרכני חברת החשמל בכל כתובת אחרת; ותצהירים רבים של שכנים, קרובי משפחה וחברים המעידים כי העותרים אכן התגוררו בנכס בתקופה הרלוונטית.

משקלם המופחת של דו"חות ביקורי המעגל בנסיבות המקרה דנן, בצירוף מכלול הראיות הנוספות שהוצגו על ידי העותר, מובילים למסקנה כי החלטת הועדה העליונה לגבי מגוריו של העותר בדירה חרגה ממתחם הסבירות המוקנה לרשות המנהלית. ניכר כי הועדה העליונה לא שקלה כראוי את הראיות שהוצגו בפניה, כך שקמה עילה לביטול ההחלטה.


לבסוף, אתייחס לנימוק הנוסף שהוצג על ידי הועדה העליונה הנוגע לקיומם של זכאים נוספים הממתינים לקבלת דיור ציבורי.
אכן, חוק זכויות הדייר הינו חוק בעל מטרה סוציאלית מובהקת אשר נועד לאפשר דיור ציבורי למי שידו אינה משגת קורת גג. אף אין ספק כי המציאות עגומה היא, ועל כל דירה פנויה ממתינים נזקקים רבים אחרים בתור לדיור ציבורי. אזכיר בהקשר זה את הדברים שנאמרו בעת"מ (ת"א) 10197-01-09 מורן בירין נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל ( 12.1.2010):

"חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1998, וחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט - 1998 הם חוקים שנועדו להסדיר את מעמדם ואת זכויותיהם של הדיירים בדיור הציבורי. לשני החוקים מטרה סוציאלית מובהקת, אשר נועדה לאפשר דיור ציבורי למי שידו אינה משגת. בבסיס חוקי הדיור הציבורי בכלל, וחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי בפרט, עומדת תפיסה חברתית, הרואה את הדיור הציבורי כאחד המכשירים החשובים לצמצום ממדי העוני בישראל. כאשר המדינה אינה מרחיבה את מלאי הדיור הציבורי, מונצחים הפערים בין אלה שיש בידם אמצעים לרכוש דירות בשוק החופשי, לבין אלה שכאמור, אין ידם משגת לעשות כן.
תכלית הדיור הציבורי, בבחינת המובן מאליו, היא סיוע חברתי לדרים בו מזה שנים וידם אינה משגת לרכוש דירה בתנאי שוק רגילים ... עם זאת, יש לזכור כי לצד תכלית זו קיימת תכלית נוספת המבקשת ליעד את מלאי הדירות הציבוריות לשימוש נזקקים רבים אחרים, העומדים בתור לדיור ציבורי, עד בוש"
עוד יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' ריבלין בפסק דינו בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז פ"ד נח(3) 934, אשר ציטט מדבריו של כב' הנשיא א' ברק:
"הזכות למדור - כחלק מן הזכות למינימום תנאי קיום אנושיים - נתפסת גם היא כזכות יסוד בעלת תוקף חוקתי. עמד על כך הנשיא ברק, בקובעו: "כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי (ראו בג"ץ 161/94 אטרי נ' מדינת ישראל). אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע"


מאליו יובן כי אינני חולק על החשיבות ביעוד הדירות הציבוריות לזכאים לכך. ברם, בנסיבות דנן, הוכיח העותר כי הוא אכן עומד בתנאים שנקבעו בחוק לזכאותו למעמד של "דייר ממשיך". העובדה שמצוקה רבה נוספת קיימת אצל משפחות נוספות, בעיר לוד עצמה, אינה יכולה להוות טעם לשלילת זכויות אלה, ואף מטעם זה יש להורות על ביטולה של החלטה הועדה העליונה.


ה. סוף דבר


החלטת הועדה העליונה אינה מבוססת והיא חורגת ממתחם הסבירות הנתון לרשות המנהלית, שעה שהיא מתעלמת משלל הראיות המלמדות כי העותר אכן התגורר בדירה בשנים שקדמו לפטירת אימו, ומייחסת משקל לא סביר לדו"חות ביקורי המעגל, על אף הפגמים הברורים בהם.
לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה, וקובע כי לעותר זכויות חוזיות בדירה כ"דייר ממשיך" מכוח חוק זכויות הדייר.
המשיבה תשלם לעותרים את הוצאות הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ כולל מע"מ.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק הגנת הדייר

  2. נטישה בבית עסק

  3. חייל דייר ממשיך

  4. נכד של דייר מוגן

  5. מהי דיירות נגזרת ?

  6. עזיבה של דייר מוגן

  7. חוזה פינוי דייר מוגן

  8. פינוי דייר מוגן מעסק

  9. סעד מן הצדק דייר מוגן

  10. מהי הגדרת דייר מוגן ?

  11. הכרה במעמד דייר ממשיך

  12. העברת זכויות דייר מוגן

  13. סעיף 93 לחוק הגנת הדייר

  14. התניית זכויות דייר מוגן

  15. פינוי מושכר דיירות מוגנת

  16. מגורי נכד בדירת דייר מוגן

  17. שכירות משנה בדיירות מוגנת

  18. חובת דייר מוגן לבצע תיקונים

  19. פינוי דייר מוגן בגלל הטרדה

  20. ויתור על זכות דיירות מוגנת

  21. האם "אח" נחשב דייר ממשיך ?

  22. סעד מן הצדק פינוי דייר מוגן

  23. סעיף 131 10 לחוק הגנת הדייר

  24. דייר ממשיך ילד חורג לא מאומץ

  25. דור שני בדיירות מוגנת בדירות

  26. פיצוי מפונים שגרו בדיור ציבורי

  27. האם דיירות מוגנת מוגבלת בזמן ?

  28. דייר מוגן בעסק שלא משלם שכירות

  29. פינוי דייר מוגן בשל בנייה בנכס

  30. תביעה לפינוי דייר מוגן מבית עסק

  31. מבנים מסוכנים דיירות מוגנת - פסיקה

  32. תביעה לפינוי מושכר דייר מוגן בעסק

  33. ויתור על זכאות לדיור בשיכון ציבורי

  34. פינוי דייר מוגן לצורך הריסת המושכר

  35. התנגדות להעברת זכויות של דייר מוגן

  36. תביעה לפינוי עסק מושכר בדיירות מוגנת

  37. סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר - עילת פינוי

  38. דייר ממשיך - העדר רצף מגורים מספיק בדירה

  39. מתי הופך נכד של דייר מוגן לבעל זכויות מוגנות ?

  40. תביעת פינוי מכוח סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר

  41. תביעה בגין עבודות תיקונים בדירת מגורים בדיירות מוגנת

  42. הכרה כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

  43. הפרת הסכם באופן המקנה זכות לפנות מהמושכר בהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון