ערעור מנהלי סעיף 22 לחוק רישוי עסקים

ערעור מנהלי סעיף 22 לחוק רישוי עסקים
בתאריך 23.05.02 הוציא ראש המועצה המקומית רמת השרון צו מנהלי להפסקת ניהול עסק, הצו הוא מוצג 'ג' בעפ"א 80137/02 (הוא מופיע גם כנספח בתוך שאר הערעורים).
הצו ניתן מכוח סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: החוק).

בתאריך 30.05.02 נתנה כב' השופטת בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, החלטה בהליך שהתנהל בפניה, מכוח סעיף 22 לחוק.

כל הערעורים שבפנינו מופנים אל החלטתה של כב' השופטת בקנשטיין.

בפתח הדברים, ועוד לפני שנכנסנו לגופו של ענין, טענו ב"כ המשיב, כי על החלטתה של כב' השופטת בקנשטיין אין למעשה זכות ערעור, ועל כן לא היה מקום להגשת הערעורים ובדיעבד אין מקום לדון בהם.

שמענו את טיעוני ב"כ הצדדים והחלטתנו היא כי יש זכות ערעור על החלטתה של כב' השופטת בקנשטיין.

הנימוקים שיובאו להלן יובאו רק בקליפת אגוז, כדי לאפשר את המשך הטיעון. אם נראה צורך לכך נתייחס לענין גם בהחלטה הסופית, הכל בכפוף לטיעונים ולמה שיראה בעינינו כנכון בשלב זה.

החלטתנו מושתתת על הנימוקים הבאים:
סעיף 20 קובע את סמכותו של הממונה על המחוז, הממונה על איכות הסביבה, רופא מחוזי או ראש הרשות המקומית, לצוות בכתב על הפסקה ארעית של עיסוק בעסק.

סעיף 22 קובע, כי הרואה עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מנהלי רשאי לבקש את ביטולו בבית משפט השלום או בבית משפט לעניינים מקומיים.
עוד קובע סעיף זה, בסעיף קטן (ב), כי בקשה לפי סעיף קטן (א) תידון במעמד שני הצדדים בתוך 7 ימים מיום הגשת הבקשה.
כך אכן נעשה במקרה זה, והדיון שהתנהל בפני כב' השופטת בקנשטיין היה דיון מכוח סעיף 22(ב) - דיון במעמד שני הצדדים בתוך התקופה שנקבעה בחוק.

הליך זה, של הוצאת הצו מלכתחילה ותקיפתו בבית משפט על פי סעיף 22, בדיעבד הוא הליך עצמאי ראשוני הנשען על רגליו שלו, ואיננו תלוי בכך שבהמשך ייעשה שימוש גם בסעיף 21 סיפא, דהיינו תתבקש הארכת הצו אם וכאשר יוגש כתב אישום.

כיון שמדובר בהליך עצמאי, הגדור בתחומיהם של סעיפים 20 ו-22, הרי דעתנו היא כי מכוח סעיף 17 לחוק יסוד השפיטה קיימת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

אין מחלוקת, ועל כך הסכימו כל הצדדים בפנינו, כי מהותה של החלטת בית משפט קמא איננה נקבעת על פי הכותרת שניתנה לה, אלא על פי מהותה.

מהותה של ההחלטה היא, כאמור, סיום הדיון בסוגיה של הוצאת הצו המנהלי מכוח סעיף 20 לחוק רישוי עסקים.

כיוון שהדיון בסוגיה זו הסתיים הרי, כאמור, קיימת זכות ערעור, שעל כן נדון בערעורים שהוגשו לנו.

ניתנה היום, א' בתמוז תשס"ב (11 ביוני 2002), במעמד הצדדים.

ד' ברלינר, שופטת
אב"ד--ז' המר, שופט--נ' אחיטוב, שופטת

עו"ד קנטור: אני חוזר על בקשתי להעדת עד מטעם בית המשפט בפני ערכאה זו.

החלטה
איננו רואים מקום לכך, והבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' בתמוז תשס"ב (11 ביוני 2002), במעמד הצדדים.

נ' אחיטוב, שופטת          ז' המר, שופט          ד' ברלינר, שופטתאב"ד

עו"ד קנטור: נוכח התקצרות הזמן אני אקצר גם בטענות כדי להתקדם מהר ולהקיף את הענין.
אני מפנה לארבעת המסמכים שהגשתי, שהם נספחים ב', י"ג, י"ד וט"ו.
רשיון עסק, מסמך ההבנות, עמדת הרשויות הלאומיות והחלטת הממשלה, שהיא ממועד אחרי המסמכים האלה. החלטת הממשלה היתה אחרי צו הסגירה המנהלי.
המסמכים האלה הם המסמכים שבעצם מבססים את הטענה העיקרית שלנו, שהעילה האמיתית הניצבת לאחורי הצו אבל היא לא נזכרה בצו ולא נדונה לגופה היא הצד הבטיחותי, העילה הזו בוססה במסמכים האלה באופן שמדבר על טובת הפתיחה ולא לטובת הסגירה והנימוקים לכך הם: חוק הגז בטיחות ורישוי הוא החוק ששולט על נושא הבטיחות באחסנה ואספקה של גז, כהגדרתו בסעיף 1. החוק הזה הוא השולט בבטיחות בגז, השר הממונה והאחראי הוא שר האנרגיה והתשתית, ובסעיף 28 לחוק החוק חל על המדינה. כלומר, גם ראש מועצת רמת השרון הוא מדינת ישראל, כפי שבית משפט אמר קודם, הנושא הזה הוא של המדינה יותר מאשר של רשות כזו או אחרת.
צו סגירה מנהלי של עסק הוא מהצעדים החמורים והדרסטיים שיש לרשות מנהלית. הוא מחסל עסק כאשר לראש המועצה שי סמכויות של חוקר, שוטר, מבצע, של שופט ושל מוציא לפועל במעמד צד אחד. לכן הקיצוניות של הצו הזה כמידתו גם מידת החומרה שיש לדקדק בו וכל פגם שנמצא בו, גם אם הפגם הוא קל, די בו כדי לבטל אותו כל שכן אם הפגמים הם חמורים ויורדים לשורשו של הוצאת הצו, כפי שהתברר פה, שהצו הוצא בחופזה וללא כל שיקול וכשאין לו כל בסיס משפטי. לכן התוצאה היא שצו הסגירה הזה בעצם צריך להתבטל.
אני רוצה לפתוח ולומר שצו סגירה של עסק על פי סעיף 20 גם לשונו של סעיף 20 מתכווננת לרישוי עסקים. היא לא מתכוונת להיבט שאנו דנים בו לחלוטין, ואנחנו מגיעים היום לשאלה של כך וכך מטרים בנויים והיעלה על כך שיסגרו עסק כזה בגלל עבירות תכנון ובניה. לכן, כל עוד הראינו שיש לנו רשיון עסק וכל עוד יש הליכים משפטיים שרצו להכניס שם תנאים נוספים והגשנו בקשה לפי החוק, קיבלנו צו עיכוב על ידי בית המשפט וההליך תלוי ועומד. לכן עבירה כזו שקרתה אחרי כן לא נאמר לא בתצהיר הנגדי וגם לא בצו נאמר שיש לו יסוד סביר להניח שיש עסק ללא רשיון, במקרה כזה הרציונל של חוק רישוי עסקים הוא רציונל מאוד מאוד חוקתי והוא נקבע בסעיף 7ג והוא אומר שביטול רשיון והיתר זמני, הרשות שהוציאה את הרשיון כפי שהוציאה אותו יכולה לבטלו, ולא יבוטל הרשיון אלא לאחר התייעצות עם נותן אישור המופקד על קיום מטרה מן המטרות המנויות בסעיף 1א שאי קיומה משמש עילה לביטול. ג - לא יבוטל רשיון או היתר זמני אלא לאחר שניתנה לבעל רשיון או ההיתר הזמני להשמיע טענותיו. שלושה עקרונות שאף אחד מהם לא התקיים כאן.
סעיף 1 לחוק הוא הסעיף היחידי שמהווה וו או קולר שעליו ניסו חבריי לתלות או לחפש את סמכותו של ראש המועצה. סעיף 1 הוא מטרות חוק רישוי עסקים, שלום הציבור וכללותו וכו', מפנה לאמור. ו ב- היתה מטרות הרישוי אחת מהמנויות להלן צריכה להיות התייעצות, מפנה לאמור בסעיף. כלומר, סעיף 7 שמקנה לראש הרשות סמכות לבטל את הרשיון אומר לו תתייעץ מקודם עם אותה רשות ממשלתית ואותו שר הממונה על ביצוע המטרה האמיתית או המתיימרת להיות בסיס לביטול הרשיון. פה מהמסמכים שהצגתי והם צורפו להודעת הערעור לא רק שמעידים שזה לא נעשה אלא שזה לא נעשה באופן בוטה והוא אומר היום שזה גם לא מעניין אותו בכלל. זו הסיבה הראשונה שהצו צריך להיות מבוטל.
השר אומר שאם הוא סוגר הסכנה היא גדולה מאה מונים וכל זה לא מעניין אותם.
יש פסק דין ידוע, פסק דין מליבו, והשופט חשין אומר שכשרשות מנהלית עושה משהו שהיא תחליט מראש למה היא עושה אותו ותודיע לצד הנפגע.
בית המשפט הנכבד קמא, כב' הנשיאה, הנחתה את עצמה בתחילת הדרך, וכאשר היא התחילה לקרוא את תחילת פסק הדין הייתי משוכנע שטענותינו התקבלו במלואן כי היא אומרת שמקובלים עליה טיעונים של עו"ד פלוני שאליהם הצטרפו הצדדים הנוספים וכו', מפנה לאמור. מה אני אמרתי, אני אמרתי שאנחנו בעצם טוענים בדחילו ורחימו כאשר היינו קרובים ל-23.5 וכי לא תושבי תל אביב אנחנו וכי לא בעלי חברות גז אנחנו, אנחנו לא פועלים בחלל האוויר, אנחנו מפיצים מוצר חיוני .. כאשר זה מונח בפני בית המשפט הוא צריך להחליט בין איזונים שונים, והנשיא ברק אמר שאנחנו שופטים וצריך לשפוט לפי הצד המשפטי. השופטת התחילה בכך שהיא תיצמד לצד המשפטי אבל אף טענה לא נטענה לגופה. היא אמרה שיש חזקת תקינות המעשה ומאיין חזקת התקינות כאשר היא נסתרה על פניה. לכך אני רוצה להפנות את בית המשפט לפסיקה שאומרת את ההפך, לאסמכתא 1 בקלסר האסמכתאות, פס"ד שנסי.
בית המשפט לא רק שלא הזכיר את חזקת התקינות אלא שהיא גם נסתרה. זה הוזכר בפסיקה ויש פסקי דין רבים בענין. מפנה גם לפסק דין חוות ביקורה.
לא רק שחזקת תקינות ההליך המנהלי לא "משחקת" לטובת ראש המועצה אלא הפוך בדיוק כאשר טענו טענותינו ועליהם הוא לא השיב, כאשר הוא היה צריך להתייעץ עם הרשות ולא רק שהוא לא התייעץ אתה אלא פעל להפך, והחלק העיקרי הוא שהגשנו את המסמכים הרלוונטיים והוא לא דן בהם בכלל. לכן די בטענה הראשונה בחלקה הראשון כדי לבטל את ההחלטה כי ההחלטה בעצם לא תוספת שום בסיס משפטי.
החלק השני של הטענה הוא שלא היה מקום נוסף להחיל את חזקת תקינות המעשה המנהלי "לעולם יונח שמה שנעשה כרגיל נעשה כשורה". הלכת התקינות אומרת שמה שנעשה על ידי רשות נניח שהוא נעשה בסדר. חזקת התקינות נסתרת גם בגלל אי קיום זכות שימוע. אי קיום זכות שימוע כשלעצמו שולל את חזקת התקינות. ישנה רשימה ארוכה של פסיקה ואני מפנה לקובץ האסמכתאות למאמר שמפנה לאסמכתאות.
לא רק שחזקת אי התקינות היא שצריכה להנחות את ההחלטה וקובעת את המשך ביטול ההחלטה של בית משפט קמא עד הסוף, אלא שאי קיום זכות השימוע שאין מחלוקת שלא נעשה כאן, ההחלטה בטלה. כדי לסיים את הנושא, אסמכתא 3 היא פסק דין בבג"צ גינגול אומר בית המשפט העליון לענין זכות הטיעון של אדם מוכרת וכו', מפנה לאמור.
בא חוק רישוי עסקים ואומר שלא רק שהזכות טיעון הזו היא חלק בלתי סמכותי לפני שראש עיר מוציא רשיון וסוגר עסק, זה לפי סעיף 7ג שזכות השימוע היא זכות מהותית ולכן אי התייעצות עם הרשות המוסמכת לפי החוק, אי קיום זכות השימוע, לכן כל פסק דינה של השופטת קמא בטל.

לאחר הפסקה:
כל הצדדים: בשלב זה ובהמלצת כבוד בית המשפט הגענו להסכמה כדלקמן:

לענין מתקני הגז בפי גלילות:
1. אתר פי גלילות יפתח מיד לצורך מילוי בלוני גז (מיכלים מיטלטלים), וזאת למשך תקופה על-פי שיקול דעת בית המשפט, על מנת לאפשר לחברות הגז למצוא אתרים חילופיים למילוי בלוני גז.

2. למען הסר ספק, מובהר כי אתר פי גלילות לא ישמש עוד כאתר מלאי לגז, אלא לצורך מילוי מיכלי גז מיטלטלים כאמור בהסכם זה, ולתקופה האמורה בהסכם זה.

3. חברות הגז מתחייבות להתחיל מיד בריקון הגז על מנת להביאו לרמת המכסות כאמור בהסכם זה.

4. כמות הגז הכוללת שתהיה בצוברים שבמתקנים, לצורך הפעילות כאמור בהסכם זה בלבד, תוגבל לכמויות שיקבעו על ידי מומחה שהוא אלוף (מיל') צבי זמיר. המומחה ימונה על ידי בית המשפט וימסור את חוות דעתו לבית המשפט ולצדדים תוך 10 ימים מהיום.
עד שבית המשפט יחליט, בעקבות חוות דעת המומחה, יוגבלו כמויות הגז שיהיו בצוברים שבמתקנים לכמויות עליהן יחליט כבוד בית המשפט.

5. הסדר זה בא בעקבות המלצות כבוד בית המשפט, וינתן לו תוקף מחייב של פסק דין מיד עם קבלת חוות דעת המומחה כאמור לעיל.

לענין מתקן הדלק של פי גלילות מסופי נפט וצנורות (להלן: חברת הדלק):
6. מתקן הדלק של חברת הדלק יפתח מיד וימשיך בפעילות, וזאת למשך תקופה שתיקבע על-פי שיקול דעת בית המשפט.

7. חברות הגז והדלק יפנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב כל ההליכים שנפתחו נגדן, והמועצה המקומית רמת השרון תשאיר את עיכוב ההליכים לשיקול דעתו, של היועץ המשפטי לממשלה.

8. בית המשפט מתבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכמה זו, ולקבוע את משך התקופה לפעילות מתקני הגז והדלק.



ב"כ החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ          ב"כ פז גז 1993 בע"מ



ב"כ פי גלילות מסופי נפט וצנורות בע"מ               ב"כ ראש המועצה המקומית רמה"ש
                                   והמועצה המקומית רמת השרון

פסק דין חלקי
הצענו לצדדים להגיע להסכם תוך רצון לתת ביטוי לאינטרס הציבור, הן לעניין אספקה שוטפת של גז ודלק שהם שירותים חיוניים, והן ובעיקר להיבט של שלום הציבור ובטחונו.

לאחר שעות של משא ומתן הגיעו הצדדים לכלל הסכמה המקובלת עלינו, למעט אותם נושאים שהושארו על ידי הצדדים לשיקול דעתנו.

לפיכך אנו קובעים כדלקמן:

  1. אנו מאמצים את ההסכם החתום על ידי הצדדים והמפורט בעמ' 12-13 לפרוטוקול כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה ונותנים לו תוקף של פסק דין.
  2. על פי ההסכם אנו ממנים את אלוף (מיל') צבי זמיר כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה . שכר טרחתו ישולם על-ידי חברת אמישראגז, חברת פז גז והמשיבה בערעור זה בחלקים שווים.
  3. על המומחה להמציא את חוות דעתו לבית המשפט עד לתאריך 23.06.2002 בשאלת הכמויות היומיות הנדרשות לחברות הגז המערערות לצורך חלוקה יומית בחלוקה לפי עונות קיץ וחורף.
  4. עם קבלת חוות הדעת נשלים את פסק דיננו. פסק הדין השלם יעמוד לעיון הצדדים החל מתאריך 27.06.2002.
  5. עד השלמת פסק הדין, כאמור לעיל, ועל פי הנתונים שהיו בפנינו, אנו קובעים כי חברות הגז המערערות תהיינה רשאית להחזיק כמות יומית שלא תעלה על:
  6. טון גפ"מ לחברת אמישרגז ו-120 גפ"מ לחברת פז גז.
  7. תוך שנתיים מהיום ייסגרו העסקים של שלוש החברות המערערות במתחם פי גלילות ותיפסק כל פעילות עסקית שעניינה אספקת גז ודלק במתחם זה.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק רישוי עסקים

  2. רישיון לשלט בחנות

  3. רישיון עסק למכולת

  4. בקשה לרישיון רוכלות

  5. רישיון קו לנסיעת שירות

  6. הפעלת עסק ללא תעודת גמר

  7. רישיון לניהול עסק מינימרקט

  8. ביטול החלטה לבטל רישיון עסק

  9. בקשה להאריך תוקף רישיון עסק

  10. הפעלת חניון בניגוד לתנאי רישיון

  11. בקשה לקבלת רישיון עסק מסוג מזנון

  12. רישיון עסק למכירת חלקי חילוף לרכב

  13. עיסוק בעסק הטעון רישוי ללא רישיון

  14. גן אירועים ללא רישיון - ביטול הזמנה

  15. רישיון עסק לעיבוד ניצול מיחזור פסולת

  16. ערעור מנהלי סעיף 22 לחוק רישוי עסקים

  17. פתיחת עסק לפני שהוגשה בקשה לרישיון עסק

  18. זיכוי מעבירת ניהול עסקים בקניון ללא רישיון

  19. עתירה נגד סירוב לתת רישיון עסק להפעלת חניון

  20. בקשה לעיון חוזר בהחלטה לביטול רישיון עסק זמני

  21. תביעת פיצויים נגד תחנת דלק שפעלה ללא רישיון עסק

  22. מה העונש על ניהול אולם אירועים ללא רישיון עסק ?

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון