תאונות דרכים קלות

דוגמא לפסק דין בנושא תאונות דרכים קלות:

עניינה של התביעה בשתי תאונות קלות, בהן הייתה מעורבת התובעת (ילידת 25.6.69), כאשר בשנייה היה עימה גם בנה, אשר היה כבן חמש וחצי באותה עת (יליד 10.10.03).
הנ"ל יקראו להלן בהתאמה "התובעת" ו -"התובע."
תאונת הדרכים הראשונה הייתה ביום 25.1.04. התובעת איבדה שליטה על הרכב בו נהגה והתנגשה באי- תנועה. במועד הרלוונטי הייתה הנתבעת 1 מבטחת הרכב.
תאונת הדרכים השנייה הייתה ביום 8.4.09, ובה נפגעו כאמור שני התובעים. בתאונה זו איבדה התובעת שליטה על הרכב בו נהגה, התנגשה בעוצמה בעמודי בטון והרכב התהפך על צידו. במועד זה ביטחה הנתבעת 2 את נהיגת התובעת.



בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מהתאונה הראשונה, נפגעה התובעת בכל חלקי גופה, לרבות צווארה, גבה, ידיה וקרסולה הימני. בסמוך לתאונה ולאחריה, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בקופת-חולים ואובחנה כנפגעת "צליפת שוט" וכסובלת מרגישות והגבלת תנועה במוקדי החבלה. התובעת טופלה בפיזיותרפיה ובמשככי כאבים. לאור הימשכות כאביה ותחושת נימול בידיים, ביצעה התובעת בדיקת EMG ואובחנה כסובלת מ-CTS. נוכח הממצאים, הופנה התובעת לקבלת טיפול רפואי במחלקת כף-יד בבית החולים הדסה עין כרם. התובעת המשיכה בקבלת טפולים רפואיים בקהילה.

ממקום התאונה השנייה פונתה התובעת באמבולנס לבית החולים שערי-צדק ואובחנה כסובלת מחבלה בכף יד שמאל, זרוע שמאל, כאבים ורגישות בגב ובצוואר. בהמשך פנתה התובעת לקופת-חולים והופנתה לטיפולי פיזיותרפיה. אושרו לה ארבעה-עשר ימי מחלה. נטען כי עד היום סובלת התובעת מכאבים.
גם התובע פונה ממקום התאונה השנייה באמבולנס לבית-החולים שערי-צדק. הוא אובחן כסובל מחבלת ראש ושוחרר עם המלצות למנוחה ולמעקב לפי הצורך. כחודש לאחר התאונה פנה התובע לקופת החולים בתלונות על כאבי ראש וחרדות.
התביעה נתמכה בבקשה למנות מומחים רפואיים לתובעת בתחומי האורטופדיה, הנוירולוגיה וכף היד, ולתובע בתחומי הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.

קביעות האורטופד מטעם בית משפט:



ביום 10.10.10, מינה כב' הרשם בורשטיין את ד"ר אהוד שרצר, כמומחה בתחום האורטופדיה לבדיקת התובעת. הרשם לא מצא כי יש למנות מומחים בגין הפגיעה בתובע ור' נימוקיו שם. ד"ר שרצר - בדק את התובעת ביום 13.12.10. הוא רשם מפיה כי היא מייחסת את מרבית פגיעותיה ובעיותיה לתאונה השנייה. המומחה כתב כי בתחילת השיחה טענה התובעת שלמעשה הדברים היחידים המעיקים עליה היום, הם כאבים בכתף ימין, כתוצאה מהתאונה האחרונה ונימול בידיים, כתוצאה מהתאונה הראשונה. עוד ציין כי הוצע לתובעת טיפול ניתוחי והוא לא הצליח להבין מדוע זה לא נעשה. המומחה בחר עוד לכתוב כי שאל את התובעת באשר לעברה הרפואי אך היא: "העדיפה להתעלם משאלתי". בפרק התלונות ציין גם תלונה על כאבי צוואר "קלים" וכאבים קלים גם בגב תחתון. לנוכח התיעוד שהיה בפני המומחה, הוא מצא שיש בטענותיה באשר לכתף ימין הפרזה.

עת סקר המומחה את החומר שהונח בפניו הוא מצא עוד להעיר כי באופן לא מובן, כלול משום מה, בחומר שהועבר לו ביום 24.10.10 - גם אישור מחלה מיום 6.11.10. המומחה תהה - "האם למישהו מהגורמים יש חוש נבואי?".



המומחה כתב כי בפי התובעת שתי תלונות עיקריות ושתיים משניות. כעיקריות היא מתלוננת על כאבים בכתף ימין ונימול בכפות ידיים וכמשניות על כאבי צוואר וכאבי גב תחתון.

באשר לכאבים בכתף ימין - ציין המומחה כי התלונות החלו עוד לפני שתי התאונות ועל אף שהתובעת טוענת להחמרה משמעותית אחרי התאונה השנייה, הרי שהתיעוד הרפואי מלמד על תלונות בגין האמור כבר לאחר התאונה הראשונה. כמו כן יש ממצא בבדיקת US של הסתיידות משנת 2006, כלומר עובר לתאונה השנייה. ממצאי הבדיקה של המומחה העלו כי קיימת בעיה בכתף ימין בעיקר בסיבוב פנימי. הממצא תואם לאלו שנמצאו לאורך התקופה ולממצאי US ואלו מחשידים כי מדובר בקרע ב-SS שהסתייד. בגין מצב זה מצא להכיר ב-10% נכות מהם סובלת התובעת.
באשר לנימול בכפות הידיים - ציין כי התלונה היא לאחר התאונה הראשונה אך נרשמה בהמשך לבעיה ביד ימין, בעוד הממצאים בבדיקת ההולכה הם דו-צדדיים. כמו כן, אין מקום לסברה שתאונה, ללא פגיעה אשר גרמה לנפיחות או לשבר של שורשי הידיים, תגרום לנימול כתוצאה מלחץ על התעלה של עצב מדיאנוס.
מאחר והתלונות והממצאים מתאימים למחלת CTS שהינה שכיחה באוכלוסיית הנשים, לא מצא להכיר בנכות, בראש זה, כקשורה לאיזה מהתאונות.
באשר לכאבי הצוואר - קבע המומחה כי מדובר בהגבלת תנועה "מזערית". עסקינן בהגבלה קלה מאוד המתבטאת בסיבוב לצד שמאל ובכיפוף. התיעוד מעלה כי הכאבים נרשמו בעיקר לאחר תאונה ראשונה, אם כי בדיקת ה-CT נערכה לאחר התאונה השנייה. בגין מצב זה מצא להכיר ב - 5% נכות מהם סובלת התובעת.
בעניין כאבי גב תחתון - ציין כי תלונות אלו הופיעו כבר בשנת 2003 ומכל מקום התובעת אינה מתלוננת עוד על כך.



המומחה חלק את הנכויות בין התאונות ובין עברה של התובעת, כדלקמן:
כתף ימין- 1% מעברה של התובעת, 5% בגין תאונה ראשונה, 4% בגין תאונה שנייה.
צוואר- 3% בגין תאונה ראשונה ו-2% בגין תאונה שנייה.

סה"כ כ-8% בגין תאונה ראשונה (7.85%) וכ-6% בגין תאונה שנייה (5.92%).
עוד הכיר המומחה בתקופות של אי כושר זמני, כדלקמן:
30% למשך ארבעה חודשים לאחר התאונה הראשונה.
20% למשך ארבעה חודשים לאחר התאונה השנייה.

תצהיר התובעת:



התובעת הסתפקה בתצהירה. בתצהיר היא שבה ופרטה את נסיבות התאונות בהן הייתה מעורבת ואת הטיפול הרפואי שקיבלה בעקבותיהן. באשר לתאונה השנייה הוסיפה כי לאחר שהרכב התהפך, התאמצה לזחול לעבר בנה וחילצה את שניהם דרך חלון הרכב שנופץ. ממקום התאונה, פונו השניים באמבולנס, לחדר טראומה בבית החולים שערי-צדק. באשר לבנה טענה כי מאז התאונה הוא סובל מכאבי ראש ומטראומה קשה והוא מטופל במשככי כאבים. עוד סובל התובע מטראומה ומחרדות בנסיעות. במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה סרב התובע לנסוע ברכב ואף להיכנס למכונית. התובע היה נבהל בקלות ואוחז בכוח בכיסאות מרוב לחץ ופחד מנסיעה מהירה. לטענתה - עד היום מזכיר התובע את התאונה השנייה ומגלה סימני חרדה מדאיגים. היום מתבטאות חרדותיו בחוסר שקט בנסיעה. לאחר התאונה שהה התובע שבוע בבית ובמהלכו הייתה התובעת צמודה אליו. התובעת הצהירה כי התובע הינו ילד עם צרכים מיוחדים ולכן הייתה חייבת להישאר איתו והשניים הפסידו ימי לימודים וימי עבודה (בהתאמה).




התובעת הצהירה כי היא מזכירה רפואית במקצועה, ועובר לתאונות עבדה במכון מ.א.ר בירושלים, שם היא עובדת אף היום. נטען כי, עובר לתאונה הראשונה עמד שכרה על סך חודשי ממוצע של 3,350 ₪. התובעת הצהירה כי בעת התאונה הראשונה הייתה בחופשת לידה, אך מספר ימים לאחר מכן נאלצה לשוב לעבודתה, ובעקבות התאונה נאלצה להיעדר, מעת לעת, לצורך בדיקות וטיפולים. התובעת לא עקבה אחר שעות ההיעדרות מהעבודה אך היא מחזיקה בכרטיס טיפולי פיזיותרפיה ואישורי מחלה, התומכים לדבריה בטענתה. התובעת העריכה הפסדה בגין ההיעדרויות בסך של כ-3,000 ₪. יוער כי צורף כרטיס אשר יש בו רק להעיד למתי זומנה התובעת ולא שאכן נדרשה לטיפולים עצמם (סוגיה עליה נחקרה, ור' להלן).

נאמר כי עובר לתאונה השנייה, עמד שכר התובעת על סך של כ- 6,131 ₪.
בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה למשך 27 ימים ולאחר מכן נעדרה לסירוגין, לצורך בדיקות רפואיות וטיפולי פיזיותרפיה. בתקופת ההיעדרות שולם לתובעת שכרה ע"ח ימי מחלה שנצברו לזכותה והיא מעריכה את הפסדיה בראש זה בסך של 15,000 ₪. תלושי שכר, אישורי פיזיותרפיה ואישורי מחלה צורפו וסומנו ה'.
מהנתונים המצטברים בתלוש חודש מרץ 2009 עולה כי עד אותו חודש השתכרה התובעת סך חודשי ממוצע (נטו) של כ- 6,100 ₪ לחודש. בחודש אפריל 2009 עמד שכרה על סך של 4,204 ₪ בלבד.
מטעמיה לא הציגה התובעת תלושי שכר נוספים מאותה שנה וכן לא הציגה תלושי שכר מהשנים 2004-2003, הסמוכים לתאונה הראשונה.
צורפו קבלות בגין טיפולי פיזיותרפיה, או מסמכים אחרים, המעידים על קבלת הטיפולים, בין השאר, בימים - 26.1.04, 3.4.05, 13.5.04, 10.5.05, 6.12.05, 17.2.06, 12.3.06, 21.4.09, 10.8.09, אישור על שישה טיפולים בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2009, 24.12.09. 31.1.10, 7.11.10. עוד הוצגו במהלך מועד ההוכחות, מסמכים המלמדים על סדרות טיפולים נוספות, אליהן פנתה התובעת לאחר מועד מתן חוות דעת המומחה (ר' מסמכים שסומנו ב').



התובעת הצהירה כי מאז התאונות ובעיקר מאז התאונה השנייה היא מתקשה מאד בביצוע עבודתה, שכן זו דורשת ממנה ישיבה ממושכת מול מחשב וביצוע עבודות הקלדה כמו גם מעבר מישיבה לעמידה, פעמים תכופות במהלך היום. התובעת מתקשה בישיבה ממושכת ובשינויי תנוחות. ידה הימנית הדומיננטית נפגעה קשה בתאונה והיא אינה מסוגלת לאמץ אותה, למשל בעבודות הקלדה. נאמר בהקשר זה כי ברור לתובעת שלא תוכל להמשיך ולהתמיד בעבודתה לאורך זמן. התובעת, בת 42, הביעה חשש לעתידה המקצועי והכלכלי בהתחשב בעיקר בכך שהכשרתה היחידה היא פקידותית. נטען עוד לקושי בעבודות הבית וצורך בעזרה מרובה מבני המשפחה (ר' סעיף 38 לתצהיר). התובעת טענה כי עובר לתאונות הייתה בריאה ובעקבותיהן היא נזקקה לטיפולים רפואיים רבים, לרבות - טיפולי פיזיותרפיה, זריקות נגד כאבים, ביקורת רופאים, בדיקות, טיפולים משככי כאבים ותרופות הרגעה (ר' סעיף 40 לתצהירה).

יוער כי לתחשיב הנזק מטעמה צירפה עוד מספר תלושי שכר בודדים ובהם גם תלוש חודש פברואר 2004 - המלמד כי שכרה אז עמד על כ- 3,350 ₪.

הכרעה:



ביום 19.1.212 נחקרה התובעת על תצהירה וכן סיכמו הצדדים טענותיהם. לכל הדרוש מהדברים שעלו באותו מועד, אדרש אגב ההכרעה , כפי שימצא לנחוץ.




אפתח בחקירת התובעת;

עלה כי ממקום התאונה הראשונה, בחרה התובעת שלא להתפנות עם אמבולנס. לדבריה - אמרה לשוטרים שהיא בסדר ורק לאחר מכן התחילו הכאבים. עלה באופן ברור מהחקירה כי אף שבהתאם לקביעות המומחה, חלק גדול יותר מאחוזי הנכות, הם פועל יוצא של התאונה הראשונה, התובעת מצידה מייחסת משקל גדול יותר מפגיעתה, דווקא לתאונה השנייה ( ר' בשולי עמ' 2 ור' עוד בעמ' 6 ש' 26). עת נשאלה התובעת האם נכון שבמשך כשנתיים לאחר התאונה הראשונה, לא התלוננה על כאבים בכתף, היא השיבה שהיא התלוננה על הצוואר ומבחינתה זה אותו חלק. אעיר כי ספק אם ב"כ נתבעת 1 דייק בשאלתו, שכן ניתן למצוא תלונות על כתף ימין, בטווח של שנתיים לאחר התאונה הראשונה, גם אם לא רבות (ר' לדוגמא תלונות בימים 3.2.04, 3.4.05). יש ממש עם זאת בהנחה הגלומה בשאלה - כי במועדים מאוחרים יותר, קיימות תלונות ספציפיות רבות יותר בדבר הכתף (ר' לדוגמא - 11.5.09, 14.9.09, 1.12.09 עת נטען להחמרה בכאבי הכתף, 3.12.09 "הגבלה קלה" בתנועת הכתף, 31.1.10, 20.5.10 החמרת כאב ו- 28.12.10).



התובעת חלקה על האמור בחוות הדעת כאילו התעלמה מהשאלה על עברה וטענה כי הדבר אינו זכור לה (ר' עמ' 4 ש' 11). היא הסכימה, עם זאת, כי לא ציינה בפניי המומחה, דבר באשר לעברה הרפואי. מכל מקום, בעת החקירה עלה כי כבר בשנת 1998 התלוננה התובעת על הירדמות היד בכל האצבעות. עת הוקראה בפניה תלונה משנת 2000 על כאבים בכתף ימין עם מגבלה, היא לא חלקה על כך, אף שאמרה כי הדבר אינו זכור לה ואף העלתה השערה כי דובר אולי בדלקת. עוד הסכימה - כי יכול להיות שבשנת 1993 התלוננה על כאבים לאורך הגפיים הימניים ואובחנה רגישות בעמ"ש צווארי. ככל הנראה, משהבחינה התובעת בקושי העולה לתביעתה ביחס לאמור, בחרה להוסיף מיוזמתה: "לא קורה שלפעמים קמים עם כאבים בגב או בכתף. אין קשר בין מה שהתלוננתי לבין התאונה" (ר' עמ' 4 ש' 25-24). בהמשך גם הדגישה כי היא זוכרת לפני התאונה רק את הנימול בידיים (ר' עמ' 4 ש' 29). חרף אמירה זו - לא שללה למעשה בהמשך כי הבעיות בכתף התחילו עובר לתאונות, אך טענה - "זה לא כמו היום, שאני הולכת כל הזמן עם כאבים בכתף" (ר' בשולי עמ' 7).




עת התבקשה התובעת להבהיר כיצד העבירה ביום 24.10.10 למומחה אישורי מחלה ממועד עתידי, אשר טרם הגיע אז - השיבה שאין היא יודעת במה מדובר והוסיפה - אולי "הוא נתן לי סיק או משהו" (ר' בשולי עמ' 4 לפרוטוקול). כאשר נשאלה במפורש, האם ייתכן שביקשה סיקים באמצעות הטלפון וללא שבאה למומחה, טענה כי אינה יכולה לזכור.

עת נשאלה על ידי בית המשפט, האם ללא קשר לתאונות, היא נוהגת לפעמים לבקש סיקים בטלפון השיבה: "לא זכור לי שאני עושה את זה. יכול להיות שבגלל שאני עובדת במחלקה אורתופדית במקור ברוך והייתי בבית. יכול להיות שהייתי מבקשת את זה בטלפון" (ר' עמ' 5 ש' 11-10). יש אפוא ליתן את הדעת לשניים; הן לניסיון התובעת להסתיר את העובדה שאישור המחלה העתידי היה בהתאם לבקשתה וייתכן שבאמצעות פניה טלפונית והן לכך שעלה כי התובעת עובדת במחלקה האורתופדית במקור ברוך, קרי - באותו מקום, ממנו סופק חלק מהתיעוד הרפואי שהציגה.



ב"כ נתבעת 1 טען במהלך חקירת התובעת כי לאחר התאונה הראשונה זו הלכה רק פעם אחת לפיזיותרפיה, בעוד ביטלה את יתר התורים. התובעת עמדה נחרצות על כך שהלכה למספר טיפולים ואכן לטעמי דבריה עולים בקנה אחד עם החומר שהוצג (ר' לעיל סעיף 6). התובעת הסכימה עם זאת כי היו תורים אליהם לא התייצבה והפנתה לכך שהייתה מטופלת אז בתינוק. עלה כי לאחר התאונה הראשונה, לא הפסידה ימי עבודה בעטייה, שכן ממילא הייתה בחופשת מחלה. באשר לתאונה השנייה - טענה כי נעדרה מהעבודה למשך חודש. לדבריה היא קיבלה שכר בגין שבוע על חשבון סיקים ולאחר מכן לא קיבלה שכר והתלוש היה מאוד נמוך (ר' עמ' 8 ש' 20). מטעמיה, הציגה התובעת רק את תלוש חודש אפריל 2009. עיון בתלוש זה מעלה כי ניצלה כ- 75 שעות מחלה, דהיינו כתשעה ימי מחלה. התובעת הסכימה בעת חקירתה כי - שכרה הממוצע ב- 19 שנים האחרונות, עמד על כ 3,300 ₪; שכרה הממוצע בארבע השנים שקדמו לתאונה עמד על כ- 1,800 (התובעת אמרה כי הדבר "יכול להיות") - בעוד המשכורת הממוצעת שלה לאחר התאונה הראשונה, עומדת על כ- 6,100 ₪. התובעת טענה כי ביסוד העלייה הבולטת בשכר עומדת לא רק העובדה שהיא קודמה בתפקיד, אלא גם שעות נוספות שהיא עושה כיום. אציין כי עיון בתלושים מעלה כי עיקר העלייה - יסודה בעלייה בשכר היסוד ולא בטעם האמור. כזכור, התובעת מטעמיה גם בחרה להציג תלושי שכר בודדים וממילא, ככל שזו טענתה, היה עליה להוכיחה ולו באמצעות הגשת תלושי שכר נוספים (ר' בעניין זה עמ' 7 ש' 21-12).




התובעת לא נתנה הסבר מספק מדוע לא הביאה כל עד נוסף וזאת בין כדי לתמוך בטענות באשר למגבלה כביכול בעבודה ובין כדי לתמוך בטענה למגבלה בעבודות הבית (ר' בשולי עמ' 6). עלה כי התובעת אם לשלושה ילדים בגילאים 9, 13.5 ו- 19.

כאשר עומתה עם טענת המומחה באשר להפרזתה - חלקה על כך ואמרה - "ממש לא" (עמ' 8 ש' 23). עת הוטחו בפניה העובדות העולות - דהיינו כי היא עובדת ומתחזקת ביתה, חרף האמור, טענה כי בבית היא לא שוטפת כלים ולא שוטפת את הבית, אלא הבת עושה האמור. לטעמי, אף טענות אלה לא היו משכנעות. מקום בו עולה כי התובעת מתפקדת היטב בעבודתה ושכרה אף עולה משמעותית, טענתה כי אינה שוטפת כלים, תומכת דווקא בדברי המומחה באשר להפרזתה. לחלופין נראה כי התובעת אינה מודעת להבחנה בין תלונותיה הנוגעות למחלת CTS ממנה היא סובלת, לבין הפגיעה אשר רק היא נקבעה כתולדת התאונות.



באשר לתאונה השנייה הסכימה התובעת כי רכבה לא התהפך באופן מלא, אלא רק התהפך לצד. עוד היא הסכימה כי כיום יש לה משרה קבועה במכון מ.א.ר וכי היא משתכרת כ- 6,000 ₪ לחודש. היא לא חלקה על כך שלמעשה שכרה לא נפגע לאחר התאונות, אלא אף הוסיף ועלה. עוד לא חלקה על כך שעבודתה היא למעשה עבודת מזכירות אשר אינה דורשת מאמץ פיזי; עונה לטלפונים, יושבת ליד שולחן, מסדרת ניירות ובעיקר מקבלת קהל. בהמשך, שוב משהבינה כי התשובה אינה תואמת המוצג בתביעה - טענה כי היא עונה לטלפון רק עם יד שמאל ובמכון מ.א.ר, אף הביאו לה עוזרת לשלושה ימים ברציפות, לעבודת הניירת וזאת מאחר והיא מתלוננת על כאבים ומעריכים את עבודתה. הטענה כאילו המגבלה בגין הכתף, מונעת מהתובעת אף להרים טלפון, לא הייתה לטעמי משכנעת ופגעה גם באמינות שניתן לייחס לייתר טענותיה. כך גם הטענה כאילו היא מביאה לפעמים מישהי שתעזור לה (ר' עמ' 8 ש' 28-27), חרף העלייה המרשימה הניכרת במקביל במשכורתה - לא הייתה משכנעת. כאמור לעיל, התובעת מטעמיה גם בחרה שלא להביא מי ממקום עבודתה להעיד על הנ"ל, בעוד יש מקום לסברה כי לו דובר במגבלות ניכרות, כנטען על ידה, היה ניתן לעשות כן, ללא קושי רב.




לנוכח האמור בחוות הדעת כי התלונה העיקרית של התובעת נוגעת לכאבים בכתף ולנוכח הקביעה כי באשר לצוואר קיימת רק הגבלת תנועה "מזערית" ובתנועות ספציפיות (סיבוב לצד שמאל וכיפוף) - הייתה אכן גם התרשמותי כי התובעת נוטה להאדיר את תלונותיה ומגבלותיה. בסופו של יום, יש ליתן את הדעת לעובדות המצטברות הבאות;
מדובר בשתי תאונות, אשר בעקבות האחת לא פונתה לבית חולים ובשנייה מכתב השחרור שלה, ניתן כשעה וחצי לאחר קבלתה.
על אף שמאז התאונה הראשונה חלף כבר פרק זמן ממושך של כמעט תשע שנים, לא רק שלא ניכרת פגיעה בשכר אלא זה אף עלה משמעותית.
חלף פרק זמן ממושך זה, לא הוצגה ראיה ממשית לקבלת עזרה בשכר שנטענה.
טענות התובעת כאילו בגלל המגבלות שהוכרו היא מתקשה בפעולות פשוטות אשר אינן דורשות כוח של ממש (כהרמת טלפון או שטיפת כלים), לא רק שלא היו משכנעות אלא גם פגעו באמינות ייתר הטענות.
התרשמותי הייתה כי התובעת אינה מבחינה בין פגיעות שנקבעו כנובעות מהתאונה ובין מגבלות שהן פועל יוצא של מחלתה (CTS). היה נראה כי בעת תיאור מגבלות נטענות, היא מתארת מצב כולל, ללא שהיא נדרשת לשאלה האם מדובר בפועל יוצא מהמחלה או מהתאונה. לטעמי - ניסיון התובעת לייחס את הנימול בידיים לתאונה הראשונה, מעלה ספקות באשר לאפשרות לסמוך על טענותיה. לא רק קביעת המומחה מלמדת אחרת, אלא גם עיון במסמכים הרפואיים.




מהתייחסותי לתובעת, התרשמותי ממנה ומייתר החומר שהוצג, אעבור להידרש לטענות שהעלו הצדדים בדבר קביעות המומחה מטעם בית משפט;

בפתח הדברים אציין כי מטעמיהם, לא בחר מי מבאי כוח הנתבעות, לזמן המומחה לחקירה ולפיכך חוות דעתו בעינה עומדת. עם זאת, הועלו טיעונים באשר לקביעותיו ומסקנותיו, אשר להם יש ליתן את הדעת, בעת מתן ההכרעה.



טענת ב"כ התובעת כי שגה המומחה עת הכיר רק ב- 5% נכות בגין הפגיעה בצוואר אינה מקובלת עלי. אכן תקנה 37(5) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, מעניקה 10% בגין הגבלת התנועות בעמוד הצוארי בצורה קלה. ברם, אין מניעה לגזור מסעיף זה נכות נמוכה מכך, מקום בו נמצא כי ההגבלה אף אינה עולה לכדי הגבלה קלה. המומחה ציין באופן ברור כי זו שמצא, היא מזערית ולכן אין פסול בדרך בה בחר ללכת. לא רק שאין להכיר בנכות גבוהה יותר, בגין פגיעה זו, אלא יש גם לזכור כי התובעת לא הציגה בתחילה פגיעה זו כמעיקה עליה היום (ר' בשולי העמוד השני לחוות הדעת). מלכתחילה הייתה ההתייחסות לזו כמשנית ועת בחר המומחה לכנות את זו כמזערית, הוא הוסיף כי היא מתקיימת רק בסיבוב לצד שמאל ובכיפוף.




לא מצאתי ממש גם בטענות ב"כ נתבעת 1 כי הכרה באחוזי נכות בגין פגיעה בכתף, ככל שעסקינן בתאונה הראשונה - עולה כדי שינוי חזית; אכן בכתב התביעה לא צוינה במפורש פגיעה זו, בגדר הפגיעות שצוינו בסעיף 8א' לכתב התביעה. עם זאת, אגב פירוט הטיפולים הרפואיים להם נדרשה התובעת, צוין במפורש כי עברה הן צילום רנטגן לכתף ימין והן אולטרה סאונד, באותו איזור (ר' סעיף 8 ה' לתביעה). מעבר לדרוש אציין כי אפילו היה ממש בטענה, צודק ב"כ התובעת כי אין מקום להישמע בשלב הסיכומים לטענת שינוי חזית - כאשר זו לא הועלתה בכל פרק הזמן שחלף מאז הוגשה חוות הדעת, עוד בשנת 2010. לטעמי, הנתבעת 1 למעשה הביעה הסכמתה לדון בעניין אותה פגיעה, עת העלתה טענות לגוף הפגיעה (ר' לדוגמא בתחשיב הנזק מטעמה בסעיפים 2 (ג) ו- (ד)), ללא שהיא טוענת כי אין כלל מקום לדון בכך.




שונה הדין באשר לטענות שהועלו בנוגע לעבר הרפואי של התובעת, אשר קדם לתאונה וייחוס 1% נכות לכך, מתוך 10% נכות; יש ליתן את הדעת להערת המומחה בחוות דעתו כי התובעת התעלמה משאלתו באשר לעברה. כן יש ליתן את הדעת לכך שבחקירה - אף שלא אישרה פוזיטיבית, מחמת העדר זיכרון, חלק מהתלונות הקודמות שהוקראו בפניה ממסמכים הרפואיים, היא אישרה שהאמור בהם אפשרי. דבריה, כאילו מדובר במקרה טבעי של קימה עם כאב בגב או בכתף (ר' עמ' 4 ש' 24) וכן השערתה כי דובר בדלקת (שם, ש' 21) - לא היו נראים תואמים את הדברים שהוקראו בפניה ואשר העידו לא רק על כאב סתמי, אלא על תלונות שגררו פניה לרופא, בדיקות וכן ממצאים. אכן, אין מקום להתערב בקביעת המומחה כי המצב הרפואי הקודם נמוך משמעותית מזה שנגרם לכתף עקב התאונות, אך העמדת זה על 1% - אינה נקייה מספקות. באופן כללי קביעת אחוז נכות אחד, נחזית בעייתית.




ראוי ליתן את הדעת לכך שלאחר שהסתיימה חקירת התובעת ועת נערכו הצדדים לסכם טענותיהם בע"פ, ביקש ב"כ נתבעת 1 לשלוח שאלות הבהרה למומחה, באשר לחלוקת הנכויות בין שתי התאונות. נטען כי רק בשלב מאוחר, נאסף חומר המלמד על כך שיש תלונות גם לאחר התאונה השנייה. תלונות להן לא היה המומחה מודע, מחמת המועד המוקדם בו בדק התובעת. נטען כי לו היה מודע לאותו חומר, ייתכן והיה מחלק הנכויות באופן שונה.

לנוכח השלב המאוחר בו הועלתה הבקשה ועת שלא היה לטעמי הסבר מספק למחדל זה, אשר היה גורר התיק להימשכות נוספת (אולי אף לחקירה לאחר מכן של המומחה, ככל שהיה בוחר לשנות מקביעותיו) - לא נעתרתי לבקשה להמתין והצדדים כאמור סיכמו הטענות בתום חקירת התובעת (ר' החלטה בעמ' 10-9 לפרוטוקול). עם זאת, אותו חומר נוסף נטען, הוגש לתיק וסומן א' (ר' החלטה בעמ' 12-11). לא מצאתי לאחר עיון בו כי זה מעלה שיש מקום להתערב בעניין זה בחלוקת המומחה. למעשה לאחר החודש בו ניתנה חוות הדעת איתרתי רק עוד תלונה אחת רלוונטית (מיום 13.11.11, וברי כי תלונה סתמית על כאב צוואר במועד המאוחר לשתי התאונות, אין בה כשלעצמה ללמד מכוח איזו תאונה נוצרה ו/או כי יש לחלק הנכות באופן שונה בין התאונות). יוער כי מחומר שהוגש מנגד מטעם התובעת, עלה כי לאחר מועד מתן חוות הדעת, היא פנתה עוד שלוש פעמים לקבלת סדרות של טיפולי פיזיותרפיה.



עת נשאלה התובעת מהי התאונה המשמעותית יותר מבחינתה, התנגדה לכך ב"כ הנתבעת 2. אכן קביעות רפואיות מסורות למומחה בתחום זה, ברם - לטעמי יש ליתן ולו משקל מסוים לכך שבניגוד לקביעות המומחה, התחושה האישית של התובעת שונה. מסכימה אני עם ב"כ נתבעת 2 כי לא בהכרח מנגנון התאונה, הוא המשפיע על היקף הפגיעה וכי גם תאונה פשוטה וקלה (כהתנגשות באי תנועה), יכולה לעיתים לגרום לנזק העולה על זה שנגרם, ממקרה בו הרכב נטה על צידו עקב התהפכותו. נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שגם במקרה האחרון, אף שלכאורה התאונה קשה יותר, עשוי אדם לצאת ללא כל פגע (כפונקציה של מקום ישיבה, חגורה וכדומה). לאור האמור, אכן לא די במנגנון התאונה, כדי לקבוע ששגה המומחה עת ייחס כ- 2% יותר לתאונה הראשונה. ואכן לא די גם בעצם תחושת התובעת באשר להיקף הפגיעה, מכל תאונה, כדי להתעלם מעמדת המומחה (עמדה המבוססת בין השאר על התיעוד העולה מהמסמכים הרפואיים). עם זאת - יש ליתן מנגד גם את הדעת לכך שבעת חקירתה, חזרה התובעת מספר פעמים על כך שהיא רואה את התאונה השנייה כמשמעותית יותר. כן יש ליתן את הדעת לכך שעולה כי לאחר התאונה הראשונה, היא לא הגישה תביעה במשך כמעט שש שנים וזו הוגשה לבסוף, רק לאחר שארעה תאונה נוספת. דברים אלה ישוקללו בעת חלוקת הפיצוי בין המבטחות.




בעת פסיקת הפיצוי יש ליתן עוד את הדעת לעובדה שאף שבסופו של יום, בגין כל תאונה מדובר באחוזי נכות בודדים, יש לבחון גם את הנכות הכוללת המצטברת. מחד גיסא זו עולה על 10%, עם זאת ומנגד זו כוללת גם את אותה נכות צווארית, אשר ברי לנוכח האמור בחוות הדעת, כי היא שולית וזניחה. כן יש ליתן משקל למקום עבודת התובעת וזאת הן באשר למקור התיעוד הרפואי שהוצג ודבר קבלתו (ר' לעיל הדברים באשר לקבלת אישורי המחלה דרך הטלפון ואף בטרם הגיע המועד בגינו ניתנו) והן באשר למהות עבודתה, אשר ברי על פני הדברים כי אינה דורשת עבודה פיזית. כאמור - עד היום גם לא גרמה הנכות לפגיעה בשכר. גם ב"כ התובעת בסיכומיו לא חלק למעשה על כך שאין פגיעה בשכר וזה אף עלה משמעותית, עם זאת, הוא ביקש לקבוע פיצוי בראש זה, בהטעימו את אפשרות היפלטות התובעת ממקום עבודתה ונפקות הפגיעה בעבודה חלופית. יוער כי באשר לסבירות האמור לא הובאו ראיות, בעוד התובעת הסכימה כי היא מחזיקה במשרה קבועה. מכאן אפנה לרכיבי הנזק לגופם.


פיצוי התובע;



כאמור בעניינו של התובע לא נמצאה אף ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה. באשר להיות תלונותיו בגדר תלונות ספורות וסובייקטיביות בלבד, אני מאמצת, על דרך ההפניה, את דברי כב' הרשם בורשטיין, בהחלטתו מיום 10.10.10. לא ניתן לטעמי לסמוך על טענות אימו בסעיפים 29-27 לתצהירה באשר לפגיעה שנותרה בו, כאשר אין בנמצא מסמכים אובייקטיבים התומכים באותן טענות, חרף חלוף כשלוש וחצי שנים. אין מקום גם לפסוק עזרת צד ג' - עת לפי הנטען נדרש התובע לעזרה במשך כשבוע בלבד וזו סופקה לו על ידי אימו, המבקשת במקביל פיצוי בגין נזקה הכספי מהאמור. לנוכח הגיל הצעיר של התובע בעת התאונה ולנוכח המוצהר כי עסקינן בילד עם צרכים מיוחדים (ללא קשר לתאונה) - איני מוצאת כי סופקה לתובע עזרה החורגת מזו המצופה ממילא מאימו, בגדר חובתה המוסרית. בהמשך לדברים אלה אני מוצאת אפוא לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בלבד ומעמידה פיצוי זה ע"ס 3,000 ₪. ככל שהיו הוצאות הרלוונטיות לתובע, אלה תפסקנה במסגרת פיצוי האם, על בסיס הקבלות שהוצגו.


פיצוי התובעת;



הפסדי שכר בעבר;

התובעת לא חלקה על כך שלא הפסידה ימי עבודה לאחר התאונה הראשונה שכן הייתה אז בחופשת לידה. עלה כי מספר ימים לאחר התאונה, שבה לעבודה וזאת עת הסתיימה אותה חופשה. צודקים ב"כ הנתבעות בטענותיהם כי עת מדובר בנזק מיוחד יש לפוסקו על בסיס ראיות ממשיות, ברם למרות אמירה כללית באשר להיעדרות לטיפולים, לא הוצגו ראיות ממשיות המאפשרות לקבוע כי נגרם מפאת האמור הפסד שכר ו/או להעריך את ההפסד.
באשר לתאונה השנייה - עלה מעדותה כי חזרה לעבודה לאחר חודש ימים. התובעת מטעמיה בחרה שלא להציג תלושי שכר של חודשים עוקבים נוספים, לאחר חודש התאונה. עיון בתלוש חודש התאונה, כנגד שכר התובעת בחודשים שקדמו לכך, מלמד על הפסד של כ - 1,900 ₪. כן הוא מעלה ניצול ימי מחלה. התובעת לא הביאה ראיות באשר לשווי ניצול ימים אלה ובנסיבות הקיימות - אני מוצאת אפוא לפסוק פיצוי בשווי כיום, על דרך האומדן בסך של - 2,500 ₪. אעיר כי לא די בהצגת אישור לימי מחלה, כאשר אין ראיות כי אלה אכן נוצלו בפועל. מסכימה אני עם ב"כ נתבעת 2 כי מקום בו נטען לנזק מיוחד, אשר ניתן בנקל להוכיחו באמצעות תלוש שכר - ברם, נמנעים מכך, הדבר מעיד כי אין בתלושים ללמד את הנטען.



עזרת צד ג' (עבר ועתיד);

הטענה כי התובעת נדרשת לעזרה בשטיפת כלים, לא הייתה לטעמי משכנעת, כמו גם הטענה שאינה יכולה לענות לטלפון עם יד ימין. יש ליתן את הדעת לכך שחרף חלוף כתשע שנים מהתאונה הראשונה ושלוש וחצי שנים מהשנייה, אין כל ראיה לעזרה בתשלום. כאמור להתרשמותי גם ככל שיש צורך בעזרה, זו הינה פועל יוצא של המחלה בידיה ולא של פגיעה מהתאונות. בשים לב לאפשרות שעזרה לא נשכרה מחמת מצב כלכלי - אני מוצאת לפסוק סך גלובלי של 10,000 ₪ (מתוך סך של 20,000 ₪, שהתבקש בגין שתי התאונות).



הוצאות לעבר ולעתיד:

חרף הטענות באשר להוצאות, הוצגו קבלות בגין הוצאות מועטות ביותר. בשים לב להיקף הקבלות, הנחה כי לא כולן נשמרו, היקף הטיפולים המוערך (על העלויות הכרוכות בכך) ואפשרות להוצאה עתידית מסוימת, מעבר למימון קופת החולים - אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובלי בסך 1,500 ₪, בגין שתי התאונות.



פגיעה בכושר ההשתכרות;

כאמור בהרחבה לעיל, נראה כי הפגיעה הצווארית כמעט ואינה בעלת נפקות. באשר לפגיעה בכתף - יש לשקול מחד גיסא את היות הנ"ל אורטופדית ואת העובדה שהמומחה מצא להכיר בגינה כעשרה אחוזי נכות. מאידך גיסא - יש ליתן גם משקל לקביעתו שחלקה נובע מהעבר (ור' האמור לעיל באשר לקושי לדייק באחוזים בודדים של נכויות, באשר לחלוקה עם המצב הקודם). עוד יש להביא בחשבון שעלה (ולמעשה לא הייתה על כך מחלוקת בעת הדיון) - כי בחלוף השנים מאז התאונות, לא רק ששכר התובעת לא נפגע, אלא זה אף הוסיף ועלה. התובעת אף ציינה כי קודמה בתפקידה. באשר לטענתה, כי ביסוד העלייה בשכר עומדות גם שעות נוספות שהיא עובדת - יש ליתן את הדעת לכך שיכלה להוכיח טענה זו בקלות באמצעות הגשת מספר מספק של תלושי שכר (דבר שלא נעשה). מכל מקום, גם בהתעלם מהעובדה שהוגשו תלושים ספורים - ניכרת עלייה משמעותית בשכר היסוד. בנסיבות בהן - שכר היסוד עלה ובנוסף התובעת, חרף מגבלתה הנטענת, עובדת לדבריה גם שעות נוספות - ברי כי אין נפקות בעבודה הנוכחית, לפגיעה. דין הפיצוי אפוא להינתן, בשים לב לאפשרות לפגיעה בעתיד. פגיעה עתידית, בין מקום בו עם העלייה בגיל תתקשה התובעת להמשיך ולהתמיד בעבודתה בהיקף הנוכחי חרף הכאב, ובין מקום בו תפלט ממקום עבודתה הנוכחי ותידרש לעבודה חלופית, בה תהא משמעות גדולה יותר לפגיעה. כפי שהערתי לעיל - הייתה התרשמותי כי עת מתארת התובעת מגבלה, היא לא בהכרח מבחינה בין אלה הנובעות ממחלת ה- CTS לאלה הנובעות מהתאונה.לאחר ששקלתי כלל האמור וכן שכר של 6,100 ₪ לחודש (אשר שני הצדדים הסכימו כי הוא מהווה בסיס לשכר לאחר התאונות, דהיינו השכר הגבוה ביותר אליו הגיעה התובעת) - אני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך – 65,000 ₪.
(אציין כי סכום זה מהווה כשליש תחשיב אקטוארי, מתחשיב המבוסס על 15% נכות מלאים, כלומר ללא שקלול שיברי הנכויות ועובר להפחתת הנכות הקודמת לתאונה. הנגזרת משקפת - הן הפחתת הנכות שקדמה לתאונה, הן התרשמותי כי הנכות הצווארית מחוסרת נפקות, הן העדר כל פגיעה עד כה והן הספק אם גם בעתיד תהא לה נפקות).



כאב וסבל;

איני מוצאת שהמקרה דנן, הוא מקרה בו יש לפסוק על בסיס הסכום המכסימלי האפשרי בגין 10% נכות ובגין כל אחת מהתאונות. כאמור עסקינן בתאונות קלות, אשר לאחריהן התובעת אף לא אושפזה. מצאתי לפסוק הפיצוי בהתאם לתקנות והנכות המשוקללת שנקבעה על ידי המומחה, בגין כל תאונה. בשים לב גם לחלוף הזמן ממועד כל תאונה ועיגול הסכומים - אני פוסקת לתובעת בגין התאונה הראשונה פיצוי בסך 17,000 ₪ ובגין התאונה השנייה פיצוי בסך 11,500 ₪.



באשר לחלוקת הפיצוי בין הנתבעות (לאחר ששקלתי גם עמדת התובעת כי עיקר הפגיעה יסודה בתאונה השנייה וזאת בניגוד לעמדת המומחה) - אני מוצאת להורות כדלקמן;

הוצאות ועזרת צד ג' יחולקו בשווה בין שתי המבטחות.
הפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות יחולק באופן שנתבעת 1 תשא בסך של 36,000 ₪ ונתבעת 2 תשא בסך של 29,000 ₪ (סטייה מזערית מקביעות המומחה, לנוכח ספקות שנשארו באשר לחלוקתו).



האמור מוליד התוצאה כי ישולם לתובעת בגין שתי התאונות פיצוי בסך 107,500 ₪;

נתבעת 1 תשא בסך של 58,750 ₪ מאותו סכום ונתבעת 2 תשא בסכום של 48,750 ₪
בנוסף תשלם נתבעת 2 לתובע - פיצוי בסך 3,000 ₪.

נתבעת 1 תוסיף ותשלם בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 8,935 ש"ח ונתבעת 2 תשלם בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 7,871 ₪.

שתי הנתבעות תחזרנה גם לתובעת אגרת בית משפט, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום, כאשר כל אחת תשא במחצית.

כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המבחן הייעודי

  2. החזקה המרבה

  3. כאב וסבל מלא

  4. תאונות דרכים קלות

  5. תאונת דרכים עצמאי

  6. מהי תאונת דרכים ?

  7. מחפרון תאונת דרכים

  8. הסעת נוסעים בתשלום

  9. תאונת דרכים בכוונה

  10. תאונת דרכים ללא מגע

  11. תאונת דרכים מכוונת

  12. תאונת דרכים של מורה

  13. תאונת דרכים במתכוון

  14. 20% נכות תאונת דרכים

  15. תאונת דרכים 20% נכות

  16. סעיף 6 ב לחוק הפלת''ד

  17. תאונות דרכים פגע וברח

  18. תאונת דרכים עולה חדשה

  19. 23% נכות בתאונת דרכים

  20. צליעה עקב תאונת דרכים

  21. תאונת דרכים 37% נכות

  22. תאונת דרכים טרנספורטר

  23. תאונת דרכים ילד בן 13

  24. טריקת דלת תאונת דרכים

  25. פגיעה ברכב בפניית פרסה

  26. טיפול דרך תאונת דרכים

  27. פגיעת ראש בתאונת דרכים

  28. פגיעה ברכב לימוד נהיגה

  29. תאונת דרכים בגלל צפירה

  30. התאמת דיור תאונת דרכים

  31. תאונת דרכים פגיעה בטחול

  32. איבוד הכרה בתאונת דרכים

  33. החלפת גלגל תאונת דרכים

  34. פגיעה בירך בתאונת דרכים

  35. התחזות נפגע תאונת דרכים

  36. טעינה ופריקה תאונת דרכים

  37. התעלפות לאחר תאונת דרכים

  38. שוד דרכים - תאונת דרכים

  39. תאונת דרכים פגיעה בפנים

  40. תאונת דרכים קלה של ילדים

  41. הוכחת גרסה לתאונת דרכים

  42. פגיעה מוחית בתאונת דרכים

  43. פריקה וטעינה תאונת דרכים

  44. תאונת דרכים בכניסה לקיבוץ

  45. ביטוח סחר רכב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים לא תושב ישראל

  47. תאונת דרכים בשירות לאומי

  48. פציעה קשה ביד בתאונת דרכים

  49. תובע סדרתי על תאונות דרכים

  50. קומה (תרדמת) - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים נוסע מחוץ לרכב

  52. העמסת רכב על גרר תאונת דרכים

  53. חתכים בפנים עקב תאונת דרכים

  54. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  55. תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה

  56. פגיעה קלה מאוד בתאונת דרכים

  57. בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

  58. ירידה בהכנסה עקב תאונת דרכים

  59. תאונת דרכים עולה חדשה מרוסיה

  60. תאונת דרכים לאחר שחרור מהצבא

  61. תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

  62. קרע בעורק הטחול בתאונת דרכים

  63. פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים

  64. זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים

  65. פגיעה ברקמת המוח בתאונת דרכים

  66. תאונת דרכים דיסקופטיה ניוונית

  67. תאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

  68. חובת הקטנת הנזק בתאונות דרכים

  69. תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור

  70. תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות

  71. שימוש במשאבת בטון תאונת דרכים

  72. פגיעה בפרק הירך בתאונת דרכים

  73. שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים

  74. קשר בין כאבי ראש לתאונת דרכים

  75. קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים

  76. תאונת דרכים בכניסה למעלה אדומים

  77. נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים

  78. חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים

  79. אי הרגשת כאבים אחרי תאונת דרכים

  80. נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים

  81. קשיים בהליכה בעקבות תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים

  83. הכרעה בסוגיית החבות בתאונת דרכים

  84. פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים

  85. לקיחת רכב ללא רשות - תאונת דרכים

  86. הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים

  87. סתירות בגרסה של התובע בתאונת דרכים

  88. תאונת דרכים לאחר פניית פרסה ברמזור

  89. פיצוי 25% בתאונת דרכים בדרך לעבודה

  90. תאונת דרכים בנתיב האמצעי מתוך שלושה

  91. תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

  92. תאונת דרכים של נהג שנהג ברכב של אביו

  93. אי קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  94. זריקת חפץ על רכב - האם תאונת דרכים ?

  95. פחד מחושך אצל ילדים לאחר תאונת דרכים

  96. הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים

  97. הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים

  98. ערעור על דחיית תביעה בגין תאונת דרכים

  99. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים

  100. תאונת דרכים: רכב נסע החליק והתנגש בקיר

  101. נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים

  102. תאונת דרכים למי שאינו אזרח ותושב ישראל

  103. סטיה בדרך במקובלת לעבודה - תאונת דרכים

  104. ערעור על גובה הפיצוי לנפגעת תאונת דרכים

  105. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתאונת דרכים ?

  106. פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה בדרך לעבודה

  107. האם חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק הפלת"ד ?

  108. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

  109. ערעור על פיצויים לקטין שנפגע בתאונת דרכים

  110. תאונת דרכים ללא נכות - טיפולי פיזיותרפיה

  111. פגיעה במהלך סיוע לנפגעים לאחר תאונת דרכים

  112. פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

  113. ערעור לעליון על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  114. פגיעה ביד ימין במהלך תאונת דרכים בעת חופשה

  115. תאונת דרכים 3% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות

  116. עובד שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד

  117. תאונת דרכים כדי ירידה מהרכב לצורך המשך נסיעה

  118. ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

  119. תאונת דרכים ביציאה מחניון על מנת להשתלב ימינה

  120. גרסה ראשונית להתרחשות תאונת דרכים במסמכים הרפואיים

  121. תאונת דרכים בת"א בתוך המתחם הכניסה לשדה התעופה דוב

  122. פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

  123. תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  124. האם נפגע תאונת דרכים חייב למצות את הליכי קביעת נכותו ?

  125. תאונת דרכים בדרך איילון לכיוון צפון מתחת לגשר וולפסון

  126. נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל מטנדר בזמן עבודתו (בחקלאות)

  127. מורה עתרה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  128. תאונת דרכים בנסיעה לאחור באופן מפתיע - פגיעה קשה בגב תחתון

  129. תאונת דרכים: "contution" ("חבלה") במותן, בירך ימין ובגב תחתון

  130. צורת נזקים עקב תאונת דרכים המותירה סימני שאלה על הוכחת התביעה

  131. תאונת דרכים - החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם ביטוח לאומי

  132. ארבע תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון