הסכם קונסיגנציה מסחרי

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם קונסיגנציה מסחרי:

מבוא

  1. התובעות, מוקד קרמיקה בע"מ וקידר תעשיות קרמיקה בע"מ, הגישו תביעה על סך 452,552 ₪ כנגד הנתבעת, המשביר לצרכן החדש בע"מ (להלן:"המשביר").
  2. התובעות עסקו ביצור כלי קרמיקה בבולגריה וביבוא מוצרים אלו ומוצרים ממקומות אחרים בעולם לישראל.

בין התובעת 1 לבין המשביר נחתם ביום 8.2.04 הסכם קונסיגנציה למכירתם של כלי קרמיקה. ביום 22.3.06 נחתם הסכם קונסיגנציה בין התובעת 2 לבין המשביר (להלן: "ההסכמים").
3. הצדדים סיימו את היחסים המסחריים ביניהם באמצע שנת 2007.
לתובעות שתי טענות עיקריות כנגד הנתבעת שבגינן הן טוענות כי המשביר נותרה חייבת להן כספים בהתחשבנות הסופית.
האחת, בגין סכומי ההחזרות של הסחורה על ידי המשביר לתובעות, שקוזזו על ידי המשביר ולטענת התובעות אינם תואמים להחזרות בפועל, על פי תעודות ההחזר הקיימות.
השנייה, סכומי או שיעורי ההנחות שנתנה המשביר ללקוחותיה על מוצרי התובעות שנמכרו במהלך התקופה. לטענת התובעות, ההנחות נעשו על ידי המשביר בניגוד להסכמים שביניהם.
4. מטעם התובעות הוגשו תצהיריהם של מנכ"ל התובעות מר אברהם מוקד ושל רו"ח אורי בארי. מטעם המשביר הוגש תצהירו של מר יצחק פאר, המשמש כסמנכ"ל מערכות מידע אצל המשביר. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים
5. התובעות טוענות, כי להסכמים צורפו מחירונים שסוכמו עם הקניינית מטעם המשביר באותה העת, הגב' אילנה אבירם והמוצרים היו אמורים להימכר על ידי המשביר על פי המחיר במחירונים. לטענתן, המשביר הפרה את ההסכמים בכך שעשתה בסחורה שסופקה לה על ידי התובעות ככל העולה על רוחה, בניגוד להסכם ותוך עשיית עושר ולא במשפט.
התובעות טוענות, כי המשביר הפרה את סעיף 3.5 להסכמים המסדיר את נושא ההנחות, כאשר הן מפרטות לעניין האופן בו יש לפרש סעיף זה. לטענתן, המשביר ביצעה הנחות או מבצעים בקשר למוצריהם, בניגוד להסכם וללא ידיעתן.
התובעות טוענות, כי המשביר לא נענתה לבקשתן ולא העבירה בשום שלב, גם לא במהלך ניהול תובענה זו, אסמכתאות לעניין הנחות ומבצעים שנערכו במהלך תקופת ההתקשרות. כמו כן, לא מסרה אישורים לעניין תעודות החזר, על מנת לערוך חשבון סופי ומדויק.
לטענתן, מאחר והמשביר טוענת כי סחורה הוחזרה, אך לא סיפקה אסמכתאות לתמוך טענתה, יש לקבוע כי תעודות ההחזרה אותן סיפקו התובעות הן הקובעות לצורך החשבון הסופי.
התובעות טוענות, כי לא קיבלו תמורה בגין סחורה בסך כולל של 135,671 ₪.
התובעות טוענות, כי על פי החשבון הסופי נותרה המשביר חייבת להן סך של 452,552 ₪.

6. המשביר כופרת בטענה להפרת הסכם. לטענתה, לשונו של סעיף 3.5 להסכמים ברורה ואינה טעונה פרשנות מיוחדת. לשיטתה, פעלה כשורה שעה שביצעה מבצעים והנחות על מוצרי התובעות.
לטענת המשביר, מלכתחילה הסכימו הצדדים להתחלק בפדיון המכירות בחלקים שווים ועל כן העריכו כי תשומותיהם שוות. התובעות נשאו בעלויות ייצור והמשביר בעלויות תחזוקה, שיווק, פרסום, כ"א ועוד. משהוערכו התשומות כשוות, הרי שאם ההנחות כדאיות לנתבעת הן כדאיות גם לתובעת, כך שלשיטתה אין הגיון כלכלי לטענה כי ביצעה הנחות מופרזות.
המשביר טוענת, כי התובעות אינן חולקות על שיעור ההנחה שניתנה לחברי המועדון, אלא רק על הנחות נטענות אחרות, בשיעורים של עד 60%, אולם אלו לא הוכחו על ידן.
המשביר מציינת בסיכומיה, כי התובעות לא תמכו תביעתן בחוות דעת, אלא במכתבו של רו"ח בארי, שאישר בחקירתו שכלל לא בדק את המחירים בהם נמכרו הסחורות בחנויות.
המשביר, בסיכומיה, טוענת כי בסעיף 4 להסכם קיים מנגנון פחת.

7. בכל הנוגע לטענת המשביר הנסמכת על קיומו של מנגנון פחת, התובעות מציינות בסיכומיהן, כי טענה זו הינה הרחבת חזית אסורה וממילא התובעות כבר ספגו את אותם 2% פחת.

דיון והכרעה
8. אין מחלוקת, כי בין הצדדים הסכמי משגור, קונסיגנציה, האחד מיום 8.2.04 בין המשביר לבין התובעת 1 והשני מיום 22.3.06 בין המשביר לבין התובעת 2, אשר פעלה מול המשביר חלף התובעת 1.
שני ההסכמים זהים בתוכנם, פרט לשיעור ההנחה שתינתן לחברי מועדון, כאשר בהסכם מיום 8.2.04 נקבע כי שיעור ההנחה לחברי מועדון הינו 7% ובהסכם מיום 22.3.06 נקבע כי שיעור ההנחה לחברי מועדון הינו 10%.
בהתאם להסכמים, המוצרים של התובעות נמכרים על ידי המשביר.
בסעיף 3.1 להסכמים נקבע, כי בגין מכירת מוצרי התובעות תקבל המשביר עמלה בשיעור של 50% מסך המכירות נטו החודשי של מוצרי התובעות, בתוספת מע"מ כדין.
בתום ההתקשרות, על המשביר להחזיר לתובעות את המוצרים שלא נמכרו, בכפוף למפורט בהסכמים.

נושא ההנחות
9. אין מחלוקת, כי להסכמים בין הצדדים צורפו מחירונים על פיהם היה על המשביר למכור את הסחורה.
בהתאם לסעיף 3.4 וסעיף 3.5 להסכמים, התאפשר למשביר למכור את המוצרים שלא בהתאם למחירונים שנקבעו מראש וזאת בתנאים שנקבעו באותם הסעיפים.
בסעיף 3.4 להסכם עם התובעת 1 נקבע כדלקמן:

"3.4 הספק ישתתף ויישא בעלות מתן הנחות לחברי מועדון "CLUB 365" ולעובדי המשביר בשיעור 7% ממחירי המכירות של מוצרי הספק ("השתתפות")."
בהסכם עם התובעת 2 הועלה שיעור ההנחה לחברי מועדון לשיעור של 10%.

בסעיף 3.5 להסכמים נקבע כך:

"3.5 הנחות או הטבות מבצע יינתנו או ייערכו בהסכמת הצדדים מראש ובכתב. על אף האמור לעיל, יובהר בזאת כי המשביר עורכת, מעת לעת, על פי שיקול דעתה, מבצעי/הנחות מחלקה/רשת, כחלק מתוכנית השיווק וקידום המכירות של הרשת בכלל ושל ספקיה וזכייניה בפרט ("מבצע מחלקה/רשת"). במבצעי מחלקה/הרשת נוטלים חלק ומשתתפים כל זכייני וספקי רשת המשביר. הספק מתחייב להשתתף במבצע מחלקה/רשת כפי שיערכו על ידי המשביר, מעת לעת, ולשאת בחלקו היחסי בשיעור ההנחה/ ואו המבצע.

הצדדים חלוקים בדבר פרשנות סעיף 3.5 ובשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה, כאשר התובעות טוענות שההסכמים הופרו על ידי המשביר.

10. התובעות טוענות, כי יש לפרש את סעיף 3.5 להסכמים באופן בו הכלל הוא, שהנחות או הטבות מבצע יינתנו ו/או ייערכו בהסכמת הצדדים מראש ובכתב.
התובעות טוענות, כי החריג לכלל בסעיף 3.5 מציין, כי למשביר נתונה אפשרות לערוך מבצעים מעת לעת כאשר מדובר במבצעים או הנחות מחלקה או רשת בהם משתתפים כל זכייני וספקי רשת המשביר.
לטענתן, המשביר לא הראתה אף מקרה בו סיכמה מראש ובכתב עם התובעות על מבצע או הנחה. לטענתן, העד היחיד מטעם המשביר לא ידע להשיב בעניין תיאום המבצעים וההנחות וציין כי היה זה תפקיד הקנייניות. אולם, אלו לא הובאו על ידי המשביר להעיד.
לטענתן, יש לזקוף לחובת המשביר את הימנעות המשביר מהבאת הקנייניות להעיד אחרת. בנוסף, משההסכם נוסח על ידי המשביר הרי שחל הכלל של פרשנות כנגד המנסח.
התובעות טוענות, כי האופן בו יש לפרש את סעיף 3.5 הינו כי על המשביר לקבל את אישור התובעות בכל מצב ומקרה באשר להנחות או מבצעים חריגים. לטענתן, זה אומד דעת הצדדים בעת עריכת ההסכם ומר מוקד מסר עדות בעניין זה.

כך, בעדות של מר מוקד (ר' עמ' 16 ש' 32-28 לפרוט'):

"לגבי שיעור ההנחה, אני הנחתי שאם יש מבצעים לחברי מועדון של 7 אחוז אז יכול להיווצר מצב שיהיו מצבעים עם הנחות קצת יותר חריגות אבל צריכים לקבל את האישור שלי בכל מצב ומקרה. כך אני הבנתי. בכל מקרה אני לא הנחתי שהמשביר יכול לעשות במוצריי ככל העולה על רוחו וזה לא נראה לי הגיוני."

התובעות טוענות, כי מאחר והמשביר מנסה להיתלות בחריג לכלל שנקבע בסעיף 3.5 להסכם, הנטל עליה להוכיח את התקיימות התנאים המפורטים בסעיף, כאשר לפי המפורט בסעיף מדובר במבצעי מחלקה או רשת, להבדיל ממבצע על פריט ספציפי ובמבצע בו משתתפים כל זכייני וספקי הרשת. התובעות טוענות, כי עניין זה לא הוכח. לטענתן, הובהר כי נעמן פורצלן לא נטלה חלק במבצעים אלו.
התובעות טוענות, כי המשביר לא שלחה דוחות מכירה באופן שוטף וממילא לא ניתן היה ללמוד מהם כי נעשו הנחות על מוצריהם, מה גובה ההנחה ואילו הנחות נעשו לחברי המועדון. התובעות טוענות כי המשביר ביצעה הנחות חסרות תקדים שהגיעו לעיתים לכדי 60% הנחה ממחיר המחירון וכל זאת ללא ידיעתן או הסכמתן ובניגוד להסכמים. לטענתן, ממוצע ההנחות עמד על שיעור של כ- 30% מערך המוצרים לאורך שנות ההתקשרות.
11. המשביר טוענת, כי לשון הסעיף ברורה ועל כן אין צורך ליתן פרשנות מיוחדת לסעיף 3.5 המדבר בעד עצמו. לטענת המשביר, על התובעות ליטול חלק במבצעים והנחות שהיא מקיימת מפעם לפעם ולשאת בחלקן בשיעור ההנחות או ההטבות שהמשביר מוסמכת להחליט עליהם לבדה.
לטענת המשביר, עמדת התובעות בקשר לפרשנות הסעיף עומדת בסתירה ללשון הסעיף ואינה מתיישבת עם התנהלותו והתנהגותו של מר מוקד, מטעם התובעות, לאורך תקופת ההתקשרות. במשך כל התקופה לא מצאו התובעות לנכון לבדוק את שיעורי ההנחות ולא טרחו לקבל מידע מלא, ככל שכזה היה חסר להן, כך שלכל הפחות, בהתנהגותן אישרו את ההנחות והמבצעים שניתנו בפועל.

12. עיינתי בהסכם ושקלתי את טיעוני הצדדים.
אני מוצאת כי בהתאם לאמור בסעיף 3.5, הנחות או הטבות מבצע על מוצרי התובעות יינתנו או ייערכו בהסכמת הצדדים מראש ובכתב. אולם, למשביר יש שיקול הדעת לערוך מבצעים או הנחות של מחלקה או רשת והיא אינה כפופה להסכמה או לאישור של התובעות לשם כך. אין המדובר בחריג. אך, בהתאם לסעיף, במבצעי מחלקה או רשת נוטלים חלק ומשתתפים כל זכייני וספקי רשת המשביר. התובעות מתחייבות להשתתף במבצעים אלו ולשאת בחלקן היחסי בשיעור ההנחה או המבצע.
כאן גם המקום לחדד, כי ההסכם אינו מגביל את שיקול דעתה של המשביר לשיעור ההנחה שהיא רשאית לתת במסגרת המבצעים האמורים. בנסיבות אלו, ככל שהתובעות מבקשות לחלוק על גובה ההנחה שניתנה עליהן להוכיח, לכל הפחות, כי שיעור ההנחה שניתנה לא עומד במבחן הסבירות.

13. התובעות טוענות, כי המשביר ערכה מבצעים והנחות חסרות תקדים על המוצרים ולעיתים אף מכרה את המוצרים בהנחה של כ- 60%. לטענתן, המשביר לא טרחה לדווח להן או ליידע אותן בדבר מבצעים אלו. לטענתן, משלא דווחו מבצעים אלו ולא אושרו על ידי התובעות בזמן אמת, הנטל מוטל על המשביר להוכיח כי הנחות אלו בוצעו בהתאם לתנאי ההסכם.
המשביר טוענת, כי עד לסיום ההתקשרות לא הועלתה נגדה כל טענה. לטענתה, אם טענת התובעות בדבר הנחות גדולות נכונה, לא ברור כיצד החליטו התובעות להמשיך את ההתקשרות לתקופה כה ארוכה.

14. מר מוקד צירף לתצהירו מסמך שנערך על ידי קניינית של המשביר (נספח ט'). מעדותו של מר מוקד עולה כי בהתאם לנספח ט', שיעור ההנחות הממוצע הינו 27.5% כאשר בשנים 2005-2004 שיעור ההנחות היה גבוה יותר מאשר בשנים 2007-2006. יש לציין כי ההנחות כוללות את ההנחות שניתנו לחברי המשביר, בהתאם לסעיף 3.4 להסכמים.

המשביר אינה חולקת על כך.

לפיכך, ניתן לצאת מנקודת ההנחה כי שיעור ההנחות לאורך תקופת ההתקשרות עמד על פחות מ- 30%. הנחות אלו כוללות את ההנחות לחברי המשביר (בשיעור של 7% או 10%), אשר התובעות אינן חולקות על כך שהמשביר היתה רשאית לתיתן.

15. תקופת ההתקשרות של התובעות עם המשביר היתה מתחילת שנת 2004 ועד לאמצע שנת 2007 (עמ' 7 לפרוטוקול).
מר מוקד העיד לעניין הסחורה ששלח, מחירה והתמורה שהגיעה בסיומו של כל חודש לחשבון התובעות (ר' בעמ' 9-8 לפרוטוקול) :

"ש:      כשאתה ביצעת את ההזמנה אתה ידעת כמה סחורה אתה שולח ומה מחירה?
ת:       כן.
ש:      איך קיבלת תשלום עבור הסחורה ששלחת.
ת:       בסוף כל חודש הרמתי טלפון לחדר מחשבים של המחשב שם הנתונים היו קיימים לגבי גובה המכירות וביררתי מה סך המכירות. אני זוכר גם שאמרה לי מע"מ סך לתשלום, הוצאתי חשבונית והגשתי להנה"ח וכך קיבלתי, הם עשו לי העברה בנקאית.
ש:      הדרך היחידה שהיתה לך לקבל אינפורמציה מהמשביר לגבי המחירון שנעשו מתוך הסחורות שלך היתה בטלפון. לא קיבלת דיווחים פיסית במסמכים כתובים, לא קיבלת דיווחים במייל, רק בטלפון?
ת:       במייל לא קיבלתי. בתקופה הראשונה בעיקר בשנת 2004-2005 הייתי בבולגריה, הדיווח שעניין אותי זה עניין המכירות וזה מה שהיה. החל משנת 2006 ביוזמתי התחלתי להוציא דוחות מסודרים ואז גם נתן לי נתון, אבל גם אז הייתי צריך לאשר. ..
ש:      חוזר על השאלה.
ת:       לא. בשנתיים הראשונות לא.
ש:      בשנת 2006 התחלת לקבל.
ת:       לא קיבלתי אלא לקחתי כאשר רציתי לדעת.
ש:      מתי קיבלת דוח כתוב לצורך התשלום לראשונה?
ת:       לצורך התשלום התקשרתי לחדר המחשב לקבל את העברה הבנקאית, אבל דוחות בשנת 2006.
ש:      מתי?
ת:       בתחילת שנת 2006. לקראת סוף 2005 עזבתי את בולגריה, אז הייתי בארץ והיה לי יותר נוח.
ש:      בכל התקופה משנת 2004 עד סוף 2005 לא עניין אותך בכמה המשביר מוכר כל פריט. לא היה חשוב לך לדעת איזה הנחה ניתנת על המחירים של המחירון.
ת:       אתה רוצה לשאול באיזה מחיר מכרו את המחירים שלי. כשאתה אומר הנחה אתה רוצה לדעת באיזה מחיר מכרו את המוצר זה הכוונה.
ש:      האם בכל התקופה הזאת משנת 2004-2005 לא עניין אותך בכמה בפועל מכרה המשביר כל אחד מהפריטים שסיפקת לה.
ת:       אתה יושב עם קניינית של המשביר, יש מחירון מסודר שקבעתי אותו יחד עם הקניינית, מה מחיר המכירה, במה עוד אני צריך להתעניין.
ש:      אתה ידעת שהקניינית מוכרת לפי המחיר במחירון.
ת:       לא ידעתי כלום. אני הנחתי שהיא מוכרת לפי המחירון.
ש:      מה עשית בשביל לבדוק אם אכן בפועל שהמשביר מכור לפי המחירון שלך.
ת:       אני לא צריך לחשוד במשביר. לא ראיתי צורך ולא עשיתי כלום.
ש:      לפי ההסכם שלך עם המשביר למשביר היתה זכות לתת הנחות במחירי המחירון שלך.
ת:       בהחלט כן.
ש:      לא יכולת לחשוב שהיא מוכרת לפי המחירון וזאת פחות ההנחות שמותר לה לעשות.
ת:       בראש ובראשונה התייחסתי לעניין של 7 אחוז לחברי מועדון, את זה לקחתי בחשבון, אני גם הנחתי שחברי מועדון מכלל הקונים במשביר יכולים אז בתקופת 2004 יכול להיות 30-40 אחוז לקחתי את התחשיב הזה. לגבי הנחות אחרות, אציין בצורה ברורה, כל מבצע שהיה אמור להיות היו צריכים ליידע אותי, לסכם איתי את גובה המחיר, על איזה מוצרים אני צריך לעשות את ההנחות האלה, וכל מה שחשוב זה באיזה תאריכים. מאחר ולא פנו אליי ולא ידעו אותי אני הנחתי שההנחה העיקרית זה על הענין של 7 אחוז לחברי מועדון.
ש:      אתה "דעת" (כך במקור- א.ר.ב.) שהמכירות מתבצעות במחיר של 93 אחוז ממחיר המחירון.
ת:       הנחתי שכך שזה צריך להיות.
ש:      בפועל, האם תוכל לומר לנו בשנת 2005 מה שיעור ההנחות שהמשביר נתנה על המוצרים שלך.
ת:       לא יודע.
ש:      גם לא בשנת 2006-2007.
ת:       בשנת 2006 היו לי כל מיני דוחות ששם היו 7-10 אחוז וזה נראה לי בגדר הסבירות. לגבי שנת 2004-2005, לא ידעתי את זה בפירוש. "

עולה מעדותו של מר מוקד, כי התובעות כלל לא התעניינו במשך מעל שנתיים של מכירות, בפירוט דוחות המכירות, אלא בדקו רק את השורה התחתונה, את הכספים שהתקבלו מהמכירות מדי חודש.
16. האופן שבו יש לפרש את ההסכם, נלמדת אף מהתנהגות הצדדים.
כאשר מדובר בהסכם שזה עתה נערך, במסגרתו הוגדרו לראשונה היחסים בין הצדדים, מצופה כי כל אחד מהצדדים, לפחות בשלבים הראשונים של ביצוע ההסכם, יבחן את אופן התנהלותו והתנהגותו של הצד השני, בכל הנוגע לעניינים המהותיים של ההסכם ובמקרה זה התמורה בגין הסחורה נשוא ההסכמים.
בפועל, בהתאם לעדותו של מנהל התובעות, לא התבקשו ע"י המשביר אישורים של התובעות לגבי הנחות שבוצעו.
אין מחלוקת כי היה בידי התובעות המידע בדבר כמות הסחורה ששלחו, מחירי הסחורה ששלחו בהתאם למחירונים והסכומים שהגיעו בתמורה. על כן, היה עליהן להבחין בפערים בזמן אמת או לכל הפחות בסוף השנה הראשונה. ככל שהדבר לא היה מקובל עליהן היה עליהן לדרוש לקבל הסבר בזמן אמת ולא בחלוף מעל שנתיים וחצי של מכירות.
מר מוקד העיד כי בשנתיים הראשונות להתקשרות, התגורר בחו"ל. יחד עם זאת, בהתאם לעדותו של מר מוקד, הגיע ארצה בסופי שבוע וביקר מדי כשבועיים בסניפים השונים של המשביר. כך בעדותו של מר מוקד בעמ' 8 לפרו' מיום 28.3.11:

"ש: תסביר לי איך יכול להיות שבכל הביקורים שלך בעבודתך על המשביר לא ראית יותר מ-20 אחוז הנחה. יש לך הסבר?
ת:       כן. אני לא חייתי בארץ, חייתי בבולגריה ובאתי בסופ"ש. הזמנים היחידים לעשות ביקורים זה יום חמישי בצהירים והשתדלתי לבקר בכמה שיותר סניפים ולא עשיתי חקירות לגבי כל מוצר, היו מקרים שלא הסתכלתי על המוצרים שלי, שאלתי את מנהלת המחלקה מה קורה וראיתי איך המוצרים מוצגים , אני לא הייתי שוטר שם במשביר וישר אבדוק באיזה מחיר נמכר מוצר זה או אחר. המטרה שלי היתה לשוחח עם מנהלות המחלקה, לדעת איך המוצרים מוצגים וללכת. אני הגעתי ארצה פעם בשבוע או שבועיים וזה גם אומר שלא יכולתי לבקר בכל הסניפים, אם היה לי כמה שעות אז הייתי מבקר באיזור מסויים, אם הייתי בצפון הייתי הולך לחיפה, נהריה ועקרון, אם הייתי נוסע לדרום אז הייתי הולך לסניף באר שבע וראשל"צ. המטרה שלי זה באמת להפגין נוכחות ולדבר עם מנהלות המחלקה כי זה עניין של יחסי ציבור..."
"ת...הגעתי בתדירות של פעם בשבוע-שבועיים. אפשר להניח שפעם בשבועיים הייתי עושה ביקור בסניפי המשביר. אבל לא בכל הסניפים כל פעם לקחתי חלק מהסניפים". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב)

בביקוריו של מר מוקד בסניפי המשביר, יכול היה להבחין בכך שניתנות הנחות.
במשך כשנתיים וחצי נמנעו התובעות, לטענתן, מלבדוק כי ההסכמים מקוימים בהתאם למצופה, לשיטתן. ברור כי ניתן היה למנוע מחלוקת זו כבר בתחילת ההתקשרות, ככל שהיו התובעות דורשות דוחות חודשיים או למצער דוחות שנתיים מסודרים ובודקות את התנהלות המכירות.

17. בסיכומו של דבר, אני מקבלת את הטיעון של המשביר כי יש השלכות לאופן התנהגותן ושתיקתן של התובעות משנת 2004 ובכלל זאת התקשרות בהסכם נוסף עם התובעת 2 במהלך התקופה. כאמור, רק בסוף שנת 2006 עלו לראשונה תלונות בדבר שיעור ההנחות שנתנה המשביר.
לנוכח כל האמור ומשמדובר בתביעה של התובעות, אני מוצאת כי הנטל להוכיח כי המשביר, הנתבעת, הפרה את ההסכם וכי ההנחות שניתנו על ידה על מוצרי התובעות לא היו בהתאם להסכם, קרי ניתנו הנחות שאינן לחברי המשביר ואשר לא ניתנו בהתאם לתנאי סעיף 3.5 להסכמים, מוטל על התובעות.

18. יש לבחון האם התובעות הוכיחו את ההפרה הנטענת על ידן.
העד מטעם התובעות, מר מוקד, הצביע על מקרה אחד בו לטענתו הבחין שמוצריו נמכרים בהנחה של 60% ולדבריו פנה בעניין זה למשביר וההנחה בוטלה. גם במקרה זה, לא הוכיחו התובעות כי ההנחה לא הייתה חלק מהנחות כלליות שניתנו על ידי המשביר.
בכל הנוגע לטענה כי לא כל הספקים נטלו במבצעים חלק, נתנו התובעות כדוגמה את נעמן פורצלן.
בדיון ההוכחות התברר, כי לנעמן פורצלן הסדר אחר עם המשביר לעניין התנאים המסחריים. בנוסף, לא הוכח כי מוצרי נעמן פורצלן לא לקחו חלק במבצעים.
התובעות נמנעו מלזמן לעדות את הקנייניות של המשביר ומלהציג מסמכים, אשר יכולים היו לקבל אף במסגרת ניהול תובענה זו בכל הנוגע להנחות שניתנו על ידי המשביר בכלל ועל מוצרי התובעות בפרט. אף לא הוכח על ידם כי מסמכים אלו התבקשו על ידם במסגרת גילוי מסמכים בתביעה זו ולא ניתנו להם. חלף זאת, התובעות ציינו בסיכומיהם כי נטל ההוכחה כי ההנחות ניתנו בהתאם להסכם מוטל על הנתבעת. כפי שצוין, אינני מקבלת זאת ומצאתי כי נטל ההוכחה מוטל על התובעות.
יצוין, מעבר לנדרש, כי התובעות לא הוכיחו את גובה הנזק שלטענתן נגרם להן. אין מחלוקת כי חלק מההנחות היו הנחות לחברי המשביר. לא יכולה להיות מחלוקת כי המשביר היתה רשאית, בהתאם לסעיף 3.4 להסכמים, לתת את ההנחות לחברי המשביר. התובעות לא הוכיחו את גובה ההנחות אשר אינן הנחות שניתנו לחברי המשביר. התובעות אף לא הוכיחו כי היה קושי מבחינתם לערוך את ההפרדה האמורה על בסיס דוחות שקיבלו או היה באפשרותם לקבל מהמשביר.
בנסיבות אלו, אני מוצאת כי התובעות לא הוכיחו כי המשביר הפרה את ההסכם שבין הצדדים בכל הנוגע להנחות שניתנו על המוצרים.

נושא ההחזרות
19. התובעות טוענות, כי בעת ההתחשבנות הסופית ועל פי נספח ט' לתצהירו של מר מוקד, נותרה אצל המשביר סחורה בסך של 135,671 ₪ (קרן). התובעות הגישו את תעודות ההחזרה שמצויות בידיהן. מר מוקד העיד לעניין זה כי אלו כל תעודות ההחזרה שנמסרו לתובעות (ר' עמ' 14 לפרוט' הדיון). התובעות מציינות בסיכומיהן כי המשביר לא סיפקה אסמכתאות לסתור את תעודות ההחזרה שהגישו התובעות ועל כן יש לקבל את הסכום הנטען.
התובעות טוענות כי אין להסתמך על דו"ח המלאי שהציג מר פאר לראשונה במסגרת חקירתו בבית המשפט ושממילא מעולם לא הוגש לבית המשפט. לטענת התובעות גם בדו"ח זה, בו מאופסת לכאורה שורת ההחזרות, סכום החזרת הסחורה הינו בסך של 390,403 ₪ וסכום זה לא מגובה בתעודות החזר.

20. המשביר בסיכומיה אינה כופרת באסמכתאות אותן הציגו התובעות על פיהן לא הוחזרה כל הסחורה הנטענת ואף לא טענה באופן חד משמעי כי כל פעולות ההחזרה בוצעו.
מר פאר, ציין בסעיף 15 לתצהירו כי ערך בדיקה חוזרת במערכת המשביר והתברר כי בכל מקרה הפחת של מוצרי התובעות לא עלה על השיעור המוסכם בהסכמים ואף רחוק מכך.
מר פאר לא צירף לתצהירו את תדפיסי הבדיקה החוזרת שערך ואף לא ציין את התוצאה המספרית אליה הגיע.
המשביר בסיכומיה, מיקדה טענותיה בקשר להחזרות, בקיומו של מנגנון הפחת שנקבע בסעיף 4 להסכמים.

21. לעניין מנגנון הפחת לו טוענת המשביר, התובעות טוענות, כי מדובר בהרחבת חזית ושממילא סכום הזיכויים והסחורה הפגומה עומד על כ- 10% מהיקף הסחורה שסופקה, כך שספגו מעל ל- 2% פחת.

22. מר מוקד נחקר לעניין האופן בו נעשו ההחזרות של הסחורה, (ר' עמ' 14-15 לפרוט' הדיון):

"ש:      לעניין ההחזרות, איך נעשתה ההחזרה?
ת:       אני אישית ניגשתי לסניפים, לקחתי את המוצרים, חתמתי על תעודת ההחזרה, ההעתק נשאר במשביר ואני את הסחורה לקחתי. אצלי היה המקור.
ש:      יש לך פה את המקור של כל ההחזרות.
ת:       כל ההחזרות שמצויות אצלי.
ש:      אפשר לקבל אותן?
ת:       מציג קלסר ובו תעודות ההחזרה.
ש:      תראה לי את התעודה הראשונה איפה החתימה שלך.
ת:       החתימה בהעתק שנמצא אצל המשביר. הדפים מודפסים על ידי המשביר. אין לי את הכל , אני ביקשתי מהמשביר ולא קיבלתי. אם כל התעודות היו קיימות אצלי לא הייתי מבקש דרישה של 135,000 ₪ הסחורה שלא קיימת אצלי.
ש:      אתה אומר שאת הסחורה לקחת אתה בעצמך.
ת:       נכון.
ש:      היה מצב שלקחת סחורה ולא קיבלת בגינה תעודת החזרה כזו.
ת:       אין דבר כזה. כל התעודות לגבי הסחורה שקיבלתי נמצאות כאן. "

המצהיר מטעם המשביר, מר פאר, העיד כי מסר למר מוקד את כל תעודות ההחזרה (ר' עמ' 26 לפרוט' הדיון).
מאחר והתובעות הגישו את תעודות ההחזרה שהוציאה להן המשביר והמשביר לא הציגה ראיה אחרת לסתור, בעוד על פי עדותו של מר פאר כל התעודות ברשות המשביר, אני מוצאת כי יש לקבל את עדותו של מר מוקד כי תעודות ההחזרה שהוגשו על ידו משקפות את הסחורה שהוחזרה.

23. המצהיר מטעם המשביר, מר פאר, נשאל בחקירתו, האם יכול להיות מקרה על פיו ישנן תעודות שרשום בהן שהוחזרה סחורה, כאשר בפועל היא לא הוחזרה והשיב כי יכול להיות (ר' עמ' 24 לפרוט' הדיון).
מר פאר אף העיד כי הוא מכיר את מקרה השריפה בטבריה בינואר 2006 וכך אף לגבי המקרה של השבת הטקסטיל במקום מוצרי התובעות בבאר שבע.
לדבריו, אין צורך ליתן ביטוי כספי למקרים אלו לאור מנגנון הפחת בהסכמים שכן הסכומים אינם עוברים את שיעור ה- 2%. לדבריו, הערכים הכספיים אינם רלבנטים, שכן המשביר קיבלה סחורה בסדר גודל של 50,000 יחידות והוחזרו סדר גודל של 7,000 – 6,000 יחידות (ר' עמ' 27 לפרו' הדיון).

24. בסיכומו של דבר, המשביר לא הציגה ראיה שיש בה כדי לסתור את החוסר בהחזרים, כפי שטענו לו התובעות.
המשביר אף איננה מכחישה כי אכן אירעו האירועים הנטענים בסניפים טבריה ובאר שבע בהם למעשה הוחלפה סחורה והושמדה סחורה שלא הושבה לתובעות והתובעות לא פוצו בגינה. בעניין זה מבקשת המשביר להסתמך על מנגנון הפחת, כפי שיפורט בהמשך.
לאחר הגשת הסיכומים הוגשה בקשה מטעם התובעות להוספת ראייה, במסגרתה ביקשו התובעות לצרף מכתבים שקיבלו בשנת 2011 מסניפים של המשביר, בהם התבקשו לאסוף סחורה של התובעות שנותרה בידי המשביר. המשביר לא התנגדה לבקשה לצירוף ראיה והבקשה התקבלה. מכתבים אלו מלמדים כי עד היום מצויה סחורה של התובעות בידי המשביר. אין טענה כי התובעות לא הסכימו לקבל סחורה שהמשביר ביקשה בשעתו להחזיר להם ועולה מן האמור כי המשביר אחראית לכך שלא החזירה לתובעות את כל הסחורה שנותרה בידה בסיום ההתקשרות.

25. סוגיית ההחזרות מקורה בסחורה שהתובעות סיפקו למשביר בהתאם להזמנה שביצעה המשביר, אך לא נמכרה באמצעותה ללקוחות ונמצאה בחזקת המשביר.
במסגרת חקירתו הנגדית של מר פאר הוגש ת/1, שהינו "רשימת תעודות כניסה והחזרות לספק מוקד/קדר קרמיקה", שהוציאה המשביר. מדובר בדו"ח מפורט של רישומי תנועת הסחורה (עמ' 28 ש' 20). בהתאם לדו"ח של המשביר, סך כל הכניסות של סחורות התובעות על פי מחיר מחירון הינה 2,234,242 ₪. מר פאר בחקירתו ציין כי בדו"ח שהוציא ערב חקירתו קיבל תוצאה שונה של 2,215,000 ₪ (ע"מ 28).
בהתאם לת/1 החזרת הסחורה שבוצעה לתובעות הינה בסך של 390,483 ₪.

26. התובעות בכתב התביעה ובתצהירו של מר מוקד טוענות לסחורה חסרה בסך 135,671 ₪.
למשביר מידע מלא או לכל הפחות צריך להיות מידע מלא אודות הסכומים הנטענים.
המשביר טוענת שהוחזרה סחורה בסך של 390,483 ₪ אך לא צירפה את תעודות ההחזרה שבידה. נתון זה אינו מתיישב עם עדותו של מר מוקד ותעודות ההחזרה שהוגשו על ידי התובעות.
לנוכח כל האמור ולאחר שעיינתי בתעודות ההחזרה שהוגשו על ידי התובעות, אני מקבלת את טענת התובעות ומוצאת כי המשביר נותרה חייבת להן בגין סחורה שלא הוחזרה להן, סכום שאינו נופל מהסך של 135,671 ₪ שנתבע על ידן לעניין זה.
27. המשביר, בסיכומיה, מציינת כי התובעות דורשות פיצוי במחיר המכירה הנקוב במחירונים כאשר לטענתה הדבר אינו תואם את ההסכמים שבין הצדדים. זאת משום שעל פי סעיף 4 להסכמים קיים מנגנון פחת, על פיו, עד 2% מעלות המלאי השנתי המצטבר ממנו היא פטורה כליל וכי היא תישא לגבי היתר בפיצוי בגובה של 30% ממחירי המכירה בפועל ללקוחותיה או ממחיר עלות המוצרים לספק לפי הנמוך. לטענת המשביר, משלא הוכח אילו מוצרים נכללים בפחת ובכמה נמכרו או מה היא עלות ייצורם, אין לביהמ"ש כלים לקבוע את שיעור הפיצוי המבוקש.
עוד טוענת המשביר, כי התובעות לא הוכיחו אילו מוצרים נכללים בפחת הנטען, בכמה נמכרו מוצרים אלו בפועל, לא טענו ולא הוכיחו את עלות ייצור המוצרים החסרים ושינועם לישראל.
לטענתה, גם אם ביהמ"ש יקבל את החסר בהחזרי הסחורה, משהתובעות לא הוכיחו את סכום הפיצוי בעניין זה בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 4 להסכם ומאחר והתובעות דורשות את מחיר המכירה הנקוב במחירונים, הרי שלא הוכיחו את שיעור הפיצוי.
לטענת המשביר, משהתובעות הסתפקו בהנחת דפי חשבון בפני ביהמ"ש ומשאין בהם נתונים לצורך קביעת הפיצוי, קרי מחירי עלות ייצור ומחירי מכירה בפועל, הרי שלא ניתן גם לחלץ את סכום הפיצוי מהחומר המצוי בתיק. המשביר טוענת, כי אין התובעות זכאיות אלא ל- 30% מהנמוך שבמחירים אלו.

התובעות טוענות בסיכומיהן, כי מנגנון הפחת לו טוענת המשביר הינו הרחבת חזית אסורה וממילא כבר ספגו את אותם 2% פחת בחשבון הסופי, על פיו סכום הזיכויים והסחורה הפגומה עומד על כ- 10% מהסחורה שסופקה.

28. סעיף 4 להסכמים קובע כדלקמן:

"המשביר תהא אחראית לכל נזק ו/או אובדן ו/או גניבה שיגרמו למוצרי הספק התקינים, ממועד קבלתם על ידי המשביר ועד למועד החזרתם לחזקת הספק (אם יוחזרו) ("האובדן")."


עיון בכתב ההגנה מעלה כי הטענה להפעלת המנגנון בסעיף 4 להסכם אינה מופיעה בו.
הטענה בעניין זה עלתה לראשונה בסעיף 15 לתצהירו של מר פאר, שם ציין, כי מדובר במוצרים שבירים וכי אך טבעי כי חלקם צפויים להישבר במהלך העסקים הרגיל בחנויות. לדבריו, בהתאם לכך נקבע המנגנון בסעיף 4 להסכם.
מר פאר במהלך עדותו בבית המשפט, חזר על נושא הפחת. אז טענה ב"כ התובעות כי מדובר בהרחבת חזית (ע"מ 28 ש' 14 לפרוטוקול).
המשביר בסיכומיה הרחיבה את הטענה לעניין הפחת וטענה אותה באופן כללי ולא רק לעניין שבר.
לאור האמור, אני מוצאת כי הטענה של המשביר לפיה מנגנון הפחת חל ככלל, ולא רק בקשר לשבר מהווה הרחבת חזיר אסורה.
29. מעבר לנדרש יצוין, כי אף לגופו של ענין הטענה לענין הפחת לא יכולה לסייע למשביר בכל הנוגע לתביעה בקשר לסחורה שלא הוחזרה על ידה.
בסעיף 4.2 להסכם נקבע כי במקרה של אובדן, המשביר תפצה את הספק רק אם שיעור האובדן יעלה במצטבר על 2% מעלות המלאי השנתית המצטברת, כמפורט בסעיף.
בסעיף 4.3 להסכם נקבע כי במקרה של אובדן, פיצוי יהיה בשיעור של 30% ממחירי המכירה של מוצרי הספק ללקוחות המשביר או במחיר עלות מוצרי הספק לספק, הנמוך מביניהם.
לאור האמור, משהמשביר מבקשת להתגונן באמצעות סעיף 4 להסכם, הרי שהנטל עליה להוכיח כי סחורה זו לא הוחזרה או כי סכומים אלו לא הושבו לאור "אובדן" של הסחורה הנדונה.
המשביר היא שמבקשת להסתמך על ההסדר המפורט בסעיף זה ועל כן הנטל עליה להוכיח כי מדובר בסחורה הנמצאת תחת ההגדרה של "אובדן".
המשביר לא הוכיחה כי אי החזרת הסחורה על ידה נבע מ"אובדן". כפי שצוין, אף לאחרונה נשלחו על ידי המשביר מכתבים מהם עולה כי סחורה של התובעות נותרה בידה, ולא ברור מדוע לא הוחזרה בשנים שחלפו מאז הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים.
29. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד לחוד, תוך 30 יום את הסך של 135,671 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט שהוצאו על ידן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אכיפת הסכם

  2. הסכם מוקדם

  3. הסכם פאושלי

  4. הסכם פרי פסו

  5. הסכם אספקת מלט

  6. הסכם לרוות דגים

  7. אכיפת הסכם קנייה

  8. שינוי הסכם העסקה

  9. אכיפת הסכם רוטציה

  10. הסכם הרשאה לתכנון

  11. הסכם לאספקת נעליים

  12. הסכם רכישת אקווריום

  13. אכיפת הסכם למכור נכס

  14. הסכם להזמנת מערכת מים

  15. תנאי מקפח בהסכם ניהול

  16. הסכם קונסיגנציה מסחרי

  17. הסכם פרסום עמודי תדמית

  18. הסכם הפצה לשנה אחת בלבד

  19. הסכם שימוש במבנים יבילים

  20. הסכם פרסום מודעות בעיתון

  21. סעיפים מקפחים בהסכם ניהול

  22. פיצוי בגין סיכול קיום הסכם

  23. תביעה בגין הסכם לפיתוח מוצר

  24. הסכם שירות למוצרי אלקטרוניקה

  25. הסכם למתן שירותי גביה ואכיפה

  26. דחיית טענת הסכם ניהול פיקטיבי

  27. הסכם למתן שירותי הסעות לישובים

  28. הסכם זיכיון לחיפוש נפט באפריקה

  29. הסכם העברת חובות וזכויות של חברה

  30. הסכם התחייבות למכור זכויות ב"עסק"

  31. הסכם רכישת דירה AS IS למעט בלאי סביר

  32. הסכם לספק לתובע ציוד מכאני להפעלת עסק

  33. הסכם אספקת מערכת לניהול בקרת נוכחות עובדים

  34. הסכם למתן שירותי תקשורת ויחסי ציבור לעירייה

  35. תביעות נגדיות שעניינן בנסיבות בהן הגיע לסיומו הסכם

  36. עיכוב בלתי סביר, בביצוע פעולות שונות במסגרת ביצוע ההסכם

  37. הסכם על פיצוי בגין אחוזי בקיעה הנמוכים מ-78% בהתאם לנוסחה

  38. נטען כי התמורה שסוכמה בין הצדדים עמדה על סכום שקלי ולא דולרי

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון