הפרת חוזה בניה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת חוזה בניה:

עניינה של התביעה והתביעה שכנגד בטענות בדבר הפרת חוזה לבנייה, ותשלום התמורה ופיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב ההפרות הנטענות.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים .
א.1. התביעה העיקרית .
התובעת והנתבעת שכנגד 1 (להלן: "הכשרת הארץ" או "התובעת"), חברה פרטית שהיא קבלן רשום על פי דין, והנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבע", "הנתבעת" ו"הנתבעים"), בני זוג והבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 151 בגוש 6135 המצויים בתל אביב, רחוב רשפים 4 (להלן: "המקרקעין") התקשרו, בראשית ספטמבר 2005 בהסכם לפיו התחייבה התובעת לשפץ ולהוסיף בניה למבנה המצוי על המקרקעין, תמורת סך של 270,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכם").

על-פי ההסכם, סכום התמורה היה אמור להשתלם לתובעת על פי התקדמות הבניה, וכפי שפורט בהסכם.

לטענת התובעת, עד ליום 16.11.05 היא השלימה ביצוע סעיפים 1 ו-2 של נספח תנאי התשלום, וכן סיפקה לאתר הבנייה את כל חומרי הגלם שהיו דרושים לצורך ביצוע שלב 3. הנתבעים מכחישים טענה זו וטוענים כי התובעת ביצעה בנייה רשלנית וכי כתוצאה מכך, סירב האדריכל לאשר את ביצוע השלב השני של הבניה, לפיכך לא הגיע לתובעת תשלום עבור ביצוע שלב זה והתשלום לא בוצע. כן, לטענתם, לא סיפקה התובעת את כל חומרי הגלם הדרושים לביצוע שלב 3.

לטענת התובעת, ביום 16.11.05 לאחר שיציקת הגג הייתה מאושרת על ידי האדריכל והקונסטרוקטור ובסמוך לפני ביצוע היציקה, בוטלה היציקה על ידי הנתבעים, תוך שהתחייבו לשלם לתובעת עבור הבטון שנזרק ועבור המשאבה. לטענת התובעת, נימקו הנתבעים את רצונם בביטול היצירה והפסקת הבניה, בכך שברצונם לשנות את תכניות הבניה.

הנתבעים טוענים כי בתום שלב 2, התברר להם ולאדריכל כי הבנייה אינה תואמת את תכניות הביצוע של האדריכל. לטענתם, תחילה סירבה התובעת להכיר באי ההתאמה האמורה, ומשהכירה בכך סירבה, סירבה לבצע את התיקון, אלא בתנאי שלא תוטל עליה אחריות לביצוע התיקון, בניגוד להוראות החוזה.

כן מוסיפים הנתבעים וטוענים כי הסיבה לכך שהם הסכימו לשלם עבור היציקה והמשאבה הייתה שהתובעת, באמצעות הנתבע שכנגד, מר נאג'י עותמאן (להלן: "מר עותמאן") איימה לבצע את היציקה למרות התנגדותם, דבר שהיה מנציח את העבודה הרשלנית שלה.

לטענת התובעת, העבירו לה הנתבעים תכנית קונסטרוקציה עם שינויים אך היא סירבה לפעול על פיה משום שלא הייתה חתומה על ידי הקונסטרוקטור והאדריכל, ושלא על פי ההיתר הקיים. כעבור זמן מה, קיבלה התובעת מכתב מטעם הנתבעים בדבר הליקויים שנמצאו בעבודות וטרם תוקנו.

הנתבעים טוענים כי לא מדובר בתוכנית שינויים אלא בתוכנית שנועדה לתקן פגמים בעבודה שבוצעה. לטענתם, התובעת סירבה לבצע את התיקונים שכן התנתה את ביצועם בהסרת כל אחריות מצדה על ביצוע הבנייה. הנתבעים טוענים שהתובעת ביצעה את עבודות השלב השני על-פי ההסכם, על פי תכנית שגם היא לא הייתה חתומה על ידי הקונסטרוקטור או האדריכל.

לטענת התובעת, היא לא חידשה את ביצוע העבודות מאחר והנתבעים סירבו לאפשר זאת, וביום 31.1.06 הוציא אדריכל הפרויקט, מר שי כהנא (להלן: "האדריכל") הודעה לתובעת על הפסקת עבודתה ודרישה כי תפנה את אתר הבניה מחומרים וכלים השייכים לה.

עוד טוענת התובעת כי אם הייתה קיימת סטייה בעבודות, הרי שסטייה זו הנה באחריות הנתבעים והאדריכל אשר סימן את כל הסימונים לפיהם נעשתה הבנייה. מנגד טוענים הנתבעים, כי עבודת הבנייה לא תאמה לתוכניות, והמשך ביצוע העבודה על יסוד הכלונסאות והעמודים הייתה מובילה בהכרח לביצוע תוספת בניה שאינה לפי התוכניות.

התביעה הוגשה על ידי התובעת לסכומים כדלקמן:
95,000 ₪ (ללא מע"מ) בגין העבודה שבוצעה בפועל על ידי התובעת.
27,400 ₪ (ללא מע"מ) בגין ציוד וכלי עבודה שהושארו באתר ונעלמו.
פיצוי מוסכם בסך 2,500$ בגין הפרה יסודית של ההסכם מצד הנתבעים.
43,750 ₪ (ללא מע"מ) בגין מניעת רווח בשיעור 25% מסכום התמורה שהייתה אמורה להרוויח בגין העבודה שלא נעשתה על ידה.
מסכום זה יש לנכות סכום של 15,000 ₪ אשר הנתבעים שילמו לתובעת בגין העבודות.

התובעת מעמידה את סכום התביעה על 200,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, נכון למועד הגשת התביעה.

הנתבעים מכחישים את רכיבי התביעה וסכומם. לגבי הציוד, טוענים הנתבעים כי התובעת הותירה אותו באתר, ולא נענתה לבקשות הנתבעים לקחת אותו.

א.2. התביעה שכנגד .
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, נגד התובעת ומר עותמאן, מנהלה של התובעת ובעל השליטה בה. לטענתם, מר עותמאן, אחראי באופן אישי לנזקים שנגרמו להם, והוא שגרם לתובעת להפר את ההסכם שבין הצדדים. כן, לטענתם, יצר מר עותמאן מצג שווא לפיו הוא והתובעת הם בעלי מקצוע ברמה גבוהה. הנתבעים טוענים, באופן כללי שלל טענות שכתוצאה מהן, לטענתם, יש להרים את מסך ההתאגדות של התובעת ולהטיל על מר עותמאן אחריות אישית לחובות התובעת כלפי הנתבעים.
הנתבעים שכנגד טוענים להיעדר יריבות בין הנתבעים למר עותמאן.

לטענת הנתבעים, סירובה של התובעת לתקן את הליקויים בעבודות הבנייה, לא הותיר להם ברירה אלא להזמין שירותיו של קבלן אחר בשם סעדיה צוברה (להלן: "הקבלן סעדיה"), אשר הרס את הבניה הלקויה שביצעה התובעת ובצע מחדש את שלד הבניין בעלות של 110,000 ₪. מאחר ולתובעת היו הנתבעים אמורים לשלם עבור השלמת השלד סך של 90,000 ₪, נגרם לנתבעים, לטענתם, נזק בסכום של 20,000 ₪ בגין בניית השלד.

עוד טוענים הנתבעים כי לצורך השלמת הבניה הם שכרו שירותיהם של קבלנים שונים. עלות השלמת הבניה הייתה 260,000 ₪ כאשר התובעת התחייבה לבצע עבודות אלה, עד השלמת הבניה, בסכום של 165,000 ₪. לפיכך טוענים הנתבעים כי נגרם להם נזק בסך של 95,000 ₪.

בנוסף, טוענים הנתבעים, כי כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת, ולאור הביצוע הרשלני של העבודות, קיבלו הנתבעים את הבית, לאחר סיום הבניה, רק ביום 1.8.07, דהיינו באיחור של 70 שבועות. על-פי החוזה הוסכם כי בגין כל שבוע איחור תשלם התובעת לנתבעים סכום של 700 דולר ארה"ב, ולפיכך על התובעת לפצות אותם ב- 49,000 דולר ארה"ב השווים ל- 212,170 ₪.

כמו כן, טוענים הנתבעים כי נאלצו לשלם 1,600 ₪ עבור עריכת חוות דעת מומחה וסכום של 1,170 ₪ למודד, שהתובעת ומר עותמאן ביקשו לצורך הוכחת הסטייה של מיקום הכלונסאות ושל הקורות ביחס לתוכניות.

לטענת הנתבעים, הם שילמו, בנוסף, סכום של 3,000 ₪ עבור תיקון קיר משותף של הבית ובית השכן שניזוק על ידי התובעת בביצוע העבודה.

בנוסף לכך, תובעים הנתבעים עגמת נפש שנגרמה להם, לטענתם, בכך שנאלצו לגור עם ילדיהם בדירת הורי הנתבע, בצפיפות וללא חלונות. בגין כך הוגשה התביעה שכנגד לסך של 20,000 ₪.

התובעת מכחישה כי ביצעה את העבודות ברשלנות. לטענתה, האדריכל הנחה אותה בדבר מיקום הבנייה בכל שלב ואישר כל שלב טרם ביצועו. לטענתה, יום לפני היום שנועד ליציקת התקרה, בדק האדריכל את מיקום היציקה ואישר אותה.

ב. דיון והכרעה .
ב.1. התביעה העיקרית .
ב.1(1). הפסקת עבודות הבנייה .
הצדדים חלוקים באשר לסיבה שהביאה להפסקת עבודות הבנייה. לטענת התובעת, הפסקת העבודה בוצעה לדרישת הנתבעים הואיל והנתבעים רצו לשנות את תכנית הבנייה (סעיף 8 למוצג ת/4). מר עותמאן העיד כי בבקרו של היום שהיה מיועד לביצוע היציקה, הודיע לו הנתבע כי הקורות היורדות המתוכננות בסלון אינן לרוחו, כי הסלון אינו כפי שהוא ציפה שייראה, וביקש כי התקרה תיבנה ללא הקורות היורדות. מר עותמאן העיד כי הסכים לבצע את השינויים בכפוף לקבלת תכנית מתאימה של הקונסטרוקטור ולאחר שהנתבע יאשר את הצעת המחיר. בהמשך, על-פי עדותו של מר עותמאן, הודיע לו הנתבע כי הוא מפסיק את העבודה בינתיים עד לקבלת תכנית השינויים (סעיף 13 פסקה 4 למוצג ת/4). קרי: לטענת התובע, הופסקה העבודה שלא מטעמים הקשורים בטיב עבודתה של התובעת אלא בשל רצונם של הנתבעים בשינוי תכנית הבנייה, ובכלל זה, שינוי התקרה, כך שבמקום קורות יורדות, תיעשה תקרה שטוחה, ובנוסף, הזזת מיקום הממ"ד (עמ' 47, שורות 23-30 לפרוטוקול). מנגד, טוענים הנתבעים, כי הבנייה הופסקה בשל דרישתם לתקן את הסטייה המהותית שהתגלתה בעבודות התובעת. התיקון דרש הריסת מה שנבנה עד אותה עת ובנייה מחדש על פי התוכניות. לטענתם, סירבה התובעת לתקן את הנדרש אלא בכפוף להסרת האחריות לביצוע התיקון בבנה, בניגוד להסכם שבין הצדדים, ובכך נטשה, למעשה, התובעת את המשך ביצוע העבודות (סעיפים 44 ו- 45 למוצג נ/11).

לאור חומר הראיות שלפני, אני מקבלת את גרסת התובעת, לסיבות שהביאו להפסקת העבודה, כמפורט להלן:

יציקת הגג ביום 16.11.05 אושרה מראש על ידי האדריכל והקונסטרוקטור. מר עותמאן העיד בחקירתו הנגדית כי ניתן לו אישור בעל פה על ידי האדריכל והקונסטרוקטור ליציקה (עמ' 47, שורות 11-18 ועמ' 120, שורות 13-14 לפרוטוקול).

בחוות דעתו הראשונה של המהנדס מטעם התובעת, מר ישראל פובונזק, כותב המומחה כי בדרך כלל הזמנת הבטון והמשאבה נעשית לאחר קבלת אישור מוקדם של האדריכל והקונסטרוקטור (סעיף 1א'ג למוצג ת/1). כן העיד בחקירתו הנגדית כי אם לא היה אישור מוקדם כזה אזי לא היה מקום להזמין את המשאבה והבטון (עמ' 13, שורות 2-4 לפרוטוקול).

המומחה לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית ודבריו לא נסתרו בראיות אחרות, ולפיכך אני מקבלת את דעתו בעניין זה.

התובעת לא הציגה אישור בכתב שניתן לה על ידי האדריכל והקונסטרוקטור. המהנדס פובונזק העיד כי בחיי היום יום, בעבודות קטנות כמו הפרויקט הנדון, לא מקפידים מתן אישורים בכתב ומסתפקים באישורים בעל-פה.

תמיכה לכך, שכך אירע בענייננו, מצויה בעדותו של הקבלן סעדיה צוברי, לפיה קיבל אישור ליציקה על ידי הקונסטרוקטור בעל-פה ולא בכתב, והוא הוסיף והעיד כי אישורים בעל פה ניתנים לו גם בפרויקטים אחרים (עמ' 31, שורות 15-20 לפרוטוקול).

התובעת הציגה אישור חתום על ידי הנתבעים, בו הם מתחייבים לשאת בהוצאות המשאבה ובעלות הבטון שהוזמנו לביצוע היציקה ביום 16.11.05 (נספח ב'1 למוצג ת/4). אמנם, הנתבעים טוענים כי אישור זה ניתן לתובעת בשל אילוץ ואונס, משום שהתובעת סירבה לבקשה שלא לבצע את היציקה אלא בכפוף לתשלום הוצאות המשאבה ועלות הבטון, אולם הנתבעים יכלו לפנות בעניין זה, למשטרה בזמן אמת, ולמנות כפיית ביצוע היציקה הנטענת על ידי התובעת. משלא עשו כן וחתמו על ההתחייבות האמורה, יש להניח שעשו כן מרצונם החופשי.

על-פי עדותה של הנתבעת, אף אחד, כולל אנשי המקצוע מטעם הנתבעים לא שם לב לסטייה הנטענת על ידי הנתבעים. דבר זה התגלה על ידי הנתבע ביום שהיה מיועד לביצוע היציקה. דבר זה תומך בטענת התובעת לפיה היציקה אושרה על ידי אנשי המקצוע מטעם הנתבעים

כאמור, לטענת התובעת, ביום שהיה מיועד ליציקה, הודיע הנתבע למר עותמאן כי הוא מעוניין בתקרה שטוחה ולא בקורות יורדות, וביקש מהתובעת לבצע את השינוי, והתובעת הסכימה לכך בתנאי שתקבל תכניות מתאימות חתומות על ידי קונסטרוקטור ולאחר שהנתבע יאשר את התשלום בגין כך (סעיף 13 פסקה 4 למוצג ת/4). הנתבע לא נתן תצהיר ולא הובא לעדות מטעם הנתבעים, וממילא לא הכחיש את הדברים הנטענים על ידי התובעת בעניין זה שהוא עניין מהותי במחלוקות שלפני. אי העדתו פועלת לחובת הנתבעים, ולפיכך אני מקבלת את גרסת התובעת בעניין זה.

מעדותו של הקבלן סעדיה עולה כי הוא הרס שלוש שורות מהקירות, ביצע חגורה ואז השלים את העמודים בחלק מהקירות (התובעת עשתה שלוש עשרה שורות ללא חגורה) (עמ' 32, שורה 16 ועד עמ' 33, שורה 15 לפרוטוקול). הנתבעת הצהירה כי הנתבעים, באמצעות הקבלן סעדיה, נאלצו להרוס את הבניה הלקויה ולבצעה מחדש, למעט הרצפה (סעיף 53 למוצג נ/11 ותשובה 4 לשאלון מוצג ת/7). מכאן שאין מדובר בהריסת כל שביצעה התובעת למעט הרצפה אלא בביצוע שינויים או תיקונים מינוריים. גם מר משה אשכנזי, מהנדס הפרויקט מטעם הנתבעים, אישר בעדותו כי העמודים לא נהרסו (עמ' 78, שורה 2 לפרוטוקול). גם המומחה מטעם הנתבעים, המהנדס ולדימיר סובוטין, חרף עדותו לפיה גם אם התוכנית אינה כוללת דרישה לביצוע חגורה, יש לבצעה לפי דרישות התקן, לא שלל כי כאשר מדובר בקורות יורדות אין הכרח לבצע חגורה (עמ' 69, שורות 18-19 לפרוטוקול). מר עותמאן העיד כי בניית הקורות היורדות לפי התוכנית הייתה אחת משתי הסיבות שבגינה לא עשה חגורה (השנייה היא היעדר דרישה מתאימה בתוכנית) (עמ' 59, שורות 12-15 לפרוטוקול).
אציין כי איני מקבלת את גרסתו של הקבלן סעדיה בעדותו בחקירתו החוזרת בעניין זה בעמ' 34, שורות 15-20 לפרוטוקול, שכן מדובר בתשובה לשלה מדריכה.
להוסיף על האמור לעיל, בחוות דעתו של המודד מטעם הנתבעים, מר יהורם אהרוני, ציין הלה כי מצא שתי סטיות שחייבו תיקונים בטפסנות, תיקונים שהנם קלים לביצוע (סעיף 3.1 למוצג נ/9). בחקירתו הנגדית אישר מר אהרוני כי מדובר בתיקון שאינו מצריך השקעת זמן רב (עמ' 90, שורות 23-27 לפרוטוקול).
מכאן שלא היה צורך בהריסת רוב העבודה שביצעה התובעת כנטען בגרסת הנתבעים.

ככל שהייתה סטייה, האחריות לסימון קווי הבנייה והכלונסאות היא של המודד המוסמך וגם אם אלה סומנו על ידי הקבלן הם חייבים באישורו של המודד שנשכר על ידי המזמינים (עמ' 92, שורות 11-20 לפרוטוקול). בהקשר זה, העיד מר עותמאן בתצהירו כי אם הייתה סטייה כנטען על ידי הנתבעים הרי שסטייה זו מצויה באחריותו של האדריכל מטעם הנתבעים שסימן את כל הסימונים שעל פיהם נעשתה הבנייה. עוד הצהיר מר עותמאן כי האדריכל מטעם הנתבעים הנחה את התובעת בדבר מיקום הבנייה בכל שלב, ואישר אותה טרם ביצועה. מר עותמאן הצהיר כי גם ביום שלפני היום שנועד לביצוע יציקת התקרה, בדק האדריכל את מיקומה ואישר את המדידה, וביום המיועד ליציקה הוא נתן לתובעת תכנית מיקום של גופי תאורה שקועים בתקרה, ולפני השעה שנועדה ליציקה, האדריכל בדק ואישר את מיקומם של גופי התאורה השקועים, דבר שלא היה עושה אילו מצא סטייה כנטען על ידי הנתבעים (סעיף 13 פסקה 2 למוצג ת/4).
האדריכל מטעם הנתבעים, מר שי כהנא, לא נתן תצהיר ולא זומן לעדות על ידי הנתבעים. מדובר בעדות בעניין מהותי בחלוקות שבין הצדדים, שהיה על הנתבעים הביאה. לפיכך, עדותו של מר עותמאן ביחס לאישור שקיבל מהאדריכל ואחריותו לסימונים, לא נסתרה, ואני מקבלת את גרסתו זו ולפיה, גם אם הייתה סטייה, הייתה זו תוצאה של סימון ותכנון לקויים מצד מי מטעמם של הנתבעים, ולא תוצאה של עבודה רשלנית מצידה של התובעת.

בנוסף, גם לפי עדותו של חשמלאי הבניין, מר חאג' יחיא יוסוף, אשר התקין את גופי התאורה השקועים, עבודתו נבדקה ואושרה בנוכחותו, על ידי מי שהוא איננו זוכר את תפקידו, אך מר עותמאן סיפר לו כי מדובר באדריכל (מוצג נ/12).

חיזוק נוסף לגרסת התובעת יש למצוא בחוות הדעת המשלימה של המהנדס ישראל פובונזק מטעמה ולפיה, אם היו סטיות בשלבים המוקדמים שבוצעו, אזי הן היו צריכות להתגלות על ידי האדריכל והמהנדס עוד באותם שלבים. המהנדס פובונזק הוסיף כי ייתכן והאדריכל לא ראה בקיומה של הסטייה ליקוי ואישר את המשך העבודה או שהסטייה תוקנה בהתאם להנחיותיו (סעיף 1 למוצג ת/2). המהנדס פובונזק לא נחקר בעניין זה ואני מקבלת את קביעתו זו.


אציין כי לא קיבלתי את טענת הנתבעים ביחס למקצועיותו של המומחה מטעם התובעת, המהנדס פובונזק. העובדה שבית משפט דחה את מסקנותיו בעניין אחר, אין בה כדי להצביע על חוסר מקצועיות מצדו, ועל הנתבעים היה להתמודד עם חוות דעתו ועדותו בתובענה זו.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי עבודת התובעת וביצוע היציקה אושרו על ידי אנשי המקצוע הנדרשים מטעם התובעת, וכי היא לא הופסקה כתוצאה מליקויים בעבודה שהם באחריות התובעת, אלא בשל רצונם של הנתבעים לשנות את התוכניות לאחר שנעשו ואושרו על ידי אנשי המקצוע מטעמם.

הנתבעת טוענת כי משהצדדים לא הגיעו להסכמה על ביצוע התיקונים, הפסיקה התובעת את ביצוע העבודות ונטשה את המקום (סעיף 45 למוצג נ/11). התובעת טוענת כי הנתבעים הם שגרמו להפסקת העבודה שכן לא היתה ברשותם תכנית מאושרת.

בנסיבות, כאמור לעיל, רשאית הייתה התובעת לקבל תשלום מהנתבעים עבור המשאבה והבטון שהוזמנו, וכן רשאית הייתה לקבל הנחיות חדשות מהאדריכל או הקונסטרוקטור, וכן התחייבות של הנתבעים לגבי התמורה המתחייבת מביצוע העבודה הנוספת או החדשה המבוקשת על ידי הנתבעים.

לפיכך הפסקת העבודה הייתה מטעמים הקשורים בנתבעים, ולא בתובעת, ובאחריותם.

ב.1(2). התמורה .
הנתבעים גרמו להפסקת עבודות הבנייה, ובכך הביאו, למעשה, לסיום ההתקשרות בין הצדדים, באופן חד צדדי.

על-פי ההסכם, במידה והנתבעים יפסיקו את עבודת התובעת בעקבות חוות דעתו של האדריכל, זכאי הקבלן, קרי: התובעת לתשלום בגין העבודות שבוצעו עד להפסקת העבודה. בענייננו, לא כך קרה, אלא הנתבעים הפסיקו מיוזמתם, שלא עקב הפרות של התובעת את ההסכם או ביצוע לקוי, את עבודת התובעת, וביתר שאת לא יכול להיות חולק שהיא זכאית לתמורה בגין העבודות שביצעה.

התובעת טוענת כי התמורה לה היא זכאית בגין עבודה שבוצעה בפועל על ידה, כולל ברזל שסופק לאתר הבנייה, היא בסך של 95,000 ש"ח (לא כולל מע"מ). הנתבעים טוענים כי התובעת אינה זכאית לתמורה כלשהי שכן ההסכם קובע כי ביצוע התשלומים מותנה באישור האדריכל לשלבים שבגינם נדרש התשלום (סעיף ב' התחתון בעמוד השני לחוזה). לטענת הנתבעים מקום שאישור שכזה מעולם לא ניתן על ידי האדריכל, אין התובעת זכאית לתמורה עבור ביצוע השלב השני על פי נספח התשלומים (מצורף לחוזה). לחילופין, טוענים הנתבעים, כי אם זכאית התובעת לתשלום עבור העבודה שביצעה עד להפסקת העבודה, הרי שמדובר בסכום של 41,000 ₪ בהתאם לנספח התשלומים ולא בסכום של 95,000 ₪.

לאור חומר הראיות שלפני זכאית התובעת לתשלום בגין העבודות שבוצעו על ידה עד להפסקת העבודות, אך לא בסכום שהיא תבעה בגינו.

בנספח התשלומים לחוזה נקבע שהתובעת זכאית לתשלום עבור השלב השני בסכום של 41,000 ₪. התובעת טוענת כי הסכומים שנקבעו לצד כל שלב ושלב אינם משקפים את ערך העבודות של אותם שלבים. לטענתה, בפועל, ערך העבודה של השלב השני המגיע לסכום של 95,000 ₪. התובעת תומכת טענתה זו גם בחוות דעתו של המהנדס פובונזק (סעיפים 1ה'2 ו- 1ה'4 למוצג ת/1).

אכן, ישנם שלבי תשלום המפורטים בנספח התשלומים (נספח א'2 למוצג ת/4) שאינם משקפים העבודה שנעשתה באותו שלב. כך למשל, בסעיף 12 לנספח התשלומים מצוין כי כנגד מסירת מפתח ללקוח ישלמו הנתבעים 21,000 ₪. מדובר באחד התשלומים המשמעותיים, עבור שלב שאין בו כל עבודה. עם זאת, כאמור, מדובר בשלב משמעותי מאוד, וכלל התשלום שמשתלם בו הוא ניכר, לא בשל ערך העבודה הנעשית בו, אלא מסיבות טובות אחרות. אין בכך כדי ללמד, בהכרח, שלגבי השלבים האחרים קבעו הצדדים הסדרים שאינם משקפים את השווי האמתי של אותו שלב בעבודה. דבר זה אינו נכון לגבי השלב השני של העבודה. הנתבעים הגישו מכתב ששלח מר עותמאן לנתבעים, לאחר הפסקת עבודתה של התובעת, בו דרש לקבל את התמורה בגין השלב השני בסך של 45,000 ₪ (מוצג נ/2). אינני מקבלת את הסברה המאוחר של התובעת, לפיה מכתב זה הועבר לנתבעים במסגרת משא ומתן שהתנהל בין הצדדים לסיום הסכסוך בפשרה. ראשית, מעיון במכתב אין כל אינדיקציה לכך שהדבר נעשה במסגרת משא ומתן. שנית, התובעת כותבת במכתב כי התשלום בסך 45,000 ₪, המבוקש על ידה, הוא על-פי חוזה. חזקה על התובעת שעיסוקה בבנייה שאילו שווי הבנייה שעשתה עד אותו מועד לא תאם את הסכום הרשום בהסכם, שהייתה מודעת לכך והייתה מעלה את דרישתה לתשלום השווי הנכון של תמורת עבודתה, כבר אז. לבסוף, על פי נוסח ההסכם, הצדדים הסכימו על שווי העבודה בכל שלב, ויש לתת תוקף להסכמת הצדדים האמורה.

לאור האמור לעיל, התובעת זכאית לתמורה החוזית בסכום שנקבע בנספח התשלומים, דהיינו 41,000 ₪ (ללא מע"מ). ובתוספת מע"מ של 15.5% שהיה נהוג בתקופת היווצרות החוב, כאשר ההתקשרות בין הצדדים באה לקיצה, ובסה"כ 47,355 ₪ (כולל מע"מ).

ב.1(3). הנזק .
התביעה הוגשה, בנוסף גם לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב הפסקת העבודה, בשלושה רכיבים: האחד, פיצוי בגין עלות הציוד של התובעת שהושאר ולא הושב לה. השני, פיצוי מוסכם על פי החוזה בגין סיום ההתקשרות. השלישי, פיצוי בגין הפסד רווח שנמנע מהתובעת לגבי יתרת העבודות שלא ביצעה, עקב הפסקת העבודה.

ב.1(3א). פיצוי בגין ציוד שהושאר על ידי התובעת .
אין מחלוקת כי בעת הפסקת עבודתה של התובעת היה ציוד שלה שנשאר בחזקת הנתבעים. אין גם מחלוקת ביחס לרשימת הציוד שהושאר (סעיף 15 למוצג ת/4) שכן הנתבעים לא העלו כל טענה לגבי פרטי הציוד. בנוסף, אין גם מחלוקת כי הציוד נעלם והתובעת לא קיבלה אותו חזרה לידיה מעולם (עמ' 102, שורות 20-21 לפרוטוקול).

הציוד הושאר משום שבמועד בו נדרשה התובעת להספיק את העבודה סוכם על הפסקה זמנית ולא דובר על הפסקת עבודתה של התובעת בכלל. לאחר זמן מה, ביום 31.1.06 הוציאו הנתבעים, באמצעות האדריכל, הודעה לתובעת לפיה הם מסיימים את ההתקשרות בין הצדדים וכי התובעת נדרשת לקחת את הציוד השייך לה תוך עשרה ימים (נספח ו' למוצג ת/4 ונספח ד' למוצג נ/11).

לטענת התובעת, לאחר קבלת המכתב שלעיל, הגיע מי מטעמה כדי לקחת את הציוד אך הציוד לא נמצא באתר, ולמיטב ידיעת התובעת, נעשה בו שימוש על ידי הנתבעים או מי מטעמם (סעיף 15 למוצג ת/4).

יש לציין, לעניין זה, כי אחיה של הנתבעת, מר איתן חלפון, אישר בעדותו כי הוא לקח חלק מהציוד לצורך עבודתו, אלא שלטענתו, החזיר אותו יום לאחר שמר עותמאן הגיע לקחת את הציוד (עמ' 101, שורות 12-16 לפרוטוקול).

התובעת טוענת כי ערכו של הציוד שנעלם הוא 27,400 ₪ (לא כולל מע"מ) וכי על הנתבעים לפצותה בסכום זה. הנתבעים טוענים כי אין לתובעת אלא להלין על עצמה. לטענתם, עוד ביום 23.11.05 הוציאה התובעת מכתב בו היא דורשת מהנתבעים להשיב לה הציוד שהושאר במקום. לשם כך מפנים הנתבעים למוצג נ/2. לטענתם, היה על התובעת כבעלת ציוד יקר הערך לבוא ולקחת את הציוד בעצמה, ולא לדרוש מהנתבעים להשיבו לה.

אינני מקבלת את טענתם האמורה של הנתבעים. המכתב, מוצג נ/2, נושא תאריך 23.11.06. הנתבעים טוענים כי מדובר בטעות וכי המכתב הוצא ביום 23.11.05 ולא ביום 23.11.06. התובעת טוענת כי המכתב הוצא ביום 23.11.06 (סעיף 26 לסיכומי התובעת). על-פי עדותו של מר עותמאן, לאחר קבלת מכתבו של האדריכל בדבר סיום ההתקשרות והדרישה שהתובעת תיקח את הציוד השייך לה, הוא הגיע לקחת את הציוד אך הציוד לא היה במקום. מכאן, שאין לומר כי התובעת לא הגיעה לקחת את הציוד והסתפקה בדרישה מהנתבעים להשיב לה אותו. זאת ועוד, מבחינה כרונולוגית לא ייתכן כי המכתב נערך ביום 23.11.05, שכן מכתב האדריכל, בדבר הפסקת ההתקשרות, נערך רק ביום 31.1.06 (סעיף 48 למוצג נ/11 ונספח ד' למוצג נ/11). לא ייתכן כי חודשיים לערך לפני הוראת האדריכל לתובעת להפסיק את ביצוע העבודות, דרשה התובעת לשלם לה את התשלום המגיע לה עבור העבודות שבוצעו עד להפסקת עבודתה ולהשיב לה את הציוד. לפיכך אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה נערך המכתב ביום 23.11.06.

שנית, טוענים הנתבעים, כי ניתנה לתובעת הזדמנות נוספת לקחת את הציוד שהושאר על ידה באתר, כאשר הגיע מנהל התובעת יחד עם המהנדס פובונזק לביקור קצר, אך היא לא לקחה את הציוד גם בהזדמנות זו.

אינני מקבלת את טענתם זו של הנתבעים. ראשית, מדובר בטענה כבושה שכן הנתבעים לא העלו טענה זו קודם לכן.

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת, באמצעות מר עותמאן, הגיעה לקחת את הציוד בסמוך לאחר שקיבלה את מכתב האדריכל (נספח ד' למוצג נ/11), אולם נאלצה לחזור בידיים ריקות, באשר הציוד נלקח על ידי אחיה של הנתבעת, מר איתן חלפון.

לפיכך נשאה התובעת בחובתה על פי סעיף 6ב' להסכם לפנות את הציוד, ולאחר מכן הייתה זו חובתם של הנתבעים להשיב לה את הציוד. הנתבעים לא עשו כן אלא, לגרסתם, המתינו לבוא התובעת לקחת את הציוד. הקבלן מטעם הנתבעים, מר סעדיה צוברה, אישר כי לפני תחילת עבודתו הוא הוציא את הציוד של התובעת מחצרי הנתבעים (עמ' 27, שורות 23-26 לפרוטוקול) דבר שהוביל להעלמות הציוד.

לפיכך, על הנתבעים לפצות את התובעת בגין שוויו של הציוד.

התובעת מעריכה את שווי הציוד בסכום של 27,400 ₪. כך גם קובע המומחה מטעמה, המהנדס פובונזק. למרות זאת לא נשאה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את שווי הציוד. התובעת לא הגישה אסמכתאות כלשהן שיש בהן כדי ללמד על שווי הציוד, או פירוט סוגו של הציוד (דגם, שנת רכישה וכו'). מר עותמאן אישר בעדותו כי יש יחס בין תקופת הזמן בו הופעלו המכשירים לבין שווים (עמ' 56, שורות 9-10 לפרוטוקול). התובעת לא הגישה חשבוניות בדבר שווי הפריטים, לפחות בעת רכישתם, שהיה בהן כדי לסייע בקביעת שוויו של הציוד, וזאת למרות שמר עותמאן העיד כי ככל הנראה יש ברשותו חשבוניות וכי אין לו כל סיבה שלא להציג אותן. כמו כן לא הגישה התובעת חו"ד שמאי לעניין זה.

לאור האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה את שווי עלות הציוד שהושאר על ידה אצל הנתבעים, ולפיכך, אין מנוס אלא לדחות ראש נזק זה.

ב.1(3ב). פיצוי מוסכם .
סעיף 10 להסכם קובע מעשים המהווים הפרות יסודיות על פי הגדרת הצדדים וכן קובע כי באותם מקרים על המפר יהיה לשלם פיצויים מוסכמים בסך 2,500$ ארה"ב.

סעיף זה לא קובע כאחד מאותם מקרים, את המקרה בו יודיעו הנתבעים באופן חד צדדי על הפסקת ההסכם (אם כי קבעו כעזו הפסקת העבודה על ידי הקבלן למשך זמן העולה על 7 ימי עבודה).

לפיכך, הגם שההודעה החד צדדית מצד הנתבעים על הפסקת ההסכם מהווה הפרה של ההסכם, ואף ניתן לראותה כהפרה יסודית, הרי שלא מוטלת על הנתבעים החובה לשלם בגין הפרה זו פיצוי מוסכם.

הנתבעים בחרו להביא את החוזה לקיצו, תוך הפרת ההסכם שבין הצדדים ובגין כך זכאית התובעת לקבל תשלום עבור עבודה שהיא ביצעה עד למועד הפסקת העבודות, כאמור לעיל, וכן, ככלל, לפיצוי בגין אבדן רווח אשר יידון להלן.

לאור האמור לעיל, נדחית התביעה לפיצוי מוסכם.

ב.1(3ג). פיצוי בגין הפסד רווח שנמנע מהתובעת עקב הפסקת העבודה .
לטענת התובעת, עקב סיום ההתקשרות על ידי הנתבעים נמנע ממנה הרווח שהייתה צפויה להרוויח בשיעור של 25% מתמורת העבודות שהיו אמורות להתבצע על ידה על פי ההסכם (סעיף 5 למוצג ת/4).

המומחה מטעם התובעת, המהנדס פובונזק, העריך כי שיעור הרווח הסביר הגלום בסוג כזה של עבודות הוא למצער 25% (סעיף ב.1ו למוצג ת/1).

התובעת טוענת כי על פי תחשיב זה, אם הנתבעים היו מאפשרים לתובעת לבצע את כל שלבי הבנייה, הרווח שהיה צומח לה מסך התמורה של 270,000 ₪ הוא 67,500 ₪ (לא כולל מע"מ). מאחר ולטענתה, בוצע רק שליש אחד של העבודה, הרי שיתרת נזקיה הוא שני שלישים מהרווח של יתרת התמורה, דהיינו סך של 45,000 ₪ (לא כולל מע"מ).

צודקים הנתבעים בטענתם לפיה הרווח הגולמי הוא נגזרת של התמורה החוזית פחות ההוצאות, וכי התובעת לא הגישה ראיה כלשהי ביחס לסכום ההוצאות. התובעת לא הראתה את שיעור הרווח שלה בפרויקטים אחרים, לא הגישה דוחות כספיים שלה שהיה בהם כדי לתמוך בטענתה זו וכן לא הגישה חו"ד רואה חשבון תוך התייחסות לנתונים הכספיים האמורים וגיבויים במסמכי הנהלת החשבונות שלה.

לפיכך לא הוכיחה הנתבעת את שיעור הרווח שנמנע ממנה.

עם זאת, מקום שהנתבעים הביאו לסיום ההתקשרות באופן חד צדדי, בתירוץ של ליקוי בנייה אשר לא התקבל על ידי, והתובעת זכאית לפיצוי בגין אבדן הרווח שנמנע ממנה, אני קובעת, על דרך האומדנא, כי שיעור הרווח הצפוי עומד על 15%, ולפיכך בגין יתרת העבודה בשיעור של שני שלישים מהתמורה החוזית בסך של 270,000 ₪, זכאית התובעת לשיעור רווח גולמי של 15% מהסך של 180,000 ₪, ובסה"כ 27,000 ₪ (ללא מע"מ).

לפיכך זכאית התובעת לתשלום סך של 31,185 ₪ (כולל מע"מ) בגין הרווח הגולמי שנמנע הימנה בגין הפסקת ההתקשרות על ידי הנתבעים תוך כדי הפרת ההסכם.


ב.2. התביעה שכנגד .
לאור המסקנות אליהן הגעתי בתביעה העיקרית, מן הראוי לדחות את התביעה שכנגד. למעלה מהצורך אדון בקצרה במספר מחלוקות ביחס לתביעה שכנגד.

ב.2(1). אחריות אישית של הנתבע שכנגד, מר עותמאן .
הנתבעים טוענים כי מר עותמאן גרם לתובעת להפר את ההסכם שבין הצדדים, כי הציג מצג שווא לפיו הוא בעל מקצוע ברמה גבוהה, ואיכות ביצוע העבודה על ידי התובעת, גבוהה. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי מר עותמאן עשה שימוש בתובעת כדי להונות או לקפח נושה של התובעת וגרם לה ליטול סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע חובותיה, ולפיכך יש לחייבו באחריות אישית לחובותיה.

טענות אלה נטענות בעלמא, ומוטב היה שלא יועלו ושהתביעה לא תוגש נגד מר עותמאן באופן אישי.

לפיכך, אף אילו היה ממש בטענה כלשהי של הנתבעים כלפי התובעת, ולא כך היא, דין התביעה נגד הנתבע שכנגד, להידחות.

ב.2(2). כללי
הנתבעים טוענים כי בעבודתה של התובעת קיימים ליקויים, בנוסף לסטייה שנמצאה, לטענתם, במיקום הכלונסאות, שבגינה, לטענתם הביאו להפסקת העבודה.

את התביעה שכנגד מבססים הנתבעים על חוות דעתו של המהנדס ולדיסלב סובוטין מחברת טרמינל.

מעיון ברשימת הליקויים שמצא המהנדס סובוטין עולה כי המומחה האחר מטעם הנתבעים, המודד יהורם אהרוני לא מצא את הליקויים והסטיות שנמצאו לדעתו של המהנדס סובוטין. בנוסף, בחוות דעתו של המהנדס סובוטין (מוצג נ/6) לא נמצאו הסטיות אשר נמצאו בחוות דעתו של המודד אהרוני (מוצג נ/9). המדידה על ידי המודד אהרוני נערכה ביום 18.11.05 והבדיקה על ידי המהנדס סובוטין נערכה ביום 15.1.06. בעדותו בחקירתו הנגדית לא נתן לכך המהנדס סובוטין הסבר הניח את הדעת (עמ' 65, שורות 13-18 לפרוטוקול). בנוסף, המהנדס סובוטין לא נתן כל הסבר לסכום הליקויים בסך 50,000 ₪ שבחוות דעתו. משכך, אין לתת לחוות דעתו משקל של ממש.

מנגד קיימת חוות דעתו של המהנדס פובונזק מטעם התובעת, אשר לא מצא כל סטייה או ליקויי כאמור בחוות דעתו של המהנדס סובוטין. המהנדס פובונזק סבור כי לא הייתה סטייה בעבודות התובעת (עמ' 14, שורה 21 לפרוטוקול), כפי שטוענים הנתבעים, אלא הייתה סטייה מובנית בתכנון המקורי (עמ' 18, שורות 25-26 לפרוטוקול) שמקורה בעבודת האדריכל (עמ' 18, שורות 26-27 לפרוטוקול).

מקום שחוות דעתו של המהנדס סובוטין אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המודד אהרוני, שניהם מטעם הנתבעים, מחזק הדבר את דעתו של המהנדס פובונזק מטעם התובעת לעניין שאלת הסטיות והליקויים שנטענו על ידי הנתבעים.

התביעה שכנגד מורכבת ממספר ראשי נזק, כדלקמן:
האחד, הנזק שנגרם לנתבעים כתוצאה מהצורך בהשלמת הבנייה; השני, האיחור שנגרם בבנייה כתוצאה מנטישת התובעת; השלישי, הוצאות שנאלצו הנתבעים להוציא בגין הליקויים והסטיות שבעבודת התובעת; הרביעי, נזק לקיר המשותף עם השכן; החמישי עגמת נפש שנגרמה לנתבעים בגין שנמנעה מהם האפשרות לגור בביתם.

ב.2(3). ראשי הנזק בתביעה שכנגד .
ב.2(3א). הנזק שנגרם לנתבעים לצורך השלמת הבנייה .
הנתבעים טוענים כי משום שהתובעת סירבה לבצע את התיקון הנדרש בהתאם לתוכנית הקונסטרוקטור, נאלצו הנתבעים לבצע את עבודות הבנייה באמצעות אחרים, דבר שהביא להוצאות כספיות גדולות יותר ממה שהיו צריכים להוציא אילו התובעת הייתה מבצעת את הבנייה עד לסופה.

לשם כך, שכרו הנתבעים את שירותיו של הקבלן סעדיה צוברה. לטענתם, הזמינו ממנו ביצוע ההריסה והבנייה מחדש עד לשלב אליו הגיעה התובעת בעבודות, ושילמו לו סך של 20,000 ₪ כולל מע"מ (נספח ה' למוצג נ/11).

עוד טוענים הנתבעים, כי שכרו את שירותיו של הקבלן סעדיה צוברה לצורך בניית שלד הבניין בסכום של 110,000 ₪. לטענתם, סכום זה הוא בנוסף לסכום ששילמו לקבלן צוברה לצורך הריסת הבנייה שביצעה התובעת ובנייה שלה מחדש, עד לסיום השלב השני על החוזה. לשם תמיכה בטענתם מפנים הנתבעים להסכם שנחתם בינם לבין הקבלן צוברה.

בנוסף, טוענים הנתבעים, כי לצורך השלמת הבנייה, שכרו שירותיהם של קבלנים שונים, להם שילמו סך של 260,000 ₪, בעוד שהתובעת התחייבה לבצע עבודות אלה בסכום של 165,000 ₪. משכך, טוענים הנתבעים כי הפרת החוזה על ידי התובעת, גרמה להם נזק כספי של 95,000 ₪ לצורך ביצוע הבנייה לאחר סיום שלב בניית השלד.

לאור חומר הראיות שלפני, אינני מקבלת את הנזקים הנטענים על ידי הנתבעים.

כאמור, כבר קבעתי לעיל, כי לא מצאתי ליקויים או סטייה בעבודות שביצעה התובעת, כי גם אם הייתה סטייה האחריות לה מוטלת על הנתבעים או מי מטעמם, ובנוסף, כי גם אם הייתה סטייה, הרי שניתן היה להסתפק בתיקון קל שלא הצריך הריסת הבנייה ובניה מחדש. הנתבעים הפסיקו את עבודת התובעת וממילא לא אפשרו לה ביצוע תיקונים. אם רצו הנתבעים לבצע עבודה אחרת מהמוסכם, היה עליהם לדאוג לתוכניות או אישורים כנדרש וכן לסכם עם התובעת את התמורה בגין כך. בנוסף, הנתבעים לא הגישו אסמכתאות לגבי התשלום לקבלן צוברה או לקבלנים אחרים, למעט קבלה על תשלום של 20,000 ₪ שהוציא הקבלן צוברה, על פי הרשום בה, עבור הריסת הבנייה שביצעה התובעת ובנייתה מחדש (נספח ה' למוצג נ/11). מכאן שהנתבעים לא הוכיחו את הסכומים שהם הוציאו עבור השלמות הבנייה לטענתם.


ב.2(3ב). האיחור שנגרם בבנייה כתוצאה מנטישת התובעת .
לפי ההסכם התובעת הייתה אמורה לסיים את כל עבודות הבנייה עד ליום 30.3.06 (סעיף 3א לחוזה). הנתבעים טוענים כי כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת, הם נאלצו לשכור שירותיהם של קבלנים אחרים, וקיבלו את הבית, לאחר סיום הבנייה, רק ביום 1.8.07, היינו באיחור של 70 שבועות.

על-פי ההסכם, איחור במסירת העבודות על ידי התובעת, מזכה את הנתבעים בפיצוי של 700$ לכל שבוע איחור. לפיכך טוענים הנתבעים כי התובעת חייבת להם בגין האיחור סך של 49,000$.

כפי שקבעתי לעיל, הפסקת ההתקשרות החד צדדית על ידי הנתבעים הייתה שלא כדין. יש להניח, ומכל מקום לא הוכח אחרת, כי לולא הופסקה עבודת התובעת על ידי הנתבעים, הייתה הבנייה מסתיימת במועדה. יתר על כן, מעיון בנספחים טז'1-טז'5 לתצהירו של מר עותמאן בתביעה שכנגד (מוצג נ/13), עולה כי העיכוב לא היה תלוי בתובעת, אלא נגרם בשל המתנה ממושכת לאישור עיריית תל אביב לשינויים שהנתבעים ביקשו לעשות בתוכנית הבנייה.

לפיכך לא הוכיחו הנתבעים ראש נזק זה.


ב.2(3ג). נזק לקיר השכן .
לטענת הנתבעים, הם נאלצו לשלם עבור תיקון הקיר המשותף לביתם ולבית השכן, שניזוק מעבודתה של התובעת, סך של 3,000 ₪ (סעיף 64 למוצג נ/11).

הנתבעים לא הסבירו כיצד נגרם הנזק הנטען וכן לא הגישו קבלה או אסמכתא אחרת על התיקון ועל התשלום הנטענים.



ג. פסיקתא .
לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, והתביעה שכנגד נדחית.

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 78,540 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד סיום ההתקשרות (31.1.06) ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת – הנתבעים שכנגד הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.










לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה בניה

  2. הפרת הסכם מייסדים

  3. הפרת הסכם פרסום כתבה

  4. הפרת הסכם למכירת מגרש

  5. הפרת הסכם לביצוע עבודה קבלנית

  6. הפרת הסכם טיפולי הפריה בחו''ל

  7. הפרת הסכם עקרונות לחיסול חברה

  8. הפרת הסכם זיכיון דומינוס פיצה

  9. הפרת חוזה שירות למוצרים ביתיים

  10. הודעה על הפרת חוזה תוך זמן סביר

  11. כתב תביעה פיצויים מוסכמים הפרת הסכם

  12. הפרת הסכם עקב אי אספקת השתילים בזמן

  13. תביעה בגין הפרת הסכם פרסום שלטי חוצות

  14. ביטול הבטחה לעובד עקב הפרת הסכם סודיות

  15. תביעה בטענת הפרת הסכם מופע ליום העצמאות

  16. טענת הפרת הסכם - אי המצאת מסמך כוונות בזמן

  17. תביעה בגין הפרת הסכם למתן שירותי פיקוח על עבודות בניה

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון